אין עוררין. מגיפת הקורונה שפרצה לפני שלושה חודשים הכניסה לחיים שלנו המון חוסר ודאות, דאגות כלכליות אמיתיות, סטרס, ועוד אי אילו בעיות בזוגיות, בהורות, ובכלל ביחסים שלנו מול העולם. אבל, וזה אבל לא קטן, היא גם הכניסה כמה התנהגויות אנושיות והרגלים שהיינו שמחים שהיא תשאיר מאחוריה. הנה כמה מהם:
1. ריחוק חברתי
בראש הרשימה שלנו נמצא הריחוק החברתי. מושג שלמרבה הצער נכנס ללקסיקון שלנו רק לפני כמה חודשים עם פרוץ הקורונה, ולא היה קיים בתרבות הישראלית לפני כן. ובינינו, כנראה שלא ימשיך להתקיים גם בהמשך. ובכל זאת, תנו לנו ליהנות מכל רגע שהוא מתקיים.
המשמעות של ריחוק חברתי, אם רוצים לנסות לתת למושג מספרים מוחלטים, הוא שמירה על כשני מטרים בין אחד לשני כשאתם נפגשים עם אנשים מחוץ למשפחה הגרעינית שלכם. הסיבה שאנחנו צריכים לשמור על מרחק כזה אחד מהשני היא העובדה שנגיף הSARS-CoV-2, החיידק האחראי למחלה, מתפשט בקלות רבה ונחשב מדבק מאוד. לאחרונה אומנם ארגון הבריאות העולמי הודיע כי הנגיף לא מעובר באוויר, אבל הוא בהחלט מדבק מאוד דרך שיעול או עיטוש ואפילו נשאר זמן לא מבוטל על משטחים.
מומחים מעריכים כי ככל הנראה המרחק הזה לא מספיק כדי להיות מוגנים לחלוטין מפני הנגיף, ולכן קיימת ההוראה לעטות מסיכות על הפה והאף כשיוצאים החוצה.
2. שטיפת ידיים
לפני שאתם מגלגלים עיניים על הסעיף הזה וחושבים לעצמכם מי לא שוטף ידיים במהלך היום? נאמת אתכם עם המספרים - לא הרבה אנשים, ואם היינו צריכים להמר היינו אומרים שגם אתם לא שוטפים באופן קבוע.
לא מאמינים? סקר שנערך לפני כמה שנים באנגליה בדק כמה מהאנשים שוטפים את ידיהם לאחר שימוש בשירותים ציבוריים. 99 אחוזים טענו כי הם שוטפים ידיים לאחר השימוש. מתקן אלקטרוני שהושם בשירותים הראה כי בפועל רק 64 אחוזים מהנשים שטענו ששטפו ידיים, אכן שטפו, ולעומתן רק 32 אחוזים מהגברים אכן שטפו את ידיהם לאחר השימוש בשירותים. גם אלה ששטפו את הידיים עשו זאת במשך שש שניות ולא 20 שניות כפי שצריך.
אל תפספס
על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב "הצעד הראשון הוא לשטוף את הידיים במים נקיים וזורמים (חמים או קרים), לסגור את הברז ולהוסיף סבון. עם הסבון יש להקציף את הידיים שלכם היטב על ידי שפשופן זו בזו עם הסבון. הקציפו את גב הידיים שלכם, בין האצבעות ומתחת לציפורניים". השלב השלישי הוא המקום בו רבים נופלים: "לבסוף, שטפו את הידיים היטב מתחת למים נקיים וזורמים והשתמשו במגבת נקייה כדי לייבש את הידיים או יבשו אותן באוויר".
אז מתי אתם בעצם אמורים לשטוף ידיים? כל הזמן כמעט. לפני, במהלך ואחרי הכנת אוכל, לפני שאוכלים, לאחר קינוח אף, שיעול או התעטשות, לפני ואחרי הטיפול במישהו חולה הסובל מהקאות או שלשולים, לפני ואחרי טיפול בחתך או פצע, לאחר שימוש בשירותים, לאחר החלפת חיתול או ניקיון של ילד שהשתמש בשירותים, לאחר נגיעה בבעל חיים, מזון לחיות או צואה של בעלי חיים ולאחר זריקת הזבל.
3. אנשים הפסיקו לצאת מהבית כשהם חולים
מדובר באחת הרעות החולות של היומיום שלנו. אם יש משהו חשוב שהקורונה לימדה אותנו הוא שאסור להגיע חולים לעבודה או לשלוח ילדים חולים לבתי הספר. לא רק שזה לא בריא לכם וכשחולים צריכים לנוח, אלא שאתם מעמידים את החברים שלכם לעבודה ואת החברים של הילדים שלכם לגן בסכנת הידבקות, וזה כבר ממש לא בסדר.
הקורונה לימדה אותנו, או ככה לפחות אנחנו מקווים, מהי אחריות חברתית. איך פעולה שאנחנו עושים יכולה להשפיע על עשרות ומאות אנשים אחרים שנמצאים במעגל הקרוב אלינו, וגם בזה המרוחק יותר. אז בעונת החורף הבאה כשכולנו נסבול מכמה ימים של חום או שיעול, תשארו בבית. אם אתם מתעקשים לעבוד, הקורונה גם הוכיחה לנו שגם את זה אפשר לעשות מפינת האוכל הביתית.
4. חיסונים, מדע ורפואה מצילים חיים
זה אולי נראה לחלקכם טריוויאלי, אבל למרבה הצער זה ממש לא. הקורונה הכניסה לחיים שלנו המון מושגים מדעיים ופתאום כולנו יודעים מה זה מטושים, ריאגנטים, סערה ציטוקינית, ואלי אפילו מצליחים להבדיל בין וירוס לחיידק. ועדיין, קיימים אנשים, ביניהם שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן שחושבים שהמדע והרפואה הם שניים לתפילות או לכל מיני מרקחות טבעיות מוזרות שאמורות לרפא אתכם מתחלואי הקורונה, ובכלל.
אם יש משהו שלמדנו מהתקופה האחרונה היא שחיסונים מצילים חיים. שבלעדיהם הרבה מאוד אנשים היו מאבדים את החיים שלהם, גם אם מדובר במחלות שלכאורה אינן נוראיות.
הדבר השני שלמדנו הוא שאנשי המערך הרפואי הם נכס לאומי, לא פחות. לא סתם מספרי המתים נמוכים בישראל, מדינה בה מערכת הבריאות סובלת כבר עשור מחוסר תקציבי. כוח האדם בבתי החולים, במרפאות, במעבדות הוא זה שעושה ועשה את ההבדל במגפה הנוכחית, והם אלה שמשלמים מחירים כבדים מאוד על המחסור התקציבי ועל העומסים בבתי החולים. לא רק החולים. לא סתם בניו יורק מוחאים להם כפיים כל יום בשבע בערב. עכשיו הגיע הזמן שנתגמל אותם כפי שמגיע להם.
5. למדנו להיות עם הילדים שלנו
אחרי הסגר שעברנו, פתאום אוגוסט נראה כמו מכה קטנטנה בכנף. נכון, היה קשה מאוד, לא נכחיש. הניסיון ללהטט בין עבודה מהבית והתעסקות עם ילדים בגילאים שונים שזקוקים להפעלות שונות נראה כבלתי אפשרי בתחילת הסגר, אבל ככל שהלך והתקדם הזמן, כולנו התרגלנו למצב החדש, ויש כאלה שמודים שאפילו נהנו.
נכון, אף אחד לא התכוון לבלות כל כך הרבה זמן עם הילדים שלו כשהחליט לעשות אותם, אבל הקורונה כאמור טרפה את הקלפים בכל כך הרבה מובנים, כך שיצא לנו לראות את הפרצוף האמיתי של הזאטוטים שגידלנו. לפעמים זה היה נעים, לפעמים פחות, אבל השהייה המשותפת הולידה רגעים יפים שלא היו יכולים להתקיים בימי שגרה.