בסרטון: המאמנת אירה דולפין מתקנת 5 טעויות שאתם עושים בריצה
כמעט לכל אחת ואחד מאיתנו יש נעלי ספורט בארון, וסביר להניח שהקצה שלהן (איפה שהבהונות שלנו נמצאות) מעוגל כלפי מעלה. באנגלית קוראים לקצה המעוגל הזה toe spring. "כולנו נועלים נעליים עם קצה מעוגל כזה ואין לנו מושג למה זה כך. אנחנו רק יודעים שסיבה כלשהי הקצה המעוגל גורם להליכה להיות נוחה יותר", אומר ניקולס הולווקה, אנתרופולוג מאוניברסיטת באפלו בראיון לאתר Business Insider.
לדברי הולווקה, הנוחות והיעילות שהפרט העיצובי הזה תורם לנו מגיעות עם מחיר כבד לטווח הארוך. הולווקה היה מעורב במחקר שפורסם לאחרונה שטוען שהקצה המתרומם של נעלי הספורט גורם להיחלשות שרירי כף הרגל לאורך זמן וגורם לאנשים לפתח פגיעות גדולה יותר לפציעות כמו חיתולית הכפית, שכולנו מכירים יותר בשמה הנפוץ "דורבן בכף הרגל" (איך מצב רפואי גנרי אחד זכה לשני שמות כל כך ססגוניים? את השאלה הזאת נחקור אולי בכתבה אחרת).
"הקצוות המעוגלים כלפי מעלה של נעלי הריצה גורמות להפחתה של המאמץ שאנחנו נדרשים לבצע בעזרת שרירי כף הרגל - קצת פחות מאמץ בכל צעד", ולדבריו המחקר שלו מוכיח שגם ל'קצת' הזה יש השפעה ונזק מצטבר. המחקר הזה מצטרף כעת כנדבך נוסף בוויכוח ארוך שנים - האם נעלי ריצה מינימליסטיות בריאות יותר לכף הרגל מנעלי ריצה מודרניות שמכילות שלל עיצובים לתמיכה מוגברת בכף הרגל.
כל צעד שאנחנו עושים אפשר לחלק לכמה שלבים ברורים: ראשית, העקב שלנו פוגע בקרקע, שנית, נוצר מגע מלא של כל כף הרגל. ככל שאנחנו מתקדמים לעבר הצעד הבא, אנחנו מעבירים את המשקל שלנו קדימה לעבר הבהונות ואז דוחפים בעזרתן עדי להתנתק מהקרקע. הדחיפה הזאת (שנקראת גם toe-off) מחייבת את השרירים הזעירים במפרק גליל-המסרק (המפרק שנמצא במפגש בין הבהונות וכריות כף הרגל), להחזיק את כף הרגל נוקשה. כך הם מאפשרים מעבר אנרגיה מכף הרגל אל הקרקע ובחזרה.
הזווית הקטנה שמרימה את קצה הנעל מעלה וקיימת בכל נעלי הריצה כמעט, מקלה על השרירים הללו ומפחיתה את המאמץ שהם צריכים לבצע כדי להשלים את פעולה ניתוק כף הרגל בסוף כל צעד - כך גילו החוקרים והולווקה ביניהם. למסקנה הזאת הם הגיעו בעקבות תצפיות ב-13 מתנדבים שהתבקשו לצעוד על הליכון במגוון סוגים של נעליים. בין השאר הם צעדו יחפים ועם 4 סוגים של סנדלים, שלכל אחד מהם היתה זווית מעט גבוהה יותר בקצותיהם.
השרירים עובדים פחות קשה
החוקרים השתמשו במצלמת אינפרה-אדום ובלוחיות מיוחדות שהותקנו על משטח ההליכה כדי למדוד כמה כוח השקיעו המתנדבים בכל צעד וכמה כוח נדחף אל הקרקע בכל פעם שהם ניתקו את הבהונות שלהם מהקרקע.
התוצאות הראו שככל שהעיקול בקצה הסנדל היה גבוה יותר, כך המתנדבים נדרשו להפעיל פחות כוח כדי לנתק את כף הרגל שלהם מהקרקע. ובמילים אחרות: נעילת נעליים עם קצה מעוגל ומתרומם גורמת לשרירי כף הרגל לעבוד פחות קשה.
"תסכמו את זה לאורך אלפי צעדים שאדם ממוצע צועד מדי יום ביומו, במשך שנים", אומר הולווקה, והמסקנה היא שנעילת נעליים עם קצה מעוקל גורמות לשרירים להתאמץ פחות לאורך זמן. "מאמץ פחות משמעותו שהשרירים יהיו מאומנים פחות וייתכן שתיפגע יכולתם להגן על רקמות רכות אחרות בכף הרגל מטראומה. זה עלול לגרום לפציעות כמו דורבן בכף הרגל", הסביר הולווקה.
דורבן בכף הרגל היא מצב דלקתי ברקמה החיתולית הכפית שנמצאת בתחתית כף הרגל. פציעה זו שנחשבת נפוצה בקרב רצים, גורמת לכאב עז בעל אופי דוקר בעקבים ובקשתות כף הרגל ולא קל לטפל בה. "מה שקורה זה שהרקמה הזאת ממלאת התפקיד שהשרירים אמורים לעשות. כשהשרירים נחלשים ועומס נוסף מוטל על הרקמה הרכה, שלא נועדה להתמודד עם העומס הזה, מתפתחת דלקת", הסביר דניאל ליברמן, חוקר שותף במחקר, בהודעה לעיתונות.
במחקר קודם שבו שיתפו ליברמן והולווקה פעולה, הם מצאו שנעילת נעלי ספורט מודרניות לאורך זמן גורמת גם לסיכוי מוגבר לצניחת קשות כף הרגל. מחקר אחר שבחן את ההשפעה של ריצה בנעלי ריצה מינימליסטיות שמדמות ריצה ברגליים יחפות ואין בהן כמעט ריפוד, תמיכה לקשתות או זווית מעוקלת בקצה, מצא שהן מובילות לשרירי גף רגל גדולים ומפותחים יותר ולקשתות קשיחות יותר, בהשוואה לרגליהם של מי שרצים בנעלי ספורט רגילות.
עוד בוואלה!
לדברי חוקרים, ריצה בנעליים מינימליסטיות המדמות רגל יחפה במשך פרק זמן של 6-12 שבועות תחזק את שרירי הרגליים שנחלשו בעקבות נעילת נעליים עם קצה מעוקל כלפי מעלה. אבל זה עדיין לא אומר שאנחנו צריכים להשליך לפח את נעלי הספורט היקרות שלנו - "לבנות את השרירים האלה מחדש יכול לקחת זמן, ואם תנסו לעשות את זה בבת אחת, אתם עלולים לפגוע בעצמכם", אמר הולווקה.
אצנים שרצים ברגליים יחפות נוטים לדווח יותר על פציעות מסוג אחר, בהן פציעות בשוקיים ובגיד האכילס. רוב הרגליים לא מורגלות בביצוע כל המאמץ לבדן, ללא התמיכה שמספקות נעליים מודרניות, ולכן מומלץ לעשות מעבר הדרגתי לנעליים מינימליסטיות כדי להקטין את הסיכון לפציעות מאמץ.
"כשאנחנו נועלים נעליים עם כל מיני מאפיינים שמשנים ומגבילים את התנועה הטבעית של כף הרגל - כפי שעשינו בעשורים האחרונים, ייתכן שאנחנו לא משתמשים בכפות הרגליים שלנו באופן שבו הן התפתחו לשמש אותנו", אומר החוקר הולווקה. "זה מקרה קלאסי של חוסר התאמה אבולוציוני, שבו הגוף שלנו מוצא את עצמו בסביבה חדשנית (הנעליים שלנו) שהוא טרם התפתח להתמודד איתה", הוסיף.