הדרך המפתיעה להרגיש קצת פחות רע בימים מבאסים אלה

שנת הקורונה בהחלט הייתה נקודת מפנה בחיים של רבים מאיתנו. זו הייתה שנה שבה החוסן הנפשי שלנו עמד למבחן פעם אחר פעם ונאלצנו להתמודד עם שורה ארוכה של אתגרים שמעולם לא דמיינו שנעמוד מולם. אבל אנחנו לא באמת יכולים להאשים את הקורונה בכל הבעיות שלנו. משנה לשנה נראה כי החיים בעולם שלנו רק הופכים מלחיצים ותובעניים יותר - וכל דור נדרש להתמודד עם קשיים שלא היו מוכרים לדורות שלפניו.

הילדים, הנערים והצעירים של היום, שנודדים בין לימודים בזום לרביצה אינסופית מול מסכים אחרים, ללא ספק גדלים למציאות שונה מאוד מזו של דור ההורים והסבים שלהם. המחקרים אף מראים שהם לחוצים, חרדתיים ובודדים יותר מאי פעם. אבל אם רוצים לעזור להם לבנות חוסן נפשי שיאפשר לצלוח את אתגרי התקופה - מומחים ממליצים לחשוב מחוץ לקופסה ולאמץ בין היתר שיטה ישנה לשיפור המצב - שספגה לא מעט ביקורות וגינויים מהורים ומורים לאורך ההיסטוריה.

אסתר ג'ונס היא חוקרת ומרצה באוניברסיטת קלארק שבארצות הברית, שהקדישה חלק לא מבוטל מהקריירה שלה לחקר האופן שבו צריכת תכנים העוסקים במדע בדיוני ופנטזיה משפיעים על החוסן הנפשי של הקהל הצעיר. במאמר שפרסמה באתר The Conversation היא מציינת כי "בעוד שהרבה אנשים מחשיבים תכנים כאלו כזולים, מחקרים מראים שהם יכולים לטפח חשיבה ביקורתית, אינטליגנציה רגשית וחוסן נפשי אצל קוראים צעירים".

כיום הורים רבים חוששים שהזמן הממושך של הילדים שלהם מול מסכים יהפוך אותם ל"זומבים" ויפגע ביכולות החברתיות והאינטלקטואליות שלהם, אבל הפחד הזה, חשוב להבין, הוא ממש לא חדש. בניו יורק טיימס סקרו תופעה מעניינת שהתרחשה במאה ה-19, כשספרי המתח והפנטזיה היו הדבר החם ביותר בקרב בני הנוער. אז, מסבירים במאמר, הורים רבים חששו מהעובדה ש"ילדיהם לא עוזבים את הספרים האלו - וקוראים בהם אפילו בארוחות במקום לשוחח איתם". גם כלי התקשורת התריעו מפני הסכנה שעלולה לפגוע במוחם העדין של הילדים בטווח הארוך.

גם כיום ילדים ובני נוער שאוהבים מדע בדיוני ופנטזיה נתפסים בעיני רבים כ"חנונים" או כאלה שלא יכולים להתמודד בעצמם עם אתגרי החיים, אך מאז המאה ה-19 ועד היום נערכו המון מחקרים על ההרגל הזה, אשר מצאו שככל הנראה, דווקא ההיפך הוא הנכון.

במאמר שפורסם ב-2016 בכתב העת המדעי Social and Personality Psychology Compass נכתב כי "החיבור לעולמות דמיוניים מפתח יכולת שנקראת 'אמפתיה דואלית', שתורמת לפיתוח יכולות מתקדמות לעיבוד מצבים מאתגרים ולהתמודדות נכונה איתם. הקוראים ש'מרגישים' את הדמויות ומתחברים אליהן, מפתחים אמפתיה עמוקה ויכולת לראות את המציאות מכמה זוויות - ולא מנקודת מבט צרה אחת".

במילים פשוטות, כשאנחנו נחשפים לעולמות קסומים, לדמויות מורכבות ולדילמות מוסריות לא פשוטות, אנחנו בעצם 'מאלפים את המוח' להסתכל על המציאות ברבדים העמוקים יותר שלה במקום לראות רק את מה שעל פני השטח. זה למעשה עוזר לנו להבין טוב יותר את האנשים שסביבנו ולפתוח את הראש כדי למצוא פתרונות יצירתיים יותר לבעיות שעומדות לפתחנו.

על אף שכיום תכנים בנושא מדע בדיוני ופנטזיה תפסו מקום של כבוד בלב המיינסטרים עם תכנים כמו "משחקי הכס", "הארי פוטר" או "מלחמת הכוכבים" שמוכרים כמעט בכל בית, חשוב להבין שלא כל המומחים טוענים שמדובר בדבר חיובי כל כך.

במאמר אקדמי אחד שפורסם ב-2017, החוקרים כריס גבלר ודן ג'ונסון מהאוניברסיטאות וושינגטון ולי שבארצות הברית, הציגו ביסוס מדעי לטענה שלפיה צריכה של מדע בדיוני ופנטזיה הופכת קוראים ל'טיפשים' יותר לדבריהם. עם זאת, בהמשך הם פרסמו מחקר נוסף שמפריך את הטענה הזאת - אבל רק באופן חלקי. במאמר השני הם ציינו שלאיכות התוכן יש השפעה משמעותית על האופן שבו הוא יעצב את מוחם של הקוראים - כלומר תכנים פחות איכותיים עלולים דווקא לגרום יותר נזק מתועלת.

אולם בקרב רוב המומחים שחקרו את הנושא יש הסכמה שתכנים כאלו עשויים לעזור להבין את העולם ואת הנפשות הפועלות בו בצורה טובה ומעמיקה הרבה יותר. בנוסף, כשבחנו את הקהל שצורך את התכנים האלו, מצאו כי בדרך כלל מדובר באנשים שקוראים וצורכים גם הרבה תכנים מסוגים שונים - בהם כאלו שמעשירים ומפתחים את המוח.

בזמנים המאתגרים שאנחנו חיים בהם, שלפעמים נראים כמו חלק מסדרה אפוקליפטית שנמרחת ונלעסת כמו מסטיק, הדורות הצעירים זקוקים לכל עזרה שהם יכולים כדי להתמודד ולנצח את הקשיים. ייתכן מאוד שחיבור לדמויות גדולות מהחיים, שמתמודדות עם בעיות שעולות בעשרות מונים על אלו שאנחנו חווים ומוצאות להן פתרונות שלא יכולנו לדמיין - זה בדיוק מה שהם צריכים כדי לעשות את זה. ואולי גם אנשים מבוגרים יותר שכבר חושבים שהם ראו הכול, עדיין יכולים ללמוד דבר או שניים מהסיפורים האלו - שאין באמת גיל מבוגר מדי כדי להיסחף לתוכם.