נקראתי השבוע לניו יורק לסייע מקצועית לאיש אשכולות משכמו ומעלה, גאון בתחומו עם קבלות אדירות של עשייה מוכחת, שנקלע למצוקה אקוטית. שוב נדהמתי מעשרות מלחכי פנכה הסובבים את האיש ומתפרנסים ממנו תדיר משך שנים, תוך שהם מפחדים להישיר מבט ולומר לו את האמת הפשוטה: אתה חייב עזרה.
לא צריך להיות פסיכאטר מומחה כדי להבין שהאיש מערבב בין דימיון למציאות ואינו יודע להפריד ביניהם. מספיקה שהות קצרה במחיצתו כדי להבין שמשהו לא כשורה. העוצמות אדירות מדי ואפשר לחתוך את המתח בחדר שבו הוא נמצא עם סכין. הדיבור חדור בעוצמה משיחית תוך שטף בלתי נפסק עם קפיצה מנושא לנושא, עם או בלי קשר בין התכנים. תחושת הקונספירציה שהוא מעביר. המלחמה בשדים דימוניים שאינם קיימים, תוך בניית מערכת שלמה של "תובנות" שחיללו לראשו על הקשרים בין אירועים שהתרחשו לדמויות קיימות במציאות, אך שאין להם ולו צל צילו של נגיעה במה שהתרחש.
תאמרו, נו שויין, דברים כאלו קורים רק באמריקה הגדולה ואנו בישראל הנאורה מחוסנים. אז זהו שלא. השבוע האחרון צריך להדליק עוד נורה אדומה ומחייב עוד זמן לחשבון נפש ולחשיבה של פסיכאטרים בישראל. זמן גם להרהור ובדק בית של מערכת המשפט והתקשורת הישראלית. דומה ששוב נחצו קווים אדומים והכל כשיר בשירות הסקופ, הרייטינג וסגירת החשבונות. התקשורת פירסמה תחילה, בטפטופים, על עיתונאי רכילות ידוע ומצליח שתקף את אמו. האם צעקה לעזרה שיסייעו לה במצוקת בנה שנקלע למשבר אישי קשה אך במקום להושיט לה יד, הפכה להיות נושא לכותרת חדשותית. בהמשך נראה היה ש"רקדו על הדם" אנשים שנפגעו מחשיפות בלעדיות של אותו כתב. הם רמזו שוב ושוב שהוא מתחזה כדי להציל עצמו בפני תסבוכת של תביעות בסכומים אדירים שנקלע אליה בעקבות עבודתו.
תחושת נקם
לא תהיה זו הגזמה לומר שחלק מהאנשים חיככו ידיים בהנאה, כמו יריבים שמנצלים את מצוקתו לסגור חשבון, מתבוננים בהנאה וסיפוק באיש הטובע. לרגע הזה חיכו וייחלו. הם לא יחמיצו שום שניה של סיפוק בנפול אוייבם. יהיו גם שיאמרו שהוא מתחזה ועושה עצמו כדי לחלץ עצמו מבורות שכרה לעצמו. לא יאמינו למילה מדבריו גם אחרי שיורד לקבר, ויחשבו שהכל חלק מתעלול מתוחכם שבו הוא עובד על כולם כדי להשיג מטרותיו, תוך יעוץ והדרכה של עורכי דין מנוסים.
אבל הבעיה לא מתחילה ונגמרת שם, וגם לקהילת הרופאים יש תפקיד מכריע. בני המשפחה ידפקו על הדלתות ויבקשו מזור, אך גם דלת הפסיכאטר לפעמים חסומה. לעיתים הסיבה תהיה פחד מעוצמת האדם הניצב מולם, תוך כדי תפיסת רגליים קרות ופחד לנהוג בו באובייקטיביות מקצועית מתחייבת כמו בכל פציינט אחר. יש לנו הפסיכאטרים כלים וניסיון רב לדעת מתי האדם מהתל בנו ומתי הוא באמת מאני-פסיכוטי. מאוד קשה לעבוד עלינו ובטח שלא למשך זמן רב. תיחכום מקצועי נרכש, מאפשר לנו לרדת היטב לשורשו של מצב. במציאות אי אפשר באמת להתחזות. האחרון שהתחזה לאורך זמן היה ג'ק ניקולסון בסרט המופת "קן הקוקייה", וזה עלה לו במחיר כריתת אונה במוח. וזה קיים רק בסרטים.
ברפואה לא משחקים
לעיתים, המציאות עולה על כל דימיון וכשפסיכאטר נותן למטופל, מפורסם ככל שיהיה, המסוכן לעצמו, לצאת מחדר הטיפול בלי טיפול מתחייב או אישפוז הגנתי שהינו כורח המציאות, הוא צריך לעשות חשבון עם מקצועיותו. להסתכל בבואתו הנשקפת מולו בראי ולחיות בשלום עם מעשיו ואחריותו. לזכור שחובה עליו לטפל בכל אדם כפי שהיה רוצה שינהגו בילדו. לתת את הטיפול הכי עדכני ומקצועי. ברפואה לא משחקים. אסור לשחק.
מצב פסיכאטרי חריף, כשאינו מטופל, צובר תאוצה כמו כדור שלג במדרון. דלוזיה רודפת דלוזיה, מחשבות שווא, פרנויות וקונספירציות שכוללות מעקבים, ציטוטים, האזנות סתר והקלטות ,לעיתים אף תחושה של כוחות מיוחדים, על אנושיים, תוך הרגשת יעוד מחייב, כל זאת מתרחש בראשו של המטופל תוך יצירת פאזל של עשרות חלקיקים שאין שום קשר ביניהם למציאות. מצב חסר שיפוט וחסר תובנה.
דומה היה שאנשים חיככו ידיהם בהנאה על פירסומי אותו צעיר מוכשר שעלה מרגע לרגע בעוצמות הקונספירציות שהגה. "בנפול אויבך אל תשמח". אבל בלקסיקון של אותם יריבים זה לא קיים, ובמלחמה כמו במלחמה, הכל כשיר. גם מערכת המשפט לא הורתה על אישפוז לצורך הסתכלות פסיכאטרית וקיבלה את דברי האדם השרוי במצוקה כהווייתם. כל יום שעובר ואדם אינו מטופל במקרה כזה עלול לגרום לנזק בלתי הפיך. מי יתן את הדין על כך? נקפו הימים עד שמישהו התעשת, וכולי תקווה שהאמור לעיל נמצא בטיפול בידיים מקצועיות וזוכה לטיפול מקצועי נכון. ברור לי לחלוטין שבהינתן הדבר הוא יחזור בכוחות מחודשיים וחזק מתמיד.
זה לצערי אינו מקרה ראשון בישראל. בשנים האחרונות ראינו את סיפור שף העל, הגאון, שנקלע למצוקה אדירה ובמקום טיפול זכה לכותרות עד שמישהו התעשת, וכן את סיפורו של מגה אומן שרבים זלזלו בניסיון האובדני שלו. הרשימה ארוכה. נראה כי גם עכשיו זה לא השאלה האם יקרה מקרה נוסף דומה, אלא רק מתי. זיכרו כל אותם רוקדים על הדם שאיש אינו מחוסן ואתם יכולים להיות הבאים בתור. נהגו בזולתכם, אפילו אם יש לכם חשבון פתוח איתו, כמו שהייתם רוצים שינהגו בכם.