מחקר מצא: אורך האצבעות שלכם מסגיר מה אתם מעדיפים לאכול - המבורגר או סלט

על פי מחקר חדש בתחום "יחס אצבעות" - שבדק קשר בין יחס אורך האצבע השנייה (המורה) לאורך האצבע הרביעית (הקמיצה) לבין תכונות פיזיות והתנהגויות מסוימות שלנו - ניתן לקבוע מהו האוכל המועדף עליכם, המבורגר או סלט, רק מלהסתכל לכם על הידיים. לא, זה לא נפח האצבעות שעשוי להצביע על משקלכם ומכאן על העדפותיכם התזונתיות - אלא האורך, וכאן הוא בהחלט קובע. אורך האצבע המורה ביחס לאורך הקמיצה שלכם עשוי לגלות האם הסיכוי גבוה יותר שבשעת רעב תשתוקקו למאכלים "גבריים יותר" כמו המבורגר וסטייק או למאכלים "נשיים יותר" כמו סלט ודיאט קולה. מצטערים על הסקסיזם, אבל זה מה שהמחקר טוען - לא אנחנו.

אז איך זה עובד בעצם? הביטו באצבע המורה (השנייה) ובקמיצה (הרביעית) שלכם ביד ימין וביחנו מי ארוכה יותר. אם הקמיצה שלכם ארוכה יותר מהאצבע המורה או שווה לה, אתם מעדיפים מאכלים "גבריים" יותר כמו המבורגר וסטייק. לעומת זאת, אם האצבע המורה שלכם ארוכה יותר מהקמיצה, אתם מעדיפים מאכלים "נשיים" יותר כמו סלט ויין.

אם אתם רוצים לעשות את זה מדויק יותר, עליכם לחשב את יחס האצבעות (2D:4D). תחילה עליכם למדוד את אורכי האצבע המורה והקמיצה ממקום החיבור של האצבע לכף היד עד לקצה האצבע - ואחר כך לקחת את אורך האצבע המורה ולחלק אותה באורך הקמיצה. כשהאצבע המורה ארוכה יותר, היחס יוצא גדול מ-1. כשהקמיצה ארוכה יותר, היחס יוצא קטן מ-1. מחקרים קודמים הראו כי יחס האצבעות מושפע מחשיפה לאנדרוגנים כמו טסטוסטרון בעת ההתפתחות ברחם. יחס אצבעות נמוך (קטן מ-1) מצביע על חשיפה גבוהה יותר לטסטוסטרון לפני הלידה - ומכאן מרמז על "גבריות". במחקר הנ"ל נסיינים בעלי יחסי אצבעות נמוכים בחרו במזון "גברי יותר", ללא קשר למין הביולוגי שלהם.

היחס 2D:4D נחקר רבות בשנים האחרונות ונמצא קשור להרבה התנהגויות ותכונות אנושיות אחרות. כך למשל, יחס נמוך נמצא כקשור לביטחון עצמי גבוה יותר, מהירות תגובה גבוהה יותר, יכולת מרחבית טובה יותר ואפילו קשור לגודל איבר המין הזכרי ולספירת זרע גבוהים יותר. יחס נמוך קשור גם לרמות תחרותיות גבוהה יותר, וגם להצלחה גדולה יותר בספורט. בנוסף התגלה שאורך האצבעות ביד והיחס ביניהן חושפות את הנטייה המינית של נשים. זאת אומרת, אצל רוב הנשים, האצבע המורה (זו שאחרי האגודל) והקמיצה (זו ששמים עליה טבעת נישואים) הן בערך באותו האורך - או שהאצבע המורה ארוכה יותר מהקמיצה. אולם אצל הגברים, הקמיצה היא שארוכה יותר מהאצבע המורה. מחקר מצא שאצל גברים הומוסקסואליים התפלגות יחס האצבעות קרובה יותר להתפלגות הנשית ואצל נשים לסביות התפלגות יחס האצבעות קרובה יותר להתפלגות הגברית. זאת אומרת שאם האצבע המורה והקמיצה שלכם, הבנים, הן באותו האורך, או שהאצבע המורה ארוכה יותר - ייתכן שאתם נמשכים לגברים. אם הקמיצה שלכן, הבנות, ארוכה יותר מהאצבע המורה - יש סיכוי טוב יותר שאתן נמשכות לנשים. הפרופורציות בין הקמיצה לאצבע המורה מושפע מכמות הטסטוסטרון שנחשפתם אליה ברחם - וזו הסיבה שיש לגברים ולנשים - בדרך כלל - יחס אצבעות שונה.

המחקר החדש, שנערך על ידי אוניברסיטת אגד שבנורבגיה, מצא כי אנשים שהקמיצה שלהם ארוכה יותר מהאצבע המורה או שווה לה - יעדיפו לבחור במאכלים "גבריים", אולם רק כאשר הם רעבים. כלומר יחס האצבעות לא ניבא ביעילות את בחירות האוכל של אנשים שבעים. ההסבר פשוט: כשאנו רעבים אנו מושפעים יותר מהעדפות הביולוגיות שלנו מאשר כשאנחנו שבעים ויכולים לעשות בחירה שקולה יותר המסתמכת על גורמים נוספים (בריאותי וכדומה).

מחבר המחקר פרופסור טוביאס אוטרברינג מאוניברסיטת אגדר הסביר בשיחה עם הדיילי מייל: "מחקר זה רומז על קשר רחב יותר בין חשיפה לטסטוסטרון לפני הלידה לבין הרגלי האכילה שלנו כמבוגרים. מאחר שרמות הרעב המוצהרות של אנשים נקשרו להעדפות מזון שונות במחקר שלנו, הדבר מצביע על כך שרעב עשוי למתן את הקשר בין גורמים מבוססים ביולוגית לבחירת הצרכן". הוא הוסיף: "מחקר זה בחן את הקשר בין יחס האצבעות האישי (סמן ביולוגי הקשור לחשיפה לטסטוסטרון טרום לידתי) לבין הנטייה לבחור במזון 'גברי' - והאם קשר פוטנציאלי זה יתמתן על ידי רמות הרעב של הצרכנים. יחס אצבעות נמוך יותר מעיד על חשיפה גבוהה יותר לטסטוסטרון לפני הלידה ויחס אצבעות גבוה יותר מעיד על חשיפה נמוכה יותר של טסטוסטרון לפני הלידה".

לצורך המחקר גייסו החוקרים 216 אנשים סינים, מחציתם נשים ומחציתם גברים, כולם בגיל ממוצע של 27. המשתתפים במחקר התבקשו לבחור בין פריטי מזון שונים שכבר קוטלגו על ידי מערך מתנדבים אחר כגבריים או נשיים, בסולם של 1 עד 7 (1 = נשי; 7 = גברי). פריטי מזון אלה כללו שרימפס (נשי) או לובסטר (גברי), דיאט קולה (נשי) או קולה רגילה (גברי) וסלט קיסר (נשי) או המבורגר עם צ'יפס (גברי). נרשם מוטיב חוזר בפריטי המזון ה"גבריים" בהשוואה ל"נשיים" - הם נטו להיות גדולים יותר, משמינים יותר ופחות בריאים, דבר המצביע על כך שגברים אוהבים להיתפס כלוקחי סיכונים בכל מה שקשור לאכילה.

בין המשתתפים נמדד יחס האצבעות, זהותם המגדרית כפי שדיווחו עליה ומידת הרעב שלהם בזמן המחקר, לפני שביצעו את בחירות המזון שלהם. התוצאות הראו כי ללא קשר למגדרם, צרכנים רעבים בעלי יחס אצבעות נמוך (גברי) עשו בחירות מזון גבריות יותר. קשר זה חל על גברים ונשים כאחד. במילים אחרות, יחס אצבעות היה כלי אפקטיבי יעיל יותר לחיזוי בחירת המזון שלהם מאשר לחיזוי המין האמיתי שלהם. עם זאת, נראה כי הרעב היה הגורם לכך שהאפקט הזה עבד, כי כשאלה היו שבעים, הם בחרו לפי העדפתם האישית ופחות על פי גורמים מבוססים ביולוגית.

הצוות מצא גם כי צרכנים בעלי יחס אצבעות נמוך (נשי) לא שינו את בחירותיהם בהתאם לרמות הרעב שלהם. מגבלה אחת של המחקר היא שהמשתתפים דיווחו בעצמם על תחושת הרעב הסובייקטיבית שלהם, שאולי לא הייתה אמינה. פרופסור אוטרברינג הודה גם במגבלות הקשורות ליחס האצבעות. "זה אכן מדד שנוי במחלוקת, עם כמה מחקרים שמצאו קשר בין יחס אצבעות לרמות טסטוסטרון ומחקרים אחרים שלא הצליחו למצוא קשר כזה", הוא אמר, "לכן יש להתייחס לקשר זה בזהירות המתאימה".

• רומנים - נשים שהקמיצה שלהן ארוכה יותר מהאצבע המורה נוטות יותר לנהל רומנים.
• מיניות - נשים שהקמיצה שלהן ארוכה יותר מהאצבע המורה נוטות יותר להימשך אל נשים מאשר לגברים.
• קול - סיכוי גבוה יותר שלתינוקות יהיה קול צייצני אם האצבע המורה שלהם ארוכה יותר מהקמיצה.
• תעסוקה - נשים שהקמיצה שלהן ארוכה יותר מהאצבע המורה נוטות יותר לעסוק בעבודות נשיות יותר.
• שיתופיות - ילדים שהקמיצה שלהם ארוכה יותר מהאצבע המורה נוטים פחות לשתף דברים עם חבריהם.