מוסדות החינוך לגיל הרך מהווים את הביטחון הכלכלי והעיקרי להתנעת המשק. הם אלה שאמורים להיות סלע איתן בים הסוער הזה. הם אלה שאמונים לשמור על היציבות הנפשית והרגשית של ילדנו. הם התשתית, הבסיס, ובכל זאת - בלאגן הקורונה לא פוסח גם עליהם, והאופן שבו הם מתנהלים בשגרה החדשה לא תואם את המטרה שלהם.
ממש מעבר לפינה מחכה לנו ספטמבר, אז פעוטות שזו להם הפעם הראשונה במסגרת חינוכית, יגיעו למעונות היום ולגנים. פעוטות שלא יודעים מה זו קורונה, למה היא פה, ואיך צריך להישמר ממנה, הדבר היחיד שיעניין את הפעוטות האלה זה: "איפה אימא ואבא שלי, ולמה הם עזבו אותי כאן, בשער הגן עם אנשים שאני לא מכיר ועם עוד מלא צורחים ובוכים כמוני?"
כיום ההנחיות להורים וגננות הן למסור בבוקר את הילדים למטפלות בשער הגן. הורים אינם מורשים להיכנס לשטח הגן, לתוך המבנה ולחצר הגן. בכל בוקר, עומדת אחת מנשות הצוות בשער ומקבלת לידיה את הילדים. אבל שנה חדשה עומדת עכשיו בפתח, ויחד איתה מרחפת מעל עננת הקליטה של תחילת השנה. כחצי מיליון פעוטות עד גיל 3, אמורים להיכנס, בספטמבר הקרוב, למסגרת החינוכית הראשונה שלהם.
אל תפספס
שנות הגן הראשונות חשובות במיוחד
רבות דובר על חשיבות השנים הראשונות בגן הילדים. אין עוררין על כך שהשנים האלה הן קריטיות להמשך התפתחותו התקינה של הפעוט. זו הפעם הראשונה שבה הוא ישהה במשך מספר שעות ללא הוריו, זו הפעם הראשונה שבה הוא יתחיל ליצור יחסי אמון וביטחון עם דמות חינוכית נוספת מלבד הוריו, וזו גם הפעם הראשונה בה הוא יתחיל להתמודד וליצור קשרים חברתיים עם חברת הילדים.
זו עבודה. ועבודה קשה, שדורשת מאמצים פיזיים ונפשיים והילד חייב להיות פנוי לה, ולשם כך, ילדים רכים זקוקים ליציבות פיזית רגשית וחברתית. הם זקוקים לשגרה קבועה ומסודרת על מנת "לעבוד טוב" ולהתפתח כראוי.
החוויה של הפעוט מהפגישה עם המסגרת החינוכית הראשונה, יכולה להשפיע על דרכו בהמשך במסגרות החינוכיות. ככל שהחוויה תהיה חיובית, מכילה, משרה ביטחון ואמון בצוות, כך הוא יצא הלאה, אל החיים, עם חוויית הצלחה ומסוגלות ועם בטחון בעצמו וביכולותיו.
ובבסיס כל זה עומד תהליך הקליטה בתחילת השנה. ככל שהקליטה תיעשה בצורה הדרגתית ורגועה, עם תיווך משותף של ההורים והצוות, כך הילד יחוש בטחון ויתן אמון בצוות הגן, דבר שיביא לקליטה מיטבית ומכאן כבר קצרה הדרך לשנת לימודים טובה ומפתחת מבחינת הפעוט.
איך עושים את זה בימי קורונה?
המתווה, כפי שהוא קיים היום, עלול לחבל בתהליך הקליטה, דבר שיכול להעיב על המשך השנה. הורים לחוצים ומודאגים, שיאלצו להיפרד מהילד בשער הגן, תינוקות ופעוטות שלא ייהנו מתיווך והדרגתיות בקליטה, צוות מתוסכל וחסר אונים מול הבכי והלחץ הן של ההורים והן של הילדים. כל אלה הם מתכון מובהק לכאוס של תחילת שנה ואיבוד עשתונות מוחלט, דבר שעלול להקרין על כל השנה כולה. מה אפשר לעשות?
1. ראשית, חשוב שמשרד הבריאות יבחן את הדברים, ילמד את הצרכים המיוחדים לגילאים הצעירים, ירווח קצת את המתווה ויאפשר להורים להיכנס עם ילדיהם לגן, לפחות בשבוע הראשון לשנת הלימודים. כמובן בצמוד להנחיות הריחוק החברתי ועטיית מסיכה.
2. בתחילת השנה, הגננות וצוותי החינוך יכולים לחלק את הגן לקפסולות, ובכל פעם לקלוט ולקבל קבוצה אחת של הורים וילדים.
3. מומלץ מאד שבשבוע האחרון של אוגוסט, צוותי הגן ישלחו סרטוני וידאו קצרים, תמונות של אנשי הצוות ואפילו יקיימו פגישות זום קצרות, כל אלה יהפכו אותם לפנים מוכרות ב-1 בספטמבר, דבר שיכול לעזור ולהקל על הפרידה מההורה.
4. יומיים לפני תחילת שנת הלימודים, בשעות אחר הצהריים, אפשר להיפגש עם קבוצת ילדים והוריהם בגן שעשועים במרחב הפתוח, למשך שעה או יותר, ולאחר מכן תתחלף הקבוצה.
שגרה וסדר יום קבוע הם הבסיס והתשתית לפיתוח הביטחון והחוסן הנפשי של ילדינו, במיוחד בתחילת שנת הלימודים. ואסור לנו לפגוע בזה. אסור לפתוח ולסגור, ושוב לפתוח ולסגור. ילדים רכים זקוקים ליציבות פיזית שתביא איתה יציבות נפשית. במקרה של התפרצות נוספת - אל תמהרו לסגור עליהם. גני הילדים ומעונות היום צריכים להיסגר אחרונים.
רווית רביב היא מדריכת גנים ומשפחה, מכון אדלר