בשנת 1963, שני נערים מתבגרים החליטו לבצע פרויקט מדעי לבית הספר שבו הם נשארים ערים ככל האפשר, מה שגרם להם להגיע בסופו של דבר לספר השיאים של גינס ולכל אתרי החדשות בארה"ב ובעולם. רנדי גרדנר וברוס מקאליסטר החליטו שהם רוצים לבחון את ההשפעות של חוסר שינה על הביצועים הקוגניטיביים והפיזיים. רנדי היה זה שנבחר לניסוי השאפתני והמסוכן.
הניסוי יכול היה להסתיים ללא תשומת לב של הסביבה, אלמלא עיתון מקומי שסיקר את זה, משך את תשומת ליבו של חוקר השינה בסטנפורד, ד"ר וויליאם סי. דמנט. "ההורים של רנדי חששו מאוד שמדובר במשהו שבאמת יפגע בו. מכיוון שהשאלה 'אם לא תישן מספיק -האם תמות?' נותרה לא פתורה", אמר דמנט בראיון שנתן ל-BBC".
ניסויים קודמים שנערכו בבני אדם הראו כי מחסור בשינה גרם לפרנויות, חשדנות ובעיות אחרות אצל מתנדבים - בעוד שניסוי שנערך לאחר מכן והחזיק חתולים ביתיים ערים למשך 15 יום הוכיח שהוא קטלני. לבקשת הוריו, הניסוי על רנדי היה בפיקוח של דמנט, ושל קצין נוסף מיחידת המחקר הנוירופסיכיאטרי של הצי האמריקני בסן דייגו. המקרה פורסם לאחרונה באתר iflscience.
הניסוי מתחיל
על מנת להשאיר את רנדי ער, שניים מחבריו (ברוס מקליסטר וג'ו מרציאנו) שיחקו איתו פינבול וכדורסל, מנעו ממנו לשכב, וגרמו לו לדבר מבעד לדלת השירותים בכל פעם שהוא הלך להתפנות, למקרה שירדם על האסלה. היום הראשון של הניסוי הלך טוב לנער בן ה-17, אבל ביום השני הוא כבר התקשה לזהות אובייקטים במגע. ביום השלישי נהיו לו מצבי רוח והוא נאבק להגות משפטים שוברי שיניים.
הפגמים בזיכרון וההזיות הראשונות החלו ביום הרביעי של הניסוי. "הזיתי שאני שחקן הכדורגל השחור המפורסם הזה, פול לאו, מסאן דייגו צ'ארג'רס", כתב בעיתון אסקווייר כעבור שנים. "החברים שלי חשבו שזה מצחיק, כי שקלתי כ-60 ק"ג". ההזיות נמשכו למחרת, כשהנער ראה מסלול יער מולו, ולא את שאר ביתו. "אחרי אותה נקודה, הכל בעצם החל להתדרדר", כתב. "לא היו עוד שיאים, רק שפל. זה היה כאילו מישהו לקח נייר זכוכית ושייף לי את המוח. הגוף שלי היה בסדר, אבל המוח שלי נכבה".
במהלך הימים הקרובים הדיבור שלו התדרדר, הוא בלע מילים ודיבורו הואט, במקביל הזיכרון שלו גם כן הפך מטושטש. הוא היה מתחיל משפטים, ואז עוצר באמצע, או שוכח לאן הוא הולך. עם זאת, הוא עדיין הצליח לשחק פינג פונג. כמו אחרים שסבלו מחוסר שינה, הוא חווה פרנויות בשלב מסויים.
ביום האחרון של הניסוי שלו, רנדי היה חסר הבעה ונזקק לתזכורות רבות ובקשות מתמשכות על מנת להשיב על כל שאלה שנשאל, ועל הכל היה עונה כשהוא בולע את המילים ומתקשה לדבר. הבדיקות של יכולותיו המנטליות נפסקו מהר מאוד, כיוון שבסופו של דבר היה שוכח את מה שהוא עושה. עם זאת, נראה כי הוא לא סבל מתופעות לוואי רבות, וכאמור הוא קבע שיא עולם חדש לאחר ששרד את הימים והלילות ללא שינה.
בראיון שנערך עימו באתר NPR בשנת 2017, FAVHV CI 71' גרדנר סיפר על החוויה: "זה היה מטורף, החלק שבו לא הצלחתי לזכור דברים, זה היה כמעט כמו לחוות אלצהיימר שנוצר מחוסר שינה".
המוח מנמנם
בשעה 2:00 בבוקר ב-8 בינואר 1964, שבר רנדי את שיא העולם. הוא עבר 11 ימים, 264 שעות, מבלי לישון והייתה רק דרך אחת לחגוג. הוא הועבר לבית חולים ימי שבו חוקרים הצמידו אלקטרודות לראשו כדי לעקוב אחר גלי המוח שלו, והלך לישון. "ישנתי קצת יותר מ-14 שעות. אני זוכר שכשהתעוררתי הייתי במצב רוח עצבני, אבל לא יותר עצבני מאדם רגיל".
אז מה קרה שם? חלקים מהמוח שלו למעשה 'נמנמו' כדי שיוכלו לשקם את עצמם - בעוד שחלקים ממנו היו ערים והגיוניים לגמרי. זה ככל הנראה מה שמסביר את העובדה שלגופו, יחד עם מוחו, לא קרו דברים גרועים בהרבה.
הנמנום אותו הגדירו החוקרים הוא למעשה מה שקרוי שינה זעירה (micro sleep) והיא מתארת פרק⁻זמן של שינה הנמשך שבריר של שנייה או עד 30 שניות. אנשים שחווים את הפרקים האלה יכולים לנמנם מבלי להבין זאת ומצב זה יכול להתרחש בכל מקום, בין אם זה בעבודה, בבית הספר או בזמן צפייה בטלוויזיה. מיקרו-שינה יכולה להתרחש גם בזמן נהיגה, וזה כבר יכול להפוך למצב מסוכן.