יותר מהכול, הריאיון הטלפוני הספונטני של רעיית ראש הממשלה, הגברת שרה נתניהו, מעיד על מצוקה גדולה של חרדה אותנטית וקריאה לעזרה. הגברת נתניהו אינה מרי אנטואנט המרגישה עצמה מורמת מעם באומרה "אם אין לחם תאכלו עוגות". היא באמת ובתמים חשה עצמה כקורבן "הנאנסת" שוב ושוב. היא מאמינה בכך בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה. האנשים שמתקוממים על ההשוואות שעשתה בינה לבין נפגעות תקיפה מינית לא מבינים שהיא מבטאת במילותיה את הלחץ האדיר שבו היא נמצאת, גם אם ההשוואה באמת נראית לא מתאימה.
במצבים כאלו קשה לנהל עם האדם הסובל דיאלוג, כי הוא שקוע במונולוג פרטי, המעיד יותר מכל על הקושי הרב שהסיטואציה גורמת לו.
בני הזוג נתניהו מלוכדים מול הרדיפה שהם חשים
אצל אנשים מוצלחים ומצליחים היתרונות הם גם החסרונות, ולהיפך. התכונות שמביאות אותם להישגים, כמו פרפקציוניזם, טוטליות, משימתיות, הקפדה על פרטים קטנים, ביקורתיות עצמית אדירה ודרשנות עצמית לשלמות עם ראש שעובד בלי הפסקה - יכולות לקום עליהם לרועץ במצבי סטרס.
מאותו מקום שנתניהו הייתה תלמידה מחוננת מצטיינת, סיימה תואר שני בפסיכולוגיה בהצלחה יתרה ושומרת בקפדנות אובססיבית על ניקיון וניהול בית ראש הממשלה בבלפור תוך דרשנות לטקסים מחייבים מהצוות, מאותו מקום בדיוק היא סובלת משך שנים בתחושה שדמה הפקר והיא קורבן המוצא להורג בראש חוצות.
בעלה, ראש הממשלה, ביקש שוב ושוב: "תפגעו בי אך לא ברעייתי", והייתה לו סיבה לכך. הוא חש צורך עז להגן עליה, ולמרות כל המלעיזים - החיבור הזוגי שלהם הוא כסלע איתן, תוך אהבה גדולה. יתרה מכך, כל פגיעה באשתו רק מקרבת ביניהם יותר, מלכדת אותם תוך תחושת משימתיות מול הרדיפה שהם חשים. עזה האהבה הזוגית בבית בבלפור, והיא מתגברת מיום ליום בעקבות השלטים וזעקת ההמון.
ההפגנות בבלפור מרגישות כמו סוף העולם
ההפגנות החוזרות של אלפי בני אדם סמוך למעון ראש הממשלה, ביתה שלה, גורמות לגברת נתניהו לתחושה קשה של אפוקליפסה. תחושת של חרדה מג'ורית מפני הצפוי לקרות. פחד מפני ההמון שעלול לעלות על הבית ולפגוע ביושביו. הרגשה שהיא לא מוגנת. המציאות לא חשובה, חשוב מה האדם מרגיש - והגברת נתניהו חשה מצוקה אדירה, ומשם נבע הצורך שלה לעלות לשידור באופן ספונטני יחסית ובלי פילטרים - לזעוק את זעקתה.
הריאיון החשוב הזה העיד יותר מכל על הלך הרוח בבית ראש הממשלה. לא רק התוכן היה חשוב אלא גם האינטונציה, הצליל, שטף הדיבור. אולי ראוי לדון את הגברת נתניהו לפי מנהג בית הלל ובמקום לתקוף את התכנים וההשוואות שעשתה (שחלקן אינן מתקבלות על הדעת), להבין שאין אדם נשפט בשעת מצוקתו ולא הייתה לה כוונה אמיתית לפגוע או להוזיל נפגעות תקיפה מינית.
אני מאמין שאין מאחורי דברי הגברת נתניהו רוע או זלזול במצוקות האחר. יותר מכל הריאיון מעיד על מה שמתרחש בבית הכי חשוב במדינה - בית שבו נקבעים גורלות ומשפיע על כל אזרח בישראל. השאלה הגדולה היא האם הלך הרוח הזה משפיע ופוגע בראש הממשלה ובתפקודו?