מגיפת הקורונה פוגעת בבריאות הנפשית של עיתונאים

מספר לא מבוטל של עיתונאים המסקרים את מגיפת COVID-19 בכלי תקשורת שונים מראים סימנים של חרדה ודיכאון, כך על פי תוצאות מוקדמות של סקר שבחן את מצבם הנפשי של עיתונאים בתקופה משוגעת זו. על פי התוצאות שפורסמו השבוע, אפילו כתבים מנוסים העובדים עבור ארגוני תקשורת גדולים וממומנים היטב, כורעים תחת העומס של דיווח שוטף על מגיפה עולמית.

בסקר, שנערך על ידי מכון רויטרס לחקר העיתונות ואוניברסיטת טורונטו, כתבים נשאלו מגוון שאלות על עבודתם, בריאותם הנפשית ודאגותיהם ביוני 2020, בתקופה בה כל המדינות הושפעו על ידי מגיפת הקורונה בדרך כזו או אחרת. בסקר השתתפו 73 עיתונאים מארגוני חדשות בינלאומיים, שעסקו בסיקור המגיפה. הגיל הממוצע של המשיבים היה 41, ל-55 אחוזים מהם יש ילדים, ו-58 אחוזים הן נשים.

מרבית הנשאלים, כ-70 אחוזים, דיווחו כי הם סובלים מרמות מסוימות של מצוקה פסיכולוגית, לדברי עורכי המחקר התגובות שלהם העלו כי 26 אחוזים סובלים מחרדה משמעותית, התואמת את האבחנה של הפרעת חרדה כללית הכוללת תסמינים של דאגה, נדודי שינה, ריכוז לקוי, עייפות ועוד. כ-11 אחוזים מהנשאלים דיווחו על תסמינים בולטים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, הכוללים מחשבות וזיכרונות טורדניים חוזרים ונשנים של אירוע טראומתי הקשור ל- COVID-19, רצון להימנע מזיכרון מהאירוע, ותחושות אשמה, פחד, כעס, אימה ובושה.

"מדובר במדגם של עיתונאים מנוסים, העובדים במדיה חדשותית גדולה ומבוססת, עם ניסיון של 18 שנה בממוצע, ולמעשה כולם - 99 אחוזים - רואים עצמם במצב בריאותי פיזי טוב, אך הם עדיין נפגעים קשה מהנסיבות", כתבו החוקרים, "המצב יכול להיות גרוע עוד יותר בחלקים פחות פריבילגים של תחום העיתונות".

על פי החוקרים, רק 4 אחוזים מהנשאלים היו כתבי בריאות מומחים מלכתחילה, אולם כעת 74 אחוזים מהם מדווחים על נושאי בריאות הקשורים למגיפה. במדינות רבות עיתונאים אומרים שהם חוששים שאינם מסוגלים לבצע את עבודתם כראוי, בהיעדר מידע אמין. "אני לחוץ יותר מכיוון שאיני מסוגל לכסות את ההתפרצות במדינה שלי כפי שעשו מדינות אחרות במערב", השיב עיתונאי אחד בסקר, "אני מרגיש צבוע כיוון שמותר לי רק לעקוב אחרי מה שהממשלה אומרת לי ואינני מסוגל לשפוך אור על איך שאר המדינה מתמודדת עם ההתפרצות הזו".

גורם נוסף ללחץ הוא תנאי העבודה שהשתנו, כמו בתחומים אחרים. משיב אחד דיבר על כך ש"השילוב של עבודה מהבית וטיפול בילדים, תוך ניסיון לנהל בית, הוא בלתי אפשרי". החוקרים גילו גם כי הלחץ והחרדה משפיעים יותר על עיתונאיות מעיתונאים.

החוקרים הדגישו שסיקור הקורונה מורכב משום שהנגיף משפיע ישירות גם בכתבים. בעוד שרק אחד המשתתפים בסקר חלה ב-COVID-19, כ-45 אחוזים מהמדגם מכירים עיתונאי/ת שחלו במחלה. שני משיבים אמרו שהם מכירים עיתונאי שמת מהנגיף. עיתונאית אחת כתבה בסקר שהיה קשה "לנווט את האתגר של כיסוי סיפור עולמי שהוא גם אישי, אך מקצועי". אחר דיבר על הלחץ של "להחליף קולגות שלא הצליחו להגיע למשרד בגלל פחדי קורונה".

אחרים דיברו על הקושי לדווח על סיפור בתקופה בהיסטוריה בה האמון של הציבור בתקשורת נמצא בשפל. "מציאת נושאי סיקור שמיידעים את הציבור היא קשה מאוד כאשר אי האמון בתקשורת נמצא בשיא כל הזמנים", אמר אחד המשיבים, "התקהלויות יכולות להפוך לעוינות בן רגע, והרעיון שלתקשורת יש אג'נדה כלשהי מלבד פשוט לתעד את התקופה הזו בהיסטוריה שלנו הולך ומתפשט".

את המחקר הובילו ד"ר אנתוני פיינשטיין, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת טורונטו, ומרה סלבה, מנהלת תכנית העמיתים לעיתונאים במכון רויטרס לחקר עיתונאות. המחקר התבסס על עבודה קודמת של ד"ר פיינשטיין שחקר כיצד מושפעים עיתונאים שמדווחים על אירועים קיצוניים, בהם פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר, מלחמת עיראק, פשע מאורגן במקסיקו ועוד.

החוקרים מדגישים כי תוצאות המחקר הנוכחי שלהם "ראשוניות בלבד" וכי הסיבות למצוקת העיתונאים והפתרונות האפשריים לה, יידונו בהמשך הניתוח ובפרסומים הבאים. עם זאת, הממצאים בדבר מצוקה פסיכולוגית קונקרטית היו כה בולטים ש"אנו חשים שחשוב להאיר זרקור על הלחץ שעיתונאים רבים פועלים תחתיו, כך שכלי תקשורת וגופים אחרים יוכלו לשקול כיצד להגיב לבעיות שאנו מזהים".

חשוב לציין כי מחקרים מוקדמים על ההשפעה על COVID-19 על בריאות הציבור הכללית מצביעים על כך שהאוכלוסייה הרחבה גם סובלת משיעורי מצוקה נפשית גבוה מהרגיל. עם זאת החוקרים טוענים כי "נראה שעיתונאים נמצאים תחת עומס גבוה מהממוצע".

החוקרים הדגישו כי העיתונאים במחקר שקיבלו ייעוץ פסיכולוגי מטעם הגוף המעסיק אותם, או שנעזרו בייעוץ באופן פרטי, היו במצב טוב יותר. "ל-52 אחוזים מהנשאלים הציעו גישה לייעוץ כלשהו מאז פרוץ המגיפה, והסקר מראה כי אלו שקיבלו טיפול נוטים פחות להיות מודאגים, במצוקה או להראות תסמינים של PTSD", כתבו החוקרים. הם הוסיפו כי "כאשר עיתונאים ממשיכים לדווח על סיפור חי שמשתנה במהירות לציבור מבולבל וחסר אמון, תמיכה זו חיונית. כתבים יכולים להמשיך לספק מידע מדויק אודות המשבר, אם הם נתמכים ומסוגלים להתמודד עם הדרישות שהמגיפה מציבה בפניהם".