בסרטון: היא חשבה שהיא "סתם" השמינה, הרופאים גילו גידול עצום בבטנה
מצב הכרס שלכם עשוי להיות אינדיקטור לסיכון שלכם לפתח דמנציה בעשור הקרוב, והסיכון הזה עלול להיות גבוה במיוחד עבור נשים. מחקר חדש גילה ששומן בטני בכמות גבוהה מהממוצע אצל נשים מבוגרות יכול לנבא סיכון מוגבר לדמנציה. באופן ספציפי מצאו החוקרים קשר בין שומן בטני בקרב נשים מבוגרות ובין סיכון גדול ב-40 אחוזים לפתח דמנציה בתוך 15 שנים, בהשוואה לנשים עם היקף מותן ממוצע ומטה. המחקר ומסקנותיו פורסמו השבוע בכתב העת International Journal of Epidemiology.
במסגרת המחקר, החוקרים מדדו את גובהם, משקלם והיקף המותניים של המשתתפים - נשים וגברים כאחד. לאחר מכן הם המשיכו לעקוב אחריהם אחת לתקופה במשך 11 שנים, כדי לראות מי מהם אובחן עם דמנציה.
"ככל שהבטן גדלה, מרכז הזיכרון במוח מתכווץ - את זה אנחנו יודעים גם ממחקרי עבר", אמר ד"ר ריצ'רד אייזקסון, שעומד בראש המרפאה למניעת אלצהיימר בבית החולים הפרסבטריאני בניו יורק. "המחקר החדש הזה חשוב, משום שהוא תומך בממצאים הקודמים וגם קושר בין היקף מותן גדול ובין סיכון מוגבר לדמנציה, במיוחד בנשים. הממצאים הללו יכולים לעזור לנו לגלות עוד פרטים על הקשר הסיבתי בין דמנציה והשמנה".
"דמנציה היא אחד מאתגרי הבריאות הגדולים ביותר של המאה ה-21 והיא מהווה איום על האפשרות של האוכלוסייה להזדקן בהצלחה. הממצאים שלנו מצביעים על כך ששיעורי ההשמנה העולים בהתמדה יחמירו את הסוגיה הזאת", אמר אנדרו סטפטו, מרצה לפסיכולוגיה ואפידמיולוגיה ביוניברסיטי קולג' בלונדון ואחד ממחברי המחקר.
לצורך מחקרם אספו החוקרים 6,582 משתתפים בני 50 ומעלה מתוך מאגר המידע של מחקר אנגליה ממשלתי ארוך טווח. אותו מחקר ארוך טווח, שד"ר סטפטו מוביל, עוקב אחר 18,000 נבדקים החל משנת 2002, ומראיין אותם אחת לשנתיים על מגוון נושאים - בהם נתונים דמוגרפיים, מאפיינים חברתיים, תפקוד קוגניטיבי ומשקל.
אל תפספס
כדי לבסס את הקשר בין השמנה לדמנציה קבעו החוקרים קריטריון סטנדרטי של BMI (מדד מסת גוף המחושב לפי יחס מקובל בין גובה ומשקל) ואבחנה של דמנציה על ידי רופא או בתיעוד רפואי של בית חולים. כדי לשקלל את הסיכון באופן ספציפי למשקל, החוקרים ניפו גורמים אחרים שעשויים היו להשפיע על הסיכון לדמנציה כמו יתר לחץ דם, סוכרת, עישון ונשאות של גן מסויים (APOE ε4) שידוע כקשור בסיכון מוגבר לדמנציה.
משתתפי המחקר שאובחנו עם דמנציה במהלך תקופת המעקב היו בגיל ממוצע של 71.8 כשנכנסו למחקר, ואלה שלא אובחנו היו צעירים יותר כשהחלו את המעקב - בגיל ממוצע של 61.9.
החוקרים העלו מספר השערות לגבי מהות הקשר שבין השמנה ודמנציה, בהתבסס על מספר מחקרים שנערכו בתחום זה בעבר. אחת הסיבות שהועלו היא שדמנציה נמצאה קשורה בהורמונים שמופקים מתאי שומן. הסבר נוסף, הוא ששומן עשוי להצטבר באותם כלי גם ומעברי מוח שבהם מצטברים גם משקעי חלבונים עמילואידים שמאפיינים מחלות דמנטיות כמו אלצהיימר, למשל.
"BMI והיקף מותן הם שני מדדים שיש לנטר אותם בקביעות כדי למנוע חוסר ויסות מטבולי", אמרה ד"ר דורינה קדר, עמיתה בכירה במכון לאפידמיולוגיה ובריאות ביוניברסיטי קולג' בלונדון. כמו כן, היא המליצה לשמור על משקל אופטימלי על ידי שמירה על עקרונות תזונה בריאה כמו הדיאטה הים תיכונית, הפחתה של צריכת האלכוהול ושמירה על שגרה של פעילות גופנית.
"מנקודת מבט פרקטית וקלינית, מי שרוצה לשמור על בריאות המוח שלו לאורך זמן צריך לשים לב לגודל הבטן שלו", אמר ד"ר אייזקסון. הוא הזהיר עוד שההיצמדות למדד כמו BMI לא יכול לתת את התמונה המלאה והמדוייקת לגבי משקל והשמנה. לדבריו, מדדים כמו מסת שריר והיקף מותניים מספקים ניואנסים נוספים לתמונה הכללית.
"בעזרת מידע שעולה ממחקרים כמו זה הנוכחי אנחנו יכולים לחדד את ההבדלים המגדריים בסיכון לדמנציה. בשילוב של הממצאים הללו עם הניסיון הקליני שלי, שבמסגרתו זיהיתי השפעה גדולה יותר של שומן בטני על תפקודי הזיכרון של נשים, סביר לדעתי שההשפעה הזאת מתווכת בעזרת המעברים המטבוליים", אמר ד"ר אייזקסון, שתוצאות המחקר החדש דומות מאוד לתוצאות מחקר אחר שהוא עצמו ערך יחד עם עמיתיו, ופורסם בשנה שעברה.
למנוע חלק ניכר ממקרי הדמנציה, גם אם לא את כולם
במחקר של ד"ר אייזקסון נמצא שהתנהגויות אישיות מסויימות הקשורות באורח החיים עשויות לסייע במניעת התדרדרות קוגניטיבית. משתתפי המחקר של אייזקסון התבקשו לאמץ 21 התנהגויות מתוך מאגר של 50 המלצות שעשויות לסייע במניעת דמנציה. התוצאות הראו שהתערבויות ושינויים שהיו קשורים לתזונה ופעילות גופנית נמצאו כמשפיעות ביותר, בפער.
התובנות מהמחקר החדש של יוניברסיטי קולג' הן עוד נקודת ציון בדרך למציאת אסטרטגיה למאבק הגלובלי בדמנציה והניסיון למנוע כמה שיותר מקרים עתידיים של המחלה. "בעזרת זיהוי של גורמים שעלולים להגדיל את הסיכון לדמנציה ושנתונים להשפעות של הרגלים ואורח חיים, אנחנו מקווים שחלק ניכר ממקרי הדמנציה העתידיים, גם אם לא את כולם, ניתן יהיה למנוע בעזרת התערבויות בבריאות הציבור", סיכם ד"ר סטפטו.