וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

המחיר שהילדים שלכם עלולים לשלם על מתווה החזרה לגנים

רווית רביב, מאמר אורח

8.5.2020 / 7:39

ילדים בגיל הרך לא צריכים הרבה כדי לפרוח, אבל יש כמה תנאים בסיסיים שחייבים להתקיים כדי לאפשר להם התפתחות תקינה. מתווה החזרה לגנים ולמעונות לא מאפשר לתנאים האלה להתקיים, וזו בעיה רצינית שכן בגיל הזה כל יום משמעותי

עריכה: ירדנה עבודי-פוקס

בסרטון: תלמידים חוזרים לבתי הספר בבאר שבע ובחיפה

אין ספק שהקורונה מוציאה מאיתנו צדדים יצירתיים. היא מאלצת אותנו לחשוב מחוץ לקופסא ולהמציא את עצמנו מחדש על מנת להמשיך ולשרוד כלכלית עד כמה שאפשר. רק חבל שבתוך כל המשבר הזה, שכחנו דבר אחד חשוב: את הילדים. ילדי הגיל הרך הם לא עוד "עסק" שצריך לעשות לו התאמה למציאות העכשווית. מתווה החזרה לפעוטונים ולמעונות, כפי שהוחלט והוצג לציבור, מתחשב בהורים, בצוותים ובהתנעת המשק כולו, ובתוך כל אלה, נבלע קולם של הילדים. אנחנו כאן כדי להשמיע אותו.

ילדים בגיל הרך עובדים כל הזמן, והם יודעים לעשות את העבודה שלהם מצויין. הם עסוקים בלגדול ולהתפתח. אנחנו רק צריכים לא להפריע להם ולספק להם את התנאים התקינים והנכונים להתפתחותם. מהם אותם תנאים?

זמן: ילדים עד גיל שנתיים-שלוש נמצאים בשיא ההתפתחות הקוגניטיבית והמוטורית. כל חודש בגיל הזה הוא עולם ומלואו שלא יחזור. ולכן, בגילאים האלה כל כך חשוב לתת את המרחב הלימודי וההתפתחותי המותאם.

ביטחון: בגילאים האלה חשוב מאד הרצף. זהו גיל של חרדת נטישה, ולרוב הפעוטות לוקח זמן לקבע מערכת יחסים תקינה, שמבוססת על אמון וביטחון, עם איש צוות. אחד הכלים המשמעותיים להצלחת התהליך הוא שמירה על הרצף, ההתמדה ואנשי צוות קבועים.

עוד בוואלה!

"אמא, בגן אין קורונה?": כך תכינו את הילדים שלכם לחזרה למסגרות

לכתבה המלאה
אמא מחזיקה פעוטה על הידיים. ShutterStock
בגיל של חרדות נטישה, אי אפשר להגיע יום כן יום לא. פעוטה עצובה/ShutterStock

שפה: זהו גיל של רכישת השפה והיא מתבצעת בשני אופנים: שמיעתי וחזותי. הילדים שומעים אותנו, שומעים את הסובבים אותם, ולאט לאט רוכשים את השפה. אבל הם גם מסתכלים עלינו, איך אנחנו הוגים את המילים, איך אנחנו מקשרים מילה למימיקה של הפנים, מתי אנחנו בוחרים להדגיש מילים מסויימות ומתי לא. כל אלה יחד מהווים קרקע פוריה ותקינה לרכישת השפה.

מוטוריקה: בגילאים האלה הילדים מפתחים את גופם. הם זוחלים, מתחילים ללכת, נוגעים, מכניסים לפה, רצים, מטפסים, קופצים, הולכים, מציירים, מדביקים, גוזרים, בונים, מרכיבים. אמרנו כבר: עובדים. ילדים הם יצורים עסוקים מאוד.

תקשורת: ילדים הם יצורים חברתיים, שזקוקים לתחושת שייכות ולתקשורת בינאישית עם אנשים וקבוצת הגיל שלהם. כך הם לומדים את העולם. צוות חינוכי שמתקשר כל הזמן עם הפעוט: בארוחות, בהחלפות, בהשכבות, במשחק חברתי, חשוב והכרחי לצורך התפתחותו התקינה.

פניות ותיווך: ילדים חייבים שנהיה פנויים אליהם, רגשית, נפשית ופיזית. הם צריכים צוות שיודע להכיל ומסוגל לתווך מצבים ואירועים שמתרחשים במהלך היום. הם צריכים צוות שפנוי ללמד ולהדריך אותם. הם צריכים צוות זמין ונכון.

איך התנאים האלה יכולים לעבוד במתווה החזרה לגנים ולמעונות?

הם לא. בואו נראה את הסעיפים השונים במתווה החזרה לגנים ולמעונות:

1. כל ילד יבלה בגן חצי שבוע: פעוט שיגיע לגן לסירוגין ולא באופן רציף, יחווה בכל פעם מחדש את קשיי הקליטה וההסתגלות. הוא לא יחוש בטוח, יתקשה לפתח מערכת יחסים טובה וקבועה עם הצוות ויחווה קשיים בהסתגלות לגן. כל אלה יקשו עליו להתפנות ולעשות את העבודה שלו כמו שצריך: להתפתח.

2. מיגון ומסיכה: איך הילדים אמורים לפתח את השפה, כשהצוות חינוכי מתנהל מולם עם מסיכות ומיגון פנים? המילים והמשפטים נשמעים עמומים ולא ברורים, הפה מוסתר, כך שהפעוט לא יכול לראות אם אנחנו מחייכים, רציניים, צוחקים, הוא גם לא יכול לראות את ההגייה של המילים שאנחנו אומרים.

תינוק זוחל אחרי כדורים בדשא. ShutterStock
ילדים לומדים גם מהבעות פנים וגם מהכנסת דברים לפה. איך זה יעבוד? תינוק זוחל/ShutterStock

3. שמירת היגיינה: היגיינה היא חשובה כל הזמן, ולא רק בימי קורונה, אלא שכאן, הרחיקו מעט. לשטוף את המשחקים לאחר כל מגע, לדאוג שילדים לא יכניסו לפה, לדאוג שישטפו ידיים לעיתים קרובות, לנקות את המתקנים לאחר כל טיפוס ו/או מגע, לדאוג שלא יתקרבו ולא יגעו אחד בשני, כל אלה ועוד, הן דרישות לא ריאליות ולא ישימות במקום בו נמצאים פעוטות וילדים צעירים.

כל התקנות הללו, מובילות במהירות לבעיה המרכזית: פניות. אם הצוות יהיה עסוק כל היום בחיטוי וניקוי מתקנים, מי מהם באמת יהיה פנוי רגשית ופיזית להכלה, ללמידה ולתיווך הנכון של הילדים? בנוסף, צוות מוטרד, שדואג שלא להידבק, שעסוק בחיטוי וניקוי כל היום, לא יהיה פנוי באמת לתקשר עם הילדים בשגרת היומיום. החשש הגדול הוא שהצוות יעשה את המוטל עליו, ויעבוד טוב עם הפעוטות, אבל רוב תשומת ליבו תתמקד בצד הפיזי. עם כל טרדות היומיום ואמצעי המיגון על הפנים, יהיה קשה מאד לנהל שיחה עם הקטנטנים בזמן הארוחה, ההשכבה, ההחלפות. דבר שהוא חשוב לעין ערוך.

אז עכשיו תגידו: טוב, זה מצב זמני. זה יגמר. זה לא אמור להישאר לנצח. חייבים להתניע את המשק. הכל נכון. אבל כאן נכנס הסעיף הראשון לפני כולם: הזמן. כל יום שעובר לא חוזר, וכל חודש הוא עולם ומלואו של התפתחות ולמידה אצל פעוטות וילדים רכים. אז אולי ננצח את הקורונה וניצלח את המשבר הכלכלי, אבל בדרך הילדים שלנו עלולים לשלם את המחיר.

רווית רביב היא מומחית בגיל הרך ומדריכת הורים במכון אדלר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully