חמש טעויות שאתם עושים עם השינה של הילדים שלכם

"את כל הטעויות אני עושה... ואפילו לא ידעתי". יצא לכם להגיד את המשפט הזה? גיליתם שמה שעשיתם עם השינה של הילד שלכם היה בעצם בדיוק הפוך ממה שצריך היה לעשות כדי להגיע ללילה רצוף? אתם ממש לא לבד.

שנת הלילה היא אחד מהצרכים הכי בסיסיים של כל אדם - בין אם הוא מבוגר או תינוק. כשהשינה נמנעת מאיתנו, יש לכך בהכרח השלכות משמעותיות. עבור ההורים זה מגביר את המתח, העייפות והשחיקה. וגם מהילדים זה גובה מחיר רגשי, התפתחותי והתנהגותי. שינה, או העדרה, יכולה לשנות מקצה לקצה את היום של הילד ושל ההורים. ובגלל שרבים מההורים להוטים כל כך לעזור לילדיהם (ולעצמם) לישון טוב יותר הם לפעמים עושים בדיוק את ההיפך ממה שיקרב אותם למטרה המיוחלת.

הנה חמש הטעויות הכי נפוצות שהורים עושים עם השינה של הילדים שלהם, והדרכים לתקן אותן.

עוד בנושא:
למה הילדים שלכם ישנים פחות טוב בחורף?
הנחיות חדשות למניעת מוות בעריסה: שינה בחדר ההורים עד גיל שנה

אתם מציצים בזהירות לכיוון השובב הקטן שסוף כל סוף הפסיק להסתובב שוב ושוב ולוודא שאתם שם, נראה שהוא עוד רגע נרדם. אתם חומקים בשקט לאחור, בצעדי חתול, כמו שלמדתם בטקטיקות מארב בשירות הסדיר, בביטחון מלא שתצליחו לחמוק מבלי שהוא יידע שאתם לא שם כשהוא נרדם. כי מה זה פספוס בן-כמעט-שנה לעומת צבא של חיילים מיומנים? אבל ברגע שאתם נוחתים באפיסת כוחות על הספה – הוא מגלה שאתם לא לצדו ופוצח בקריאות רמות שתחזרו לחדר ועכשיו, ותישארו שם עד שיירדם.

הטעות:
אם התינוק חושב שאתם איתו בחדר ואז מגלה שאתם לא, זה יוצר שתי בעיות: חוסר אמון מולו מחד, וציפייה שתהיו שם גם בלילה, מאידך. אם הוא לא מודע לכך שאתם לא בחדר בזמן שהוא נרדם, ומאמין שאתם כן שם, זה לא באמת נחשב הירדמות עצמאית.

איך מתקנים?
חשוב שהתינוק יהיה מודע לכך שאתם לא בחדר. הירדמות עצמאית קורית כאשר התינוק יודע שהוא לבדו, ולכן גם בהתעוררות הלילית יידע כיצד לחזור לישון בעצמו. אחרת, אם הוא מאמין שהם שם, גם בלילה הוא יקרא להוריו שיהיו לצדו עד שיירדם. אין מנוס, אלא להתמודד עם הקושי, ולקיים תהליך הדרגתי, עם מענה מלא לבכי, עד שתגיעו להירדמות עצמאית אמיתית.

גם אתם במסגרת טקס השינה מקיימים את ההאכלה (הנקה או תמ"ל) בחושך בחדר? זאת, במחשבה שהילד יתנמנם בשקט בזמן ההאכלה, ואז ההירדמות תהיה קלה ונעימה יותר. הבעיה מתחילה כשהוא מתעורר בלילה ודורש שוב ושוב לאכול.

הטעות:
ברגע שיצרנו קישור בין האכלה ושינה (מכיוון שההאכלה נעשית בחדר ובחושך רגע לפני ההשכבה), בכל התעוררות לילית הוא יזדקק שוב ושוב להאכלה על מנת לחזור לישון.

איך מתקנים?
יש להפריד בין האכלה ושינה. אוכלים במטבח או בסלון, ובחדר השינה ישנים. יש לקיים את ההאכלה בסלון באור, להקפיד על ערות בזמן זה, ורק לאחר הארוחה לקיים טקס שינה - להיכנס לחדר ולהשכיב במנותק מההאכלה.

אם גם אתם לא מזמינים חברים הביתה בשעות הערב, לא מדיחים את האסלה, משאירים כיור מלא בכלים מלוכלכים כדי לא להרעיש בזמן שטיפתם ולוחשים ביניכם בשעות הערב העיקר לא להעיר את התינוק – כנראה שגם אתם נפלתם בסטטיסטיקה של הלוחשים.

הטעות:
תינוק שמתרגל להירדם בשקט מופתי, יתעורר מכל רעש הכי קטן במהלך הלילה. חשוב שהוא יתרגל דווקא להירדם ברעש רגיל ואז יידע להמשיך לישון כך בשלווה.

איך מתקנים?
באופן הדרגתי התחילו להרעיש בזמן ההשכבה בבית: טלוויזיה בווליום שקט, סידור השולחן, שיחה ביניכם, עד שהילד יתרגל לרעשים רגילים של בית. רווח נוסף: דווקא הרעשים שההורים מקיימים בבית בזמן ההשכבה, מקנים לילד את הביטחון שהוריו שם ושהוא בטוח בביתו.

המחשבה של להתחיל את היום בחמש בבוקר מרתיעה אתכם, אז אתם משכיבים את הילד כמה שיותר מאוחר, על מנת שיקום יותר מאוחר. מה שנקרא בשפה מקצועית של הורים: "מושכים אותו". ככה גם אנחנו המבוגרים, לא? אם נלך לישון מאוחר, אז נקום מאוחר.

הטעות:
אז זהו, שלא. אצל ילדים זה עובד דווקא הפוך. אם תשכיבו את התינוק לישון מאוחר מדי, הוא ייכנס לעייפות יתר, אשר מכניסה אותו למצב של היפר-אקטיביות, מה שגורם דווקא להקדמת שעת ההשכמה.

איך מתקנים?
אם אתם רוצים שהילד יקום יותר מאוחר, דבר ראשון הקדימו את שעת ההשכבה שלו. שעת ההשכבה צריכה להיות תמיד לפני שמונה בערב, ואצל הקטנטנים מוקדם יותר, סביב 19:00 (ולעתים, אפילו קצת לפני). שימו לב לסימני העייפות של הילד והשכיבו אותו לישון בזמן, בהתאם לצרכים שלו.

אח! הרגשת מרפק בצלעות. "הוא צייץ. תרוץ אליו מהר ותדחוף לו מוצץ, שלא יתעורר יותר ואז יהיה קשה להחזיר אותו לישון!". מוכר לכם?

הטעות:
ככל שתגיבו יותר מהר לכל התעוררות, ותעשו עבור הילד את הפעולה שמחזירה אותו לישון (למשל: להכניס את המוצץ לפיו, במקום שהוא ייקח אותו בעצמו), כך תרגילו את הילד לעזרה המיידית שלכם להירדמות, ותעבירו לו את המסר שהוא לא מסוגל להתמודד לבד עם ההתעוררות. התוצאה: ההתעוררויות רק יגברו ויתקבעו כי הוא ילמד שרק כך הוא יכול לחזור לישון: עם העזרה שלכם.

איך מתקנים?
הוא מצייץ? מקטר? עושה קולות? תתעלמו. תחכו. אולי יתמודד ויחזור לישון לבד? תנו לו צ'אנס, תעבירו לו מסר שאתם מאמינים בו, שהוא מסוגל. תראו שהוא יפתיע אתכם ופתאום יחזיר את עצמו לישון לבד (כמובן שהסיכוי לכך עולה בתנאי שיודע להירדם בכוחות עצמו בתחילת הלילה). אם הוא בוכה, כמובן שיש לגשת ולהגיב ולהרגיע את הבכי. כמו כן, מומלץ לא לדחוף לו את המוצץ, ומגיל 5 חודשים ומעלה לעבוד איתו על לקיחת מוצץ עצמאית, כך שידע להחזירו לבד באמצע הלילה, במקום לקרוא לכם בשביל זה.

הכותבת היא בעלת המרכז להכשרת יועצות שינה