האם להפסיק את שנת הצהריים של הילד לפני עליה לגן עירוני?

עבור הורים רבים שנת הלימודים הקרובה תפתח עם הרבה התרגשות וחששות בעוד שילדם נכנס למערכת החינוך ולגני העירייה. אחד מהחששות הכי בולטים של הורים הוא הפסקת שנת הצוהרים בגני העירייה וההסתגלות של הקטנים לסדר יום שונה לגמרי הכולל, בין היתר, גם עייפות בחודשים הראשונים. אז האם מומלץ להרגיל אותם להיעדר השנ"צ כבר עכשיו?

שינה בשעות היום היא חלק משגרת יומם התקינה של תינוקות וילדים צעירים. אמנם, ישנה שונות גדולה בכמות השינה ביום בקרב ילדים שונים באותו הגיל, אך אין מחלוקת כי תינוקות ופעוטות זקוקים לשינה בשעות היום ונוטים להירדם בשעות היום באופן טבעי. אולם, בעוד שהנטייה לישון בלילות נשמרת לאורך כל החיים, הרי שהנטייה לישון בשעות היום נעלמת בהדרגה ככל שהילדים גדלים.

חשוב להבין ששנת היום היא בגדר השלמה לשינה הלילית והיא נבדלת ממנה. כיוון שתינוקות וילדים צעירים גדלים בקצב מואץ ונמצאים גם בתהליך למידה מתמשך ואינטנסיבי - הרי שהם זקוקים לשינה נוספת לשנת הלילה. עם זאת, דחף ההרדמות חלש יותר מאשר בלילה והוא הולך ונעלם ככל שהילדים גדלים ומספקים את מלוא הצורך בשינה בזמן הלילה.

אחת התופעות המרמזות על הירידה בצורך לישון בצוהריים אצל חלק מהילדים היא הקושי של ילדים להירדם בשעות הצהריים בסופי שבוע בבית - כאשר הם עדיין ישנים צוהריים במסגרת הגן. ההסבר לכך נעוץ בעובדה שאחד הדברים המסייעים להרדמות בצוהריים הוא ההרגל, כלומר הנטייה להירדם בתנאים קבועים ולהזדקק לתנאים הקבועים האלה על מנת להירדם. אם לילד יש הרגל הרדמות מצוין בצוהרים במסגרת הגן, שכולל בכל יום את אותו טקס שינה לכל הילדים: שעה קבועה, החלפת חיתול ובגד והשכבה מסודרת, הרי שהסיכוי שהילד יירדם גבוה מאוד.

בבית, לעומת זאת, בסופי השבוע לרוב אין סדר ושגרה (זה טבעי ונורמלי, גם למבוגרים משתבשת השגרה בסופ"שים) ולכן דעתו של הילד כל כך מוסחת שממש "לא בראש שלו" להירדם, למרות שהוא אולי מאוד עייף ואולי גם עצבני. בנוסף, בסופי השבוע הילד חווה את נוכחות הוריו לאורך היום והדבר בהחלט מלהיב ומרגש יותר מאשר לפרוש לשינה.

בהמשך, ככל שאותם ילדים גדלים, מתחילה לצוץ תופעה נוספת שמצביעה על הירידה בצורך בהשלמת שינה בצוהריים והיא הקושי להירדם בערב, לשנת הלילה, בשעה שהיתה עד עכשיו שעה רגילה ו"סבירה". ככל שחולף הזמן נוכחים ההורים שהילדים האלה מתקשים להירדם ושעת ההרדמות מתאחרת ומתאחרת.

התאחרות זו של שעת ההרדמות מתרחשת אצל ילדים שונים בגיל שונה: ישנם ילדים ששנת הצוהריים מתנגשת עם שנת הלילה בגיל שנתיים פלוס כמה חודשים ואילו אחרים, דווקא נזקקים לשנת הצוהריים עד גיל ארבע ויותר. כמובן שנטייה זו נקטעת ברגע שמפסיקים להשכיב את הילד לשנת הצוהריים - בישראל לרוב זה קורה לאחר גיל 3. זוהי החלטה שרירותית של משרד החינוך, שאינה מותאמת לצרכים האישיים של כל ילד. בישראל, ילדים זכאים לגן עירוני ללא עלות, החל מהשנתון הרביעי לחייהם וזה כרוך בויתור על שנת הצוהריים.

כאמור, אחדים מן הילדים מרוויחים מכך שנת לילה טובה יותר: מאמר שפורסם לאחרונה בודק את תרומתה והשלכותיה של השינה בצהריים על פעוטות בגילאי 3-5. במחקר נבדקה השפעתה של השינה בצוהריים על תפקודים קוגניטיביים, חברתיים ורגשיים של פעוטות בטווח גילאים זה.

הממצאים הראו בראש ובראשונה כי סך כמות השינה ביממה אצל הילדים הישנים בצוהריים לא עלתה על כמות השינה של ילדים שאינם ישנים בצוהריים - כך שסך השינה פשוט מתחלק אצל הילדים הישנים בצוהריים לשני חלקים, בעוד שהיא מתרכזת לפרק שינה ארוך בודד אצל הילדים שנמנעים משנ"צ. בפועל מה שנמצא הוא שהילדים שישנים בצוהריים נוטים להירדם כשעה ויותר מאוחר יותר בלילה בהשוואה לילדים שאינם נמים בצוהריים.

אחת הסיבות שיכולה להיות לממצאים אלה היא היווצרותו של מעגל קסמים: שינה בצוהריים מקשה על ילדים להירדם בשעה "מוקדמת" יותר. דבר זה יכול לגרום לקושי לקום בבוקר עקב ההרדמות המאוחרת. קימה מוקדמת עקב אילוצי השגרה גורמת לילדים לתפקד בצורה ירודה בשעות היום, לעייפות וכמובן לנטייה לישון בצוהריים על מנת להשלים את חסך השינה. הדרך לפרוץ את מעגל הקסמים אצל ילדים המראים נטייה לאחר את שעת ההרדמות מעל גיל 3 שנים היא ככל הנראה באמצעות קיצוץ, או ביטול שנת הצוהריים.

מן הצד השני, כאמור, ישנם ילדים ששנת הצוהריים חיונית להם ותורמת להם לתפקוד ולהתפתחות הרבה מעבר לגיל המעבר לגן. ללא שינה בצוהריים, ילדים אלו עלולים לסבול מקשיי הסתגלות לגנים העירוניים כתוצאה מחסך שינה חריף המצטבר מיום ליום בתקופה הראשונה בגן. ההמלצה במקרים אלו היא לצמצם את הפעילות לאחר שעות הגן, לאסוף את הילדים הביתה, לוותר על פעילות חברתית מתישה כגון חוגים וכדומה, ובמקום זה להשכיב את הילדים הללו מוקדם ככל הניתן, לאחר ארוחת ערב מוקדמת, יחסית.

פרק זמן ההסתגלות לשגרה ללא שנת צוהריים גם הוא אינדיווידואלי - ישנים ילדים המסתגלים בקלות ושנת הלילה שלהם מתארכת בהתאמה ואילו אחרים מתקשים יותר לתפקד בשעות הצוהריים המאוחרות ושעות הערב. במקרים אחדים, ההשכבה המוקדמת והוויתור על פעילות בשעות שאחרי הגן מומלצים למשך חודשים אחדים.

כך או כך, חשוב מאוד לשים לב לצרכים האישיים של כל ילד ולהתאים את שעת ההשכבה לשנת הלילה ואת רמת הפעילות אחר הצהריים באופן אינדיווידואלי לכל ילד. שיקול זה צריך להילקח בחשבון הן על ידי ההורים והן על ידי גננות ומטפלים.