להתערב או לא? זה הדבר הנכון לעשות כשאחים רבים כל היום

בסרטון: ראש ממשלת קנדה מודה לילדים על המאמץ וההקרבה בהתמודדות עם נגיף קורונה

מריבות בין אחים הם אחד הנושאים שהכי מעסיקים הורים בשגרה, ואחרי יותר מארבעה שבועות של הסגר בבית - זה בעיקר מוציא הורים מדעתם. הוא לקח לי, היא הרביצה לי, הוא התחיל, לא, היא התחילה, דלתות נטרקות, ילדים בוכים, ובאמצע - הורים עייפים מאוד שלא יודעים אם להתערב כדי להשיג שקט רגעי או לתת להם להתמודד לבד, כדי שילמדו משהו.

נתחיל מהשורה התחתונה, המציאות הנוכחית היא לא רגילה, ומותר להורים לטעות. אם הילדים שלכם צורחים בסלון ואתם חייבים שקט כי אתם עובדים מהבית או סתם כדי לא לצעוק גם - מותר לכם להתערב, להסיח את דעתם או לעשות את מה שיעזור לכם. הורים לא אמורים להיות מושלמים אף פעם, ואחרי כל כך הרבה זמן בלי שגרה, על אחת כמה וכמה. אבל אם יצא שאתם רגועים בעצמכם, ויש לכם את השקט הנפשי לעשות את "הדבר הנכון", הנה כמה כללים שכדאי לזכור לגבי מריבות אחים.

הכלל הראשון הוא להכין את עצמכם לזה שיהיו ריבים בין הילדים שלכם, ושזה ממש בסדר. ריבים הם בלתי נמנעים בשגרה, והם ממש בלתי נמנעים כשילדים סגורים באותו מרחב כל יום, כל היום. אם תכינו את עצמכם לריבים, הם יעצבנו אתכם פחות, ויוציאו מכם תגובה שקולה יותר.

הכלל השני הוא - אל תהיו השופטים. אם הילדים באים אליכם בשלל טענות על אחיהם, אתם יכולים להקשיב, להיות אמפתיים, לנשק איפה שכואב או להציע קרח, אבל אל תשפטו ואל תקבעו מי הקורבן. ברוב המקרים, הריב של הילדים מבוסס על משקעים שקשורים לדקויות של קשר ביניהם, והוא יותר מורכב מ"מי לקח את השלט". אתם לא רואים את כל הריב מההתחלה ועד הסוף, לא רואים את הניואנסים, ולא חלק ממערכת היחסים הזו, ולכן אתם לא יכולים להיות השופט. יתרה מכך, כשאתם מתחילים לקבוע אשמים, אתם הופכים לחלק מהריב - ואת זה אתם בטוח לא רוצים.

יש לא מעט יועצי הורות שמציעים לא להתערב בכלל בריבים בין אחים, אבל כל מי שהיה הורה יותר משעה, יודע שזה לא באמת ישים. "ההנחיה לא להתערב בין אחים או רק לומר להם 'אני סומך עליכם שתסתדרו' בעייתית", מסבירה דליה אילת, מדריכת הורים, מנחה ומרצה במכון אדלר. ויש לה שתי סיבות לכך. ראשית, ברוב המקרים ההורה לא באמת בטוח שהוא סומך על הילדים, ולכן כנראה כן יתערב בסופו של דבר. שנית, "כמו שאנחנו מסבירים ועוזרים לילדים בסיטואציות שונות, כדי שילמדו ויתקדמו בעצמם, גם במריבות אחים לא צריך להשאיר אותם לבד שיסתדרו בלי שנניח קודם תשתית בטוחה לכך".

כמו בהרבה סוגיות הורות אחרת, ההתמודדות האמיתית עם הבעיה היא לא ברגע המשבר, אלא לאחריו, בזמן העיבוד שלו. אם הילדים שלכם רבו כל היום, נסו למצוא זמן שבו כולם רגועים, גם אתם, ולדבר על זה. "אפשר לדבר עם כל אח בנפרד או עם כל המעורבים יחד", מסבירה אילת, "כשהשאלה העיקרית היא: איך לדעתכם נוכל להסתדר פה באווירה טובה, עם קצת פחות מריבות, ואם יש מריבה - איך נפתור אותה". אילת מסבירה כי כשילד מציע בעצמו פתרונות, סביר להניח שברגע האמת הוא יוכל ליישם אותם, גם אם נצטרך להזכיר לו. אם הפתרונות מגיעים מכם, כדאי שתבדקו עם הילדים שהם באמת יודעים איך ליישם אותם, כדי שבסופו של דבר תוכלו לסמוך עליהם שיסתדרו.

אחרי שתנהלו שיחה כזו, גם אם היא מתקיימת הרבה זמן אחרי הריב האחרון, אמרו לילדים שעכשיו שסיכמתם יחד מה קורה במריבה, אתם לא תתערבו יותר במה שקורה ביניהם. "אם הם רוצים לשתף אותנו במה שקרה, אנחנו כמובן נקשיב", מבהירה אילת, "אבל לא ניכנס כחוקר, שופט או שוטר, אלא נבדוק איתם שוב, מה לדעתם הם יכולים לעשות כדי להסתדר". היא מוסיפה כי תיאום הציפיות הזה חשוב כדי שהילדים שלנו יבינו מה קורה, ולא יחשבו שאנחנו סתם מתעלמים מהקושי שלהם בזמן ריב.

ועוד נקודה חשובה: כאשר מנהלים שיחה כזו, חשוב להציב בה גם קווים אדומים. "נבהיר בשיחה הזו למה אנחנו לא מוכנים (כמו אלימות או קללות) ומה נעשה כשזה יקרה", אומרת אילת, "וכשזה יקרה, המטרה תהיה רק להפריד. לא להעניש את אחד האחים, לא לתחקר אירוע, ולא לאיים מה תעשו אם זה יקרה שוב".

לפי אילת, יש כמה כללים שכדאי לזכור:

1. אם באים לשתף אותנו, אפשר להקשיב ולהיות אמפתיים: "באמת מבאס שככה הוא התנהג", "גם אני בטח הייתי מתעצבנת אם מישהו היה הורס לי את המגדל".

2. אם הילדים צעירים (עד גיל 5) אפשר גם להציע לקרוא לאח ולראות יחד איך אפשר להסתדר. ואז לעזור "כמגשר" לנהל שיחה על הנושא. "ממש לאמן אותם בלדבר", מסבירה אילת, "מה אתה רוצה להגיד לאחותך, תסביר איך אתה מרגיש, מה היית רוצה שיהיה. ואז לפנות לאחות: מה את רוצה לומר, איך את מרגישה, מה היית רוצה שיהיה, איך הייתם רוצים לפתור. לתת להם להתבטא אחד מול השנייה, לעזור להם לכבד, על ידי הדוגמה המכבדת שאתם מדגימים".

3. אם הריב סוער וחייבים להתערב, לעשות את זה באופן מכבד, קצר, משעמם וענייני. "המטרה היא להפריד לרגע את הכוחות הנלחמים", אומרת אילת, "כל אחד הולך לפינה אחרת, עד שתרגישו שאתם יכולים לשוב ולהיות כאן ביחד".

יש לילדים שלכם עוד לא מעט ימים בבית, וגם כשהם סוף סוף יחזרו לשגרה הם עדיין יהיו ילדים, ולכן כדאי שתזכרו שאין שום צורך להיבהל כשהם רבים. זה טבעי בין אחים, ולפעמים אפילו מועיל. תחשבו כמה אתם רבתם עם האחים שלכם, ואיזה קשר נהדר יש לכם היום, בזום.