תיכף זה קורה והקטנים שלכם נכנסים לגן עירוני. המעבר מגן פרטי לגן עירוני יכול להיחוות כמורכב עבור הילדים וההורים, במיוחד בשלוש בשנים האחרונות כשהמציאות בישראל היא שהילדים נכנסים קטנים אף יותר למסגרת הזו, חלקם אפילו לפני גיל שלוש. בשל כך, כדאי לדעת מה נדרש מהילד בכניסתו לגן עירוני, ואיך אנחנו ההורים יכולים להקל מעט על המעבר.
לפני הכל, כדאי לבדוק האם לדעתכם הילד מוכן להתמודד עם גן עירייה? בכדי לענות על השאלה הזו כדאי להתייחס למדדים הבאים:
1. בשלות רגשית: במעבר לגן עירוני הבשלות הרגשית היא מאד חשובה, כדי שלילד תהיה היכולת להתמודד עם האתגרים במסגרת כזו. ילד שבשל למעבר הוא ילד המראה הסתגלות טובה לסיטואציות חדשות, מסוגל לדחות סיפוקים, מצליח להתמודד במצבי תסכול ואינו מרבה לבכות למול קושי. גם אם הוא בוכה, הוא מתגבר על הכעס/תסכול/אכזבה ומסוגל להמשיך הלאה והבכי אינו מפרק אותו ומחריב לו את שארית היום.
2. בשלות שפתית: חשוב שלילד תהיה יכולת לבטא עצמו במילים ולפתח שיחה מובנת עם חבריו ועם צוות הגן. ילדים עם קושי לבטא את רצונם במילים יחוו תסכול רב בגן עירוני שבו יש כמות רבה של ילדים ומעט צוות, ולכן היכולת של הצוות להתעכב עם הילד עד להבנתו היא מוגבלת מאד. כתוצאה מכך עלולים להופיע גם כעס ואלימות כלפי הסובבים.
3. בשלות חברתית: בכדי להשתלב בצורה טובה בגן עירוני הילד צריך להיות מסוגל לשחק משחק חברתי עם בני גילו, להבין נורמות וקודים חברתיים כגון שיתוף, הדדיות, התחשבות, המתנה לתור ויצירת קשרים חברתיים גם ללא תיווך מבוגרים. ילד עם קושי במיומנויות חברתיות יתקשה להשתלב וליצור קשרים בגן החדש.
4. בשלות מוטורית: חשוב שהילד ילך, ירוץ, יקפוץ, יטפס, יהיה מסוגל להוריד ולהלביש את בגדיו ויצליח לשלוט בצרכיו. למרות ההוראה בגני טרום טרום חובה לקלוט ילדים לא גמולים, בשטח המצב אחר וכדאי מאד שהילד יהיה גמול. עם כל הרצון הטוב, בגן עירייה יש בסך הכל שניים עד שלושה אנשי צוות על כ-30-36 ילדים, ולא תמיד אפשר להחליף לילד חיתול או ללוות אותו לשירותים. גם התשתיות בגנים בדרך כלל לא מתאימות להחלפת חיתולים.
כך תעזרו לילד טרם הכניסה לגן
יש כמה דברים שאפשר לעשות כבר במהלך החופש, שיוכלו לעזור לילד במעבר.
עידוד לעצמאות: כדאי ללמד את הילד לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות בצורה עצמאית שהוא יזדקק להן בגן העירוני. יש לוודא שהילד יודע לאכול באופן עצמאי, לשתות מכוס, לנעול ולחלוץ נעליים, לרחוץ ידיים עם סבון ולנגב את הישבן לאחר ביקור בשירותים. ילדים בגיל שלוש ומעלה בהחלט יכולים לעשות פעולות אלה בכוחות עצמם וחשוב שיתאמנו עליהן כעת.
תנו להם מטלות בבית: ילדים אוהבים לעזור ולקחת חלק במטלות הבית כגון הוצאת וקיפול כביסה, הכנת ארוחת ערב, ניקיון אבק ועוד. כך אנו מעודדים את הילדים ללמוד להיות עצמאיים ולחוות תחושות של הצלחה ומסוגלות. אלו בתורן מחזקות את הדימוי העצמי, את ההרגשה שאני בוגר ומגדילות את המיכל הרגשי.
מפגשי היכרות: מומלץ לקבוע במהלך החופש מפגשי היכרות ומשחק עם ילדים העתידים ללכת לאותו הגן. היכרות מוקדמת זו תסייע בהתמודדות עם חוסר הוודאות והזרות של הימים הראשונים בגן החדש, תחזק אותו ותיצוק בו כוח. זו הזדמנות עבורו גם לתרגל מיומנויות חברתיות, להתנסות באירוח חברים ובהתארחות אצלם. אלו שתי מיומנויות שונות וחשוב שיתנסה בשתיהן.
פיתוח מוטורי: בלו עם הילד בגני שעשועים, שחקו איתו במשחקי כדור, קפצו איתו בטרמפולינה או על הרצפה כדי לאפשר לו להתאמן על הצד המוטורי.
חזקו את מיומנויות הדיבור: דברו עם הילד, בצורה ברורה ולא במהירות. הרבו להשתמש במושגי יסוד בתוך השיחה שלכם: "תביא לי בבקשה את הבקבוק הגדול והירוק". הדבר יחזק את מיומנויות הדיבור שלו ואת הכרת המושגים הנדרשים.
גמלו את הילד: אם הילד אינו גמול, נצלו את החודש הזה לגמול אותו בשקט ובביטחון של ביתכם.
הרגילו אותם לא לישון צהריים: אחד השינויים הבולטים במעבר לגן העירוני הוא אי יכולתם של הילדים הרכים לישון את שנת הצהרים, במידה והם ממשיכים לצהרון. אומנם כמחצית מהילדים בגילאי 3-4 עדיין זקוקים לשנת צהרים בכדי "להטעין מצברים", אך הם מסוגלים להסתגל לשינוי זה בקלות, בתוך פעילויות הגן המתחלפות והמעניינות. מומלץ להתחיל להרגיל אותם לכך כבר במהלך החופש הגדול, כך שהשבוע הראשון בגן יהיה פחות מעייף בעבורם. בצורה זו גם המיכל הרגשי שלהם יתרחב יוכל "להחזיק" אותם במהלך השהות בגן, מבלי שתהיה נפילת עייפות בסופו.
דברו על השינוי: המוכנות לקראת השינוי כוללת הכנה הדרגתית. עליכם לדבר עם הילד על השינוי וליצור אצלו תחושות חיוביות. "בגן של סמדר יש הרבה משחקים ותוכל
" "כשתגיע לגן אז
". מטרת השיחה, לקראת המעבר, היא להרגיל את מחשבתו של הילד למקום החדש, לחברים החדשים, למשחקים וליצור ציפייה לקראת המעבר.
כדאי ורצוי לשחק איתו במשחקי "כאילו בגן", שידמו מצבים אפשריים כגון התנהגות במפגש, משחק בחצר או מה קורה כשיש לו פיפי ויאפשרו לו להתכונן אליהם. רצוי מאד להקריא לו ספרים, הנוגעים לקליטה בגן. ישנם כמה ספרים מומלצים: "ילד קטן הולך לגן", "גן הבוכים", "גן גורים", "היום הראשון בגן" (שעוסק בתאומות) ועוד.
הכירו לו את המקום הפיזי: כדי "להרגיש בבית" עלינו להכיר קודם את המרחב הפיזי בו אנו נמצאים. לפני תחילת שנת הלימודים כדאי לקחת את הילד לגן החדש ולעשות לו היכרות עם המקום ועם הגננת. במהלך המפגש מומלץ ליצור אינטראקציה בין הגננת לילד אם על ידי שיחה או באמצעות פעילות משותפת (ציור, הדבקה, סיפור ועוד). הביקור בגן והמפגש עם הגננת אמור להימשך כשעה עד שעתיים. רצוי גם להיפגש עם הגננת לשיחה אישית כדי לספר קצת על ילדיכם, מה הוא אוהב, מילים שהוא אומר, שמות חיבה שלו ועוד.
הכינו את הצוות: חשוב לעדכן את הגננת לגבי קשיים ידועים של הילד וטיפולים שהוא נמצא בהם. עם זאת, אם הילד היה שובב בגן הפרטי, אני מציעה לא לספר על כך לגננת ולהניח לה להתרשם מהילד בצורה נקייה. ילדים מתבגרים ומשתנים ויחד איתם ההתנהגות והטמפרמנט. הילד יכול להתנהג בצורה שונה לגמרי בגן העירוני.
ושתי המלצות לזמן בו מתחיל כבר הגן:
הקפידו על כך שהילד יאכל ארוחת בוקר קלה לפני היציאה מהבית. במרבית הגנים העירוניים ארוחת הבוקר מתקיימת בצורת משמרות ומזנון. זה אומר שחלק מהילדים אוכלים סביב תשע ועשרה אך חלקם יאכלו סביב השעה עשר או לאחריה. לא מומלץ שהילדים יישארו רעבים עד שעה זו, בייחוד לא כשהם נדרשים להיות קשובים במפגש ממושך ולרכוש תכנים חדשים.
השתדלו להביא את הילדים בין הראשונים ולא בין האחרונים לגן, זה יקל עליהם מאד את השתלבותם החברתית והרגשית. קשה להיכנס לגן ולהשתלב כשרוב הילדים כבר שם, מגובשים לקבוצות ועסוקים בפינות השונות.
קרן יטיב היא יועצת משפחתית בכירה במרכז הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה