נתניהו עוזב את בלפור: מה עובר על האיש החזק בישראל?

השבוע היה אמור לחגוג בנימין נתניהו חצי יובל לכניסתו לראשונה למשרד ראש הממשלה. במקום זה, הוא עוזב את המשרה הרמה בישראל, לאחר תריסר שנים רצופות של שלטון יחיד. ההישגים והכישלונות רשומים בלעדית על שמו.

הכרתי את נתניהו אישית היטב בהיותו בשיא שפל הקריירה הפוליטית שלו - אחרי ההפסד שלו לאהוד ברק, אחרי שאריאל שרון הקים את "קדימה" ונתניהו היה מנהיג אופוזיציה מובס העומד בראש מפלגה עם תריסר מנדטים. הוא רצה אז להפנים ולהבין היכן טעה. לעשות חשבון נפש. לשמוע את הצד השני. להשמיע. להיפתח לדעות שאינם של יס-מנים הסובבים אותו. להראות שהוא לא דמוני כמו הדימוי שהשתרש בקרב האליטה האקדמית והעיתונאית, שהאשימו אותו בהסתה שהובילה לרצח יצחק רבין.

נתניהו פנה אלי דרך העיתונאי חנוך דאום וביקש שרעייתי ואנוכי נפתח את ביתינו לסדרה של ערבים סגורים אליהם יוזמנו בכירי העיתונאים בישראל, עורכי עיתונים ואולפני חדשות, ראשי משק, ממשל וכלכלה, אומנים ויוצרים מצליחים ומפורסמים בארץ, טייקוני על - שהמשותף לכולם הוא השייכות לשמאל הישראלי והדעה השלילית שלהם בנוגע לאיש נתניהו.

בשיחותי האישיות עימו אז תהיתי מה משאיר אותו באובססיה חסרת גמישות, בהתמדה בלתי נלאית בפוליטיקה הישראלית. הרי הוא מוכשר כשד, חכם בטירוף, גאון כריזמטי שיכל לעשות לביתו מיליוני דולרים רבים בשנה, וגם עשה.

נתניהו הסביר לי על חזון ושליחות, עשיה מתוך אהבת העם והמדינה - שכולם אמת לאמיתה. אבל בהיותי רופא פסיכיאטר המתמחה בנבכי נפש האדם, הבנתי שפשוט אין לו ברירה אחרת. האדם הוא נוף מולדתו, ואישיות האדם היא נגזרת של גנים ויחסים עם הסובבים בשנים המוקדמות לחייו. נתניהו היה ונשאר "אחיו של יוני", המיתוס בחייו ובמותו, מפקד סיירת מטכ"ל הנערץ, מלח הארץ, יפה הבלורית והתואר, הגבר הרגיש שנשים סגדו לו וגברים העריצו.

נתניהו היה ונשאר גם "בנו של פרופסור בן ציון", מדען ואיש אקדמיה, מוביל עולמי בתחומו שלא קיבל קביעות מהאוניברסיטה העברית כי "בלי חירות ומק"י" של מפא"י ובן גוריון שלט בעילית עולם האקדמי. לבן ציון נעשה לו עוול נורא והוא גלה למחוזות זרים ונותר ממורמר, ובצדק, שנים רבות.

כשנתניהו היה ראש הממשלה נתן אביו ראיון לעיתונות שבו אמר בין היתר כי "הוא יכול להיות שר חוץ טוב, אך בשום פנים לא ראש ממשלה". האמירה הזו עשתה אז כותרות מכיוון שהיא ביטאה חוסר שביעות רצון מתפקודו. יותר מהכל, האמירה הזו מראה על החסכים של נתניהו. לכאורה, הוא נראה כמו נער השמנת, יפה התואר מרחביה שגדל בילדות מושלמת, אך המציאות הנראית היא לא בהכרח מה שהאדם חש.

החסכים האלו יוצרים רעב אדיר להצלחה ולתשואות. בלעדיהם אין לו איכות חיים וקיום. הוא חייב מירורינג (שיקוף) תמידי של סביבתו בקרניים של חום, אהבה, הצלחה ומחיאות כפיים, אחרת הוא תמיד יחוש "האח הפחות שווה של יוני", הכבשה השחורה והפחות מוערכת של אביו.

חסכים יוצרים דרייב. חוסר הצלחה אינו אופציה וכישלון משול למוות. לא פגשתי אדם שחייב ורוצה להיות ראש ממשלה כמו נתניהו, עד שהכרתי אישית את יאיר לפיד ונפתלי בנט. גילוי נאות: יאיר חברי זה שנים, כתב את ההקדמה לספרי "פסיכיאטר על הספה". יחד הקמנו מסגרות עבור בתו יעלי וילדי יותם וקרן, האוטיסטים הכי מקסימים העולם. לקמפיין נפתלי בנט גויסתי מקצועית על ידי משה קלוגהפט. עיין ערך בגוגל: סרטוני נפתלי בנט אצל הפסיכיאטר: לומד איך לא להתנצל.

היתרונות של נתניהו הם גם חסרונותיו ולהיפך. שנים רבים בשלטון הפכו אותו בודד מאוד והוא מרגיש שהוא יכול לסמוך באמת רק על אשתו ובנו (ואולי מכאן שורש טעותו וסיבת נפילתו). הרי עדי המדינה הגיעו מביתו שלו. ליברמן היה המנכ"ל שלו, בנט ראש הלשכה, שקד מזכירתו האישית, לפיד שר האוצר בממשלתו, גנץ שותפו לממשלת האחדות, וכולם כולם חברו בסיסמא אחת שאיחדה אותם בדבק עז למרות תהומות אידיאולוגיה אדירות, "רק לא נתניהו".

בתבוסתו הקודמת הלך נתניהו ועשה בדק בית, השכיל להבין היכן טעה ולשנות. בארוחות הערב בביתי הוא הקסים את אנשי המחנה הנגדי. הקשיב להם. התגלה כמנהיג חריף שכל, אנושי ורגיש ובמקביל בעל כריזמה מדהימה. נפיל אמיתי. איש מאוד מאוד חזק שכנראה לעולם לא יזדקק לטיפול פסיכיאטריאו פסיכולוגי. למלעיזים - הוא עומד ועמד בלחצים קשים הרבה יותר ממה שאתם מסוגלים להעלות על הדעת, ויכל לכולם.

אם היה מבקש לדעתי, הייתי אומר לו תרפה. מגיע לך לנוח. עבדת 24/7 למעננו שנים רבות. תנוח בביתך המרהיב על שפת הבריכה בקיסריה. האם היה מקשיב לי? מסופקני. יהיה לו קשה מאוד לעזוב את בלפור ומשרד ראש הממשלה והוא ינסה להמציא עצמו מחדש.

נתניהו צריך להבין שראש מדינה שנמצא בשלטון תריסר שנים ומבודד מהעם תחת אבטחה כבדה, מאבד פרספקטיבה אובייקטיבית. בחשדנותו ובבדידותו יקשיב לעצות אחיתופל (של בני משפחתו ויועציו הקרובים) ויפגע אישית באנשים חכמים שעלולים (לדעת יועציו אלו) להוות איום עליו ויתקשה לחלוק בשלטון. האם נתניהו יפנים ויבין בגילו הנושק לגבורות את שטעה? לאלוהים הפתרונות. האם ירפה ויזכה במנוחה? הזמן יגלה.

בטוחני שכרגע הוא לא מרוסק נפשית כפי שעלולים לטעות. אני בטוח שנתניהו מרגיש ומאמין באמת ובתמים שנעשה לו עוול נוראי מאנשים וציבור כפוי טובה. חש כמו אביו הנערץ שהוגלה ממקומו הטבעי ונעשה לו מעשה נבלה. מנגנון הגנה זה עוזר לו מאוד להתמודד ולשרוד ומלכד יותר מתמיד אותו עם רעייתו שרה וילדיו. הם חשים "אנחנו מול כל השמאל" ורק יחדיו נוכל להם ולנצח. אני בטוח שהם חדורי מוטיבציה כאילו הזמן עצר מלכת 25 שנים. השנאה מולם מאחדת אותם ונותנת להם כוחות על, וכנראה שנתניהו לא אמר את המילה הציבורית האחרונה.