לילדים שלכם אין בעיות שינה, יש להם קושי בפרידה

בסרטון: חמש עובדות על תינוקות

הרשת עשירה במידע לגבי שעות שינה מומלצות לפי גיל ושיטות הרדמה ללא תלות שיבטיחו לכם לילה שלם. טבלאות, מספרים ומדריכי "עשה ואל תעשה" שכל מטרתם היא להביא תינוקות וילדים למצב שבו הם נרדמים בזריזות ל-11 שעות רצוף (עם הפסקות לארוחות ליליות לצעירים שעדיין זקוקים לכך). פקטור אחד יצא מן המשוואה, וכשהוא כן מוזכר זה רק כהערת אגב קטנה על אף שהוא עניין מרכזי בכל הנוגע לשינת פעוטות ותינוקות: אלמנט הפרידה.

תופתעו לגלות כמה מהמקרים שמגיעים אליי לייעוץ שינה מתארים קושי שאמנם מתבטא בלילות אבל מקורו ביחסים, בדפוסי היקשרות, בחרדת נטישה, בצורך רגשי שחשוב להתייחס אליו לפני שמסדרים את אופן ההשכבה, ויותר מהכל מככב הקושי להיפרד. כשמפספסים אותו ומתעסקים רק בשינה, למעשה מטפלים בסימפטום במקום בשורש הבעיה. ואז היא עלולה לחזור בשינוי אדרת, ואולי אפילו לגדול.

הכניסה למצב המדיטטיבי שנקרא שינה דורש מילדים להנמיך רמת פעילות ולהתנתק מכל הגירויים שעטפו אותם בעירות; הצעצועים שלהם, האורות, הקולות, החוויות, המגע וההורים. ילדים שמתקשים במעברים בין מצבים/מקומות במהלך היום, יתקשו על אחת כמה וכמה בהירדמות. עם ילדים כאלה צריך לעבוד על הקושי הזה בכל חלקי היממה, ובמיוחד בערב. בנוסף, חשוב לבנות איתם שגרת השכבה מדורגת, מתווכת וקבועה.

גם תינוקות צעירים עשויים להתקשות בכך. הרי הם, אפילו יותר מפעוטות, תלויים בהורה כמעט לגמרי. אם מדובר בתינוק מאוד צעיר שאמו היא עדיין המטפלת העיקרית שלו אז הוא מבלה איתה יום שלם. הוא אוכל משדיה אם היא מניקה, הוא נייד רק בעזרתה, והוא לא נפרד ממנה לרגע עד שצריך לישון. יש תינוקות שזה קשה להם מאוד ואם הם לא מתורגלים בזה הם מרגישים אבודים לבדם בלול. אל תשאירו אותם שם בוכים ותצאו מהחדר. הישארו לתמוך ועזרו להם לרכוש את היכולת להירדם בעצמם בהדרגה.

תקופות שמאופיינות בשינויים גם הן יכולות להיות קרקע פוריה לקושי בפרידה לקראת השינה וחשוב להתייחס לכך בהכלה. סיום חופשת לידה וגירושין למשל, הם דוגמא למצבים שבהם נבצר מהפעוט לבלות עם אחד ההורים כמו שהיה רגיל עד כה. החוסר הזה יכול להתבטא בשעת ההשכבה וזו סיבה שכיחה לקושי להתמסר לשינה.

כניסה לגן חדש או מעבר דירה לשכונה אחרת הם דוגמא לשינויים משמעותיים בחייו של ילד, ורק מתבקש שהם ישפיעו על האופן בו יירדם. אנחנו יודעים מעולמנו כמבוגרים כמה התגייסות נפשית נדרשת מאיתנו כשצריך להסתגל למצב חדש. כך גם ילדים. בהתחלה הכל זר להם והם לא לגמרי מרגישים שייכים, ואז בערב, בסביבה הבטוחה שלהם הם מתרפקים על ההורה ויתכן שיזדקקו לעוד זמן איתו רגע לפני שיעצמו את העיניים. אני לא רואה בעיה בלספק את זה זמנית, גם אם זה סותר את הוראות ה"מומחים". כשהדברים נעשים עם גבול ומתוך מודעות אין סיבה שהם יהפכו להרגל מגונה ולכן אין חשש.

בתקופות רגישות השתדלו להוסיף זמן בילוי אחד על אחד עם הילד, פנו מקום בלו"ז של הערב לזמן שיח או "זמן שטיח", והאריכו את טקס השינה יותר מהרגיל. אם צריך - אפילו הישארו בחדר לכמה ימים עד שיירדמו ותנו להם את הביטחון שהם זקוקים לו. פעוט שיודע שהוריו קשובים לצרכיו הרגשיים גדל להיות ילד פחות חרד ושהמערך הרגשי שלו להתמודדות עם מצבי לחץ הוא יציב ואיתן.

אם בדיוק גמלתם מהנקת לילה, או מהנקה בכלל, ודאי חשתם בקושי האדיר שיש בלילות. גם כאן מדובר בפרידה, בנוסף להרגל. זו פרידה מהריח של אמא, מהחלב, מהמגע העוטף, מהערסול והחום. צריך לנהל את הפרידה הזו בהדרגה ועם רגישות לצד נחישות, ובטח שלא לצפות שבין לילה יקרה קסם והתינוק ישן לילה שלם בלי בכי.

כשמדברים על פרידות ופעוטות ראוי להתייחס גם למונח "חרדת הנטישה". מגיל 7-8 חודשים ועד גיל שנתיים וחצי בערך צפויים גלים של חרדות בקרב ילדים ברגע שאחד מהוריהם נעלם להם מטווח הראייה. מקור החרדה הזו הוא מהחשש שההורה לא ישוב, או שיחדל מלהתקיים. החרדה נעלמת כשמתגבשת "קביעות האובייקט", כלומר ההבנה שמה שאינו נראה לעין לא בהכרח נעלם מן העולם אלא הוא פשוט לא כאן, ולצידה גם נבנה אמון בעולם ובכך שההורה לא נוטש.

חשוב להבין שכל עוד ההבנות האלה לא הבשילו בקרב תינוק, הוא באמת חרד כשההורה שלו לא בסביבה. לכן, בתקופות בהן ילדכם מראה סימני לחץ חריגים כשאתם מתרחקים ממנו, גלו רגישות, ובכל מקרה אל תשאירו אותו בודד ובוכה בחדר שיירדם ככה. הוא יחוש נטוש ומפוחד, מצב שלפחות בעיניי הוא לא מתקבל, גם לא תמורת לילה שלם.

חשוב לבנות אמון ולצבור לילד חוויות חיוביות שיבטיחו לו שאימא תמיד חוזרת, ושאבא תמיד בדקת קריאה. אל תיעלמו ללא הודעה מוקדמת, זה רק יחזק את תחושת חוסר האמון בכם.

ניסויים רבים בפסיכולוגיה ההתפתחותית הוכיחו את חשיבות הקשר "הורה-תינוק". לא פעם עמדו חוקרים על חשיבות המגע הרך והמענה לצרכים חברתיים-רגשיים אפילו יותר מלצרכים ביולוגיים. הניסיון המחקרי מראה כי תינוק שגדל לצד מבוגר אשר קשוב לצרכיו ונותן להם מענה מדוייק, בזמינות גבוהה וברגישות - יגדל להיות פחות חרד ועם כלים לווסת את עוצמות החרדה שלו ברגעי לחץ כמו גם בפרידה.

הבסיס הבטוח שמאפשר לילדים לחקור את הסביבה ולפתח עצמאות מתחיל בהורים ובקשר שלהם עם הרך הנולד. אין זה אומר שלנצח יהיה עליכם להרדים אותו על הידיים או להתעורר 6 פעמים בלילה כדי להניק. אלה גורמי תלות שבהחלט כדאי למגר כדי לאפשר שינה עצמאית ורצופה כשהגיע הזמן. זו מטרה חשובה, אבל חשובה יותר הדרך אליה, ולא כל מטרה מקדשת את אמצעיה.

זכרו ששינה היא הפרידה הכי משמעותית ביממה ויש להתייחס אליה ברצינות הראויה. לכן, בואכם לשנות את הרגלי השינה של ילדים בגיל הרך עשו זאת בהדרגה, בתכנון וברגישות. זאת לצד הנחישות הנדרשת. אם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי זה לא כי אתם לא יכולים אחרת, אלא כי לא נתתם על זה מספיק את הדעת.

הכותבת היא יועצת שינה, מדריכת שפת התינוקות, יועצת גמילה מחיתולים ומדריכת הורים המתמחה בגיל הרך בגישה הדיאלוגית. יוצרת הפודקאסט "בלי סודות"