אם כבר התנסיתם בדיאטה אחת או יותר בחייכם, בטח תסכימו שיש רגש אחד שמתעצם בתהליך הזה יותר מכל רגש אחר - אשמה. אתם כועסים על עצמכם בגלל הרגלי האכילה שפיתחתם עד עכשיו, נצמדים למשטר קפדני שאמור להפוך את הקערה על פיה, ואז, במוקדם או במאוחר, אתם נשברים ופושטים בזעם על המקרר, כשתחושות של כעס עצמי ושיפוטיות מלוות אתכם ברגעים הקשים האלו.
באופן די אירוני, דווקא האשמה שגורמת לנו לשפוט את עצמנו על ההרגלים הרעים שלנו - היא בדיוק מה שגורם לנו לשוב אליהם פעם אחר פעם. האשמה היא בדיוק מה שעומד גם בבסיסן של התמכרויות ושל מערכות יחסים לא בריאות, כשדווקא ברגעים שבהם היא נוכחת בעוצמה, פתאום קל הרבה יותר להישבר ו"ליפול" לדפוסים הישנים. רובנו נכנסים למעגל הסבל הזה בצורה לא מודעת ומתקשים להבין כיצד לצאת ממנו.
זו הסיבה שכיום יותר ויותר אנשים ברחבי העולם מתרגלים מדיטציה באופן קבוע. זוהי שיטה שעוזרת להגביר את המודעות לתהליכים שמתרחשים בתוך המוח שלנו, תוך הפחתת היכולת של תחושות כמו לחץ, אשמה, בושה או חרדה לנהל את חיינו. באופן דומה אנחנו ערים בשנים האחרונות להתפתחות של טרנד בשם "אכילה אינטואיטיבית" - שנקראת בחוגים מסוימים גם "אכילה מודעת" וזכתה לכינוי "אנטי-דיאטה" בזכות העובדה שהמסר שלה הפוך לחלוטין מזה של רוב הדיאטות המוכרות היום.
אל תפספס
לאכול רק כשאתם באמת רעבים
יש סיכוי טוב שאתם קוראים עכשיו את הביטוי הזה בפעם הראשונה, אבל האמת היא שאכילה אינטואיטיבית היא לא מושג חדש בכלל. מחקרים על הרעיון שעומד בבסיס השיטה החלו עוד בשנות ה-70, אך הראשונות להטביע את המושג הזה ולהחדיר אותו למודעות היו התזונאיות אוולין טריבול ואליס רסץ' בספר שכתבו ב-1995 בשם Intuitive Eating: A Revolutionary Anti-Diet Approach.
השיטה זכתה לכינוי "אנטי-דיאטה" בגלל שהיא מנחה אנשים לעשות בדיוק ההיפך ממה שאמורים לעשות בדיאטה. זוהי בעצם קריאה להקשיב יותר לגוף ולתת לו את מה שהוא מבקש מתי שהוא מבקש - לאכול כשאנחנו רעבים ולהפסיק כשאנחנו מלאים.
זה אולי נראה כמו אישור לנשנש מה שאנחנו רוצים בכל פעם שאנחנו רעבים, אך למעשה, כשאנחנו מפתחים מודעות למנגנוני הרעב והשובע בגופנו - אנחנו יכולים לנצח כמה מהאויבים המרים ביותר של השמירה על המשקל - בהם נשנושים בלתי נשלטים והתנזרות ממאכלים אהובים שמובילה בדרך כלל לנקודת שבירה בלתי נמנעת.
גם הנפש מרוויחה על הדרך
אכילה אינטואיטיבית אמנם נוגדת את האינטואיציה באשר לאופן שבו אנחנו יכולים לנצח את עצמנו במלחמה על המשקל, אך סקירה השוואתית שבחנה נתונים משורה של מחקרים בנושא, מצאה שלגישה הזאת יש כמה יתרונות מעניינים:
• שיפור בלחץ הדם וברמות הכולסטרול - גם ללא ירידה במשקל.
• הפחתה בתסמינים של דיכאון וחרדה.
• עלייה בביטחון העצמי ובהערכה העצמית.
• שיפור של דימוי הגוף.
• הפחתה משמעותית של התקפי הזלילה (או בשמם המוכר יותר: Binge eating).
• פיתוח מערכת יחסים בריאה יותר עם אוכל.
דיאטות, חשוב להבין, יכולות להשיג ירידה משמעותית במשקל בזמן קצר, אך גם לפגוע במצב הנפשי בדרך, בייחוד אם מתקשים להתמיד בהן. מנגד, אכילה אינטואיטיבית לא רק מחזקת את הנפש. מחקרים מצאו שהגישה יכולה להבטיח ירידה במשקל שגם נשמרת לתקופה ארוכה יותר. במחקר מסקרן שנערך דווקא על נשים אחרי לידה נמצא כי לאימהות הטריות שנצמדו לגישה הזאת היה קל יותר לחזור למשקל המקורי שלהן, בלי לספור קלוריות או להימנע ממאכלים שהן אוהבות.
לזהות את המקור האמיתי של הרעב
הקונספט של אכילה אינטואיטיבית נראה די פשוט על הנייר, אולי אפילו פשטני מדי. לאכול מתי שרעבים ולהפסיק מתי ששבעים זו עצה די מובנת מאליה, אך היישום שלה הוא מורכב, מאתגר ולעיתים אף יכול לקחת שנים רבות. הדבר הראשון שחשוב להתמקד בו בתהליך הזה הוא המקור לרעב. רעב פיזיולוגי נובע ממחסור אמיתי של הגוף ובא לידי ביטוי ברמות אנרגיה נמוכות, בעלייה בעצבנות, ברעשים משונים מהבטן ולפעמים אף ברעידות.
מנגד, לכולנו יש סוג נוסף של רעב שאנחנו לא תמיד מודעים אליו - רעב רגשי, שנובע מהצורך שלנו לטשטש רגשות לא נעימים כמו עצב, לחץ או בדידות. במקרה כזה, נרצה לאכול גם כשהגוף לא רעב בכלל, ובמקרים רבים הנטייה תהיה לנשנש דברים פחות בריאים שמנחמים אותנו כמו פיצות, חטיפים או מאכלים אחרים עתירי שומנים או פחמימות.
פיתוח המודעות לסוגי הרעב שמניעים אותנו הוא דבר שדורש זמן, ממש כמו שמפתחים שרירים או תהליכי חשיבה. אחת הדרכים היעילות לעשות זאת עוברת בתרגול מדיטציה או יוגה. אלו גישות שהוכחו מחקרית ככאלה שמגבירות את המודעות בצורה שעשויה לשפר את המצב הנפשי, השליטה העצמית והתזונה.
חשוב גם להתחיל לשאול את עצמנו יותר שאלות, הרבה יותר שאלות, גם אם הן ממש לא נעימות. בפעם הבאה שאתם רעבים, נסו לבדוק מה בולט יותר באותם הרגעים - סימנים פיזיולוגיים לרעב או רגשות לא נעימים שאתם רוצים לברוח מהם.
עוד מרכיב בולט בגישה הזאת הוא אכילה איטית ונטולת הסחות דעת. אחת הסיבות לכך היא ביולוגית - להורמון השובע, לפטין, נדרשות כשבע דקות עד שהוא מופרש וגורם לנו להבין שאנחנו שבעים. סיבה נוספת היא יותר פסיכולוגית, כשאנחנו לוקחים את הזמן בארוחה ומתנתקים מהסחות דעת כמו טלפון או מחשב, קל יותר לפתח מודעות למה שאנחנו אוכלים ולמנגנוני הרעב והשובע.
אם תיישמו את העצות הבסיסיות האלו, ייתכן שתוכלו עם הזמן לבנות מערכת יחסים בריאה יותר עם הגוף, אחרי שנים ארוכות של מערכות יחסים הרסניות עם אוכל שנשענו על אשמה ובושה. כך, מאמינים המומחים, אפשר להפוך בהדרגה את השמירה על המשקל למשימה פשוטה ואינטואיטיבית יותר - שכבר לא מרגישה כמו מלחמה.