כמומחית בטיפול בחרדות ובהתמכרויות אני נשאלת בימים אלו לא מעט - מה עדיף, לחיות בשלום עם העובדה שהילד התמכר למסך או "למות" מחרדה ועצבים? ובכן, התשובה לכך ברורה.
בימי שגרה מינון יתר של זמן מסך עבור ילדים הוא סכנה, ויש לו ההשלכות בריאותיות מרחיקות לכת - הפרעות שינה, עוררות יתר, פעילות גופנית נמוכה, השמנה, סוכרת, וגם והשפעות פסיכולוגיות. ילדים מכורים למסך מתוסכלים יותר (וכפועל יוצא גם ההורים), ובהדרגה מפתחים את מה שמכונה בספרות המקצועית "תסמונת הילד הבלתי מווסת", ילד הסובל מפגיעה בקשב, בוויסות רגשי, ומקריז - כשהחומר או המסך נלקח ממנו, ממש כמו בסמים. פגיעות נוספות הן ירידה במוטיבציה, חרדה, פגיעה באמפתיה, ריקנות ואף דיכאון.
אולם למרות כל האזהרות האלה, היום אנו מחויבים לחשוב אחרת. אנו נמצאים בתקופת "אין ברירה". ההורים מתמודדים עם אינספור תביעות לא רציונליות, ובנוסף, נדרשים למצוא דרך להעסיק את הילדים. וזה שילוב קטלני.
בקונטקסט של היום, אני מציעה להתבונן על מינון יתר של מסך כמו על קנאביס רפואי. להתמכרות לקנאביס, וודאי להתמכרות לסמים אחרים, כפי שהמחקר והפרקטיקה מעידים, ישנן השלכות קשות. ולמרות זאת, בעתות מסוימות, כגון מצבים רפואיים או כאבים קשים, התמורה של הקנאביס עולה על הסיכון להתמכרות. מן הפריזמה הזו ראוי שנתייחס היום לתרופת "המסכים" - הערך המוסף מתעלה על החסרונות, ומיטיב את הבריאות הנפשית שלנו, גם אם זמנית.
אני פוגשת הורים שמגבילים את זמן המסך באופן נוקשה, ולא נותנים את הדעת לכך שהמחיר שהם והילדים משלמים גבוה בהרבה מהתמכרות למסך. רמת החרדה הגבוהה של ההורים כיום, בתוספת אי השקט שהילדים מייצרים לנו כשהם ללא מסכים, מעצימה את "סיר הלחץ" בבית. התוצר הוא איבוד שליטה מול הילדים בדרכים אחרות, שעלול להוביל לנזקים נפשיים קשים הרבה יותר מאשר "מינון יתר" של מסך.
עוד בוואלה!
אז האם לאפשר לילדים מסך כמה שירצו?
לא בדיוק. דווקא אם נתאים את עצמנו לרוח התקופה - שבה הכל חסר ודאות, התקנות משתנות חדשות לבקרים, ההנהגה לא יציבה, והחרדה עולה על גדותיה - חשוב לייצר לילדינו סדר יום. סדר היום מארגן את הילד לא רק חיצונית אלא גם פנימית. כשמדובר במתבגר, חשוב לבנות יחד אתו את סדר היום בשיתוף פעולה. וחשוב מאוד לעקוב אחר סדר היום, אחרת אל תטרחו לעמול עליו מלכתחילה.
סדר היום חייב להיות גמיש. כך, אם למשל ביום מסוים ילדיכם סיים משימת לימודים ארוכה, ניתן לאפשר לו יותר שעות מסך. אך חשוב יותר, בתקופה כזו, לגלות גמישות וקשב לעצמנו. אם ברגע נתון, אנו נזקקים לרוגע נפשי, למשל אם בדיוק שמענו חדשות, הגזירות מחמירות והחרדה מציפה, ושעה נוספת של מסך לילדים תסייע ל"התארגנות" ותאפשר שקט וצבירת כוחות להמשך תפקוד - קדימה, אפשרו לעצמכם. ובלי רגשי אשם, שכן אלו עלולים להוביל לנזקים אחרים.
חשוב גם להימנע ממסרים כפולים, כמו לאסור על הילד להיכנס עם הנייד לשירותים אך לעשות זאת בעצמכם. מחקרים מראים שבמצב זה - המסר המוחשי והקונקרטי הוא שיופנם, ולא המילולי.
ולסיום, דווקא לכם ההורים כדאי להגביל זמן מסך, לעצמכם. אמנם הטלוויזיה והטלפון חשובים להישרדותנו ברמה הכי קונקרטית, שכן הם מחברים אותנו לחדשות ומאפשרים להישמע לתקנות, אולם "מינון יתר" של חדשות יציף חרדה ויפגע בנו. הקפידו על סדר יום גם לעצמכם, בדיוק כמו לילדים, ובתוכו נסו למצוא שעה קבועה שבה תתרגלו הרפיה ורגיעה - לצאת למרפסת לנשום אוויר או לדבר עם חבר קרוב - ולהאמין שבקרוב נחזור לשגרה הברוכה שלנו.
ד"ר עו"ס שירה סובול היא חברת סגל ומרצה באוניברסיטת בר-אילן, מומחית בטיפול בחרדות והתמכרויות