הקורונה שוב כאן: איך לעזור לילדים שמפחדים להתחסן?

אף אחד לא אוהב לקבל זריקות. כעת, כשחיסון הקורונה לבני נוער כבר זמין לכולם, וחיסוני הילדים כנראה כבר מעבר לפינה, נותרה בעיה אחת לפתור - לשכנע את הילדים שלא צריך לפחד מזריקות ומחטים. כשני שליש מהילדים סובלים מפחד ממחטים ומזרקים. קשה להאשים אותם, יש גם לא מעט מבוגרים שמפחדים.

מקורו של הפחד קשור כמובן למראה המחט החדה וגם לחשש הכרוך מעוצמת הכאב, שהילד יודע שיחווה ברגע בו יחוש בדקירה, שהוא כאב שעוצמתו היא בגדר הפתעה. ככל שהמחט גדולה יותר ונראית מאיימת יותר, כך החרדה של הילד מתעצמת. כשמוסיפים לכך את העובדה שפעמים רבות רואים גם דם לאחר הדקירה - הפחד ברור לכולם.

ילדים ומבוגרים, הסובלים מפוביה ממחטים, מביעים חרדה מוקצנת בנוגע לכל מה שקשור לחיסונים, זריקות, מחטים ואפילו סתם חפצים חדים. התסמין הנפוץ ביותר אצל הסובלים מהפוביה הוא התעלפות, וכ-70 אחוזים מהסובלים מפוביה ממחטים עלולים להתעלף כתוצאה מירידה חדה בלחץ הדם. במקרים אחרים של חרדה ממחטים אצל ילדים, יופיעו תסמינים כמו: דופק מואץ, לחץ דם גבוה, קוצר נשימה, בחילה, סחרחורת, כאבי בטן, כאבי ראש, ועוד.

אז איך עוזרים לילדים שמפחדים ממחטים לעבור את חיסון הקורונה?

הכינו אותם מראש - הסבירו מדוע חשוב שיקבלו את החיסון ומדוע המחט נחוצה. במקרה של חיסון נגד הקורונה, הסבירו לו כמובן שגם אתם התחסנתם, שחשוב לכם שהוא לא ידבק ולא ידביק אחרים.

שחקו כדי לתרגל - לילדים צעירים יותר, אפשר לתת לשחק בערכת צעצועים המכילה בתוכה מזרק צעצוע. הילד יכול להזריק לבובה או לכם, לתרגל את הסיטואציה ולהכיר מעט את הציוד הרפואי.

אל תשקרו - אל תאמרו לילד שזה לא יכאב, כי אולי זה כן יכאב. אם תבטיחו לו שזה לא יכאב ואז הוא כן יחוש דקירה הוא לא יאמין לכם בפעם הבאה. אמרו לו שזה יכאב, אבל מעט. הכניסו את הכאב לפרופורציות הנכונות. אמרו לו שהחיסון ייקח כמה שניות וידקור מעט.

שימו לב לתגובה שלכם - אם אתם בעצמכם סובלים מפוביה מחיסונים ומחטים, כדאי שמישהו אחר ייקח את הילד לקופת החולים. אם הילד רואה אתכם מפחדים - הוא מבין שיש לו סיבה טובה לחשוש.

הכינו את הצוות הרפואי - כדאי לומר לאחות או לאח לפני החיסון שהילד מפחד ממחטים, כדי שיעזרו לכם להרגיע אותו, להסיח את דעתו וייקחו בחשבון שאולי הטיפול בו ייקח יותר זמן.

נסו להסיח את הדעת - הביאו בובה מרגיעה, סרטון בטלפון, תרגלו נשימות, האזינו לשיר אהוב ועוד. נסו לבצע בזמן ביצוע הדקירה פעולה שתסיח את דעתו של הילד ותרגיע אותו. זה יכול להיות כל דבר העולה בדעתכם שיכול לעבוד. כמובן שחשוב לקחת בחשבון שאתם לא בבית ושיש עוד אנשים במקום.

חבקו והושיבו - ילדים קטנים מומלץ להושיב על הברכיים, כדי שתוכלו לאחוז אותם היטב ולעזור להם להרגיש מוגנים. תתפלאו, אפילו ילדים בגילאי 12 או יותר לא יהססו להתחבק אם הם ממש מפחדים.

אל תכעסו ותצעקו - נכון, ילד בוכה והיסטרי זה לא נעים. יחד עם זאת, זכרו שהוא מתמודד עם חרדה אמיתית. זכרו גם שהצוות הרפואי כבר ראה הרבה פעמים ילדים בוכים וחוששים מחיסונים, כך גם הורים אחרים שנמצאים במקום. זה לא הזמן להתבייש בילד ולנסות להשתיק אותו בכוח, זה הזמן לתמוך בו ולהכיל אותו.

טריק השיעול - בקשו מהילד להשתעל שיעול חזק בזמן דקירת החיסון, נמצא שזהו אמצעי יעיל מאוד להסחת דעתו של הילד מהכאב. כך לפי מחקר שנערך בארה"ב.

גם צחוק משפיע לטובה - מחקרים הוכיחו כי גם צחוק עוזר להרפיה ואפילו מפחית את הכאב, מכיוון שהוא משחרר אנדורפינים. הסחת דעתו של הילד על ידי הומור, מפחיתה את עוצמת החרדה וגם את רמת הכאב באופן משמעותי.

אל תשכחו לשבח - חשוב מאוד שהילדים יצאו עם תחושה חיובית מהחוויה. גם אם בכו, צעקו או צרחו - חשוב מאוד לומר להם שהם היו אמיצים. אמרו להם שעשו עבודה נהדרת, שעמדו במשימה והשלימו אותה.

מותר לתת גם פרס - זה בסדר גמור להפוך את החוויה לחיובית באמצעות פרס כמו גלידה, ארוחה בחוץ, עצירה בגן השעשועים, מדבקה, קפיצה לחברים או כל דבר אחר שנראה לכם מתאים (בהתאם לגיל הילד כמובן). העיקר שהזיכרון של הילד מהיום הזה יהיה חיובי.

איתמר פסקל, פסיכולוג קליני ומנהל מכון תל אביב לפסיכותרפיה