חושבים שיש לכם אישיות התמכרותית? כדאי שתקראו את זה

כשאנחנו חושבים על התמכרויות, הדברים הראשונים שעולים לראש הם בדרך כלל סמים, אלכוהול או הימורים. אבל מה עם התמכרות למין? לאוכל? לספורט? לפלאפון? האם יש הבדל בין הדברים האלה? האם מי שהיה פעם מכור תמיד יהיה מכור, כי יש לו "אישיות התמכרותית"? או שמא התמכרות היא דבר שאפשר להתגבר עליו ואולי ייתכן שמי שפעם היה מכור לאלכוהול יוכל, בבוא היום, לשתות כוס יין בלי לחשוש שההתמכרות תחזור?

עוד בנושא:
מכורים לסמארטפון? אולי בגלל זה אתם לא בזוגיות
יותר מסוכן מסמים: עולמם של המכורים למין בישראל
בחנו את עצמכם: האם אתם מכורים לקניות?

התשובה לכך תלויה במודל ההתמכרויות שעליו נסתכל. אם נלך לפי המודל המסורתי, על פיו התמכרות היא דבר שנמשך כל החיים ושיש אנשים שיש להם "אישיות התמכרותית" שבסך הכל מחליפים התמכרות אחת באחרת, התשובה היא בהחלט לא. לשתות כוס יין אחת, קטנה, גם עשרים שנה אחרי שנגמלתם מאלכוהול, זה בדיוק כמו לשחק באש. על פי המודל הזה, התמכרות היא דבר שמתחלף, אבל לא נעלם, והדרך היחידה להתגבר עליו היא לא אחרת מאשר להימנע מהדבר אליו מכורים.

חלק מההיגיון מאחורי המחשבה הזו היא שלאדם יש נטייה מוקדמת להתמכרות - למשל נטייה גנטית או עבר עמוס בטראומות ילדות, והנטייה הזו היא לא דבר שעובר. לכן, גם אם אדם השקיע מאמצים אדירים והצליח להתגבר על התמכרות לסמים למשל, אותה נטייה תוביל אותו להתמכרות אחרת.

אפשר גם לחשוב על זה במונחים רפואיים - להתמכרויות שונות יש מסלולים מוחיים דומים שמובילים לאותו המקום ומזינים את מערכת התגמול שלנו בדופמין, ולכן זה הגיוני שברגע שדרך אחת נחסמה הגוף ינסה לחפש למצוא דרך אחרת לספק את הרעב המוחי לדופמין. הוא פשוט יבנה מחלף שיוביל לאותו המקום, באמצעות חומר אחר.

חלק נוסף מהחשיבה הזו הוא "סם הוא סם", אבל זה יוצר מצב מעט פרדוקסלי - אם סם הוא סם, והתמכרות אחת מוחלפת באחרת והדרך היחידה להתגבר על זה היא פשוט להימנע מכל שימוש בחומר, אז איך למשל, בתהליכי גמילה מהרואין משתמשים במתאדון?

מודל ה"הימנעות בלבד" הוא מודל ישן, מלפני כמעט 100 שנים, וההבנה והידע שלנו אודות התמכרויות גדלו מאז לאין שיעור. מה שנראה היה נכון והגיוני ב-1935 כשאלכוהוליסטים אנונימיים" הוקמה, לא בהכרח יתפוס גם היום (זה לא אומר שאין צורך בקבוצות תמיכה מהסוג הזה, הן עוזרות למכורים ומכורים לשעבר באופן מובהק ועוזרות ליצור ולשמר שינוי).

נראה שאין תשובה ברורה ומוחלטת לשאלה האם אנשים פשוט מחליפים התמכרויות. אפילו לפי המכון הלאומי האמריקאי לשימוש בסמים, התמכרות קודמת היא אמנם גורם סיכון להתמכרויות אחרות, אבל קיימת האפשרות שלמי שהיה מכור בעבר ונגמל יש דווקא איזון של גורמים גנטיים וסביבתיים שמספקים לו הגנה מהתמכרויות אחרות בעתיד.

תוצאות מחקר שהתפרסם בשנת 2014 הראו שהסיכון של מכורים שנגמלו לפתח התמכרות חדשה קטן ביותר מחצי לעומת כאלו שלא נגמלו. בניגוד לחשיבה הקלינית המסורתית, רמיסיה (נסיגה) בהתמכרות לא מובילה באופן טיפוסי להחלפת ההתמכרות, אלא מקושרת דווקא לסיכוי נמוך יותר להתמכרות חדשה.

התוצאות האלה עומדות בסתירה למודל המסורתי להתמכרויות. המחשבה שעומדת מאחורי זה היא שגורמים כמו אסטרטגיות התמודדות חדשות ומוטיבציה של מי שנגמלו מספקים להם כלים חדשים בעזרתם הם יכולים לנווט בין האתגרים, הלחצים והמתחים שהחיים מציבים בפניהם בצורה בריאה ומיטיבה יותר. באופן הזה, כשהם נתקלים באירועים שבעבר היו דוחפים אותם לשימוש בחומרים הם יכולים להגיב אחרת ולפנות לעזרה. במקרה הזה אם כך, ההתמכרות לא מוחלפת בהתמכרות אחרת, אלא בהתנהגויות אחרות, בריאות יותר, שממלאות את אותה הפונקציה.

בנוסף לכך, יש כאן גם עניין של סמנטיקה, והתשובה לשאלה האם אנשים מחליפים התמכרויות או לא תהיה תלויה גם באופן שבו אנחנו מגדירים התמכרות. האם התמכרות היא לחומר, או לתהליך? סמים, אלכוהול, הימורים, אוכל, מין, ספורט, עבודה, משחקי מחשב, חדשות, אינטרנט, קניות, כולם יכולים להיות מושא להתמכרות, אבל האם ההתמכרויות האלה זהות ויכולות להיות תחליף אחת של השניה? אנשים שמפסיקים לעשן עולים במשקל הרבה פעמים, האם הם באמת החליפו התמכרות לניקוטין בהתמכרות אחרת?

לכל הפחות, זה משאיר פתח לסקפטיות והטלת ספק במודל המסורתי להתמכרויות. אנשים גדלים, משתנים ומתפתחים, וממשיכים להרחיב את אסטרטגיות ההתמודדות שלהם לאורך החיים. הנער או הנערה האבודים שנאבקים הם לא בני ה-50 שעבדו והתגברו על רבים מהקשיים שלהם או שהצליחו לשנות את נסיבות החיים שלהם, אבל אותם מכורים ומכורות צעירים בהחלט יכולים לגדול להיות בני ה-50 האלה, וגם אם היו מכורים לאלכוהול כשהיו צעירים בהחלט ייתכן שיוכלו לשתות משקאות אלכוהוליים בעתיד. בני אדם הם לא יצורים סטטיים, ופגיעויות יכולות להשתפר לאורך זמן, וזו תזכורת טובה וחשובה שכאשר אנחנו מתמודדים עם התמכרות של אדם יקר לנו אסור לנו לוותר על התקווה ולהיכנע, לא משנה כמה המצב נראה לנו חמור.