פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      למה בעצם כל כך קשה לנו להיות סגורים בבית עם הילדים?

      תלונות על ילדים הפכו לסוג של ספורט לאומי בימי ההסגר האחרונים. ובהחלט אפשר להבין למה - נורא קשה להיות הורים בימי קורונה. אבל לאה שטרן, אמא ל-3 ילדים קטנים בעצמה, חושבת שאנחנו חייבים להסתכל על המצב החדש הזה קצת אחרת

      הרשת וקבוצות הווטסאפ של ההורים גועשות בעידן משבר הקורונה. נדמה שכולם מוצאים על מה להתלונן. ההורים מקטרים על הזמן הממושך שהם נמצאים עם הילדים, על היעדר עזרה מצד הסבים, על כך שהם נהפכו להיות צוות הווי ובידור, מתלוננים שהם צריכים לתפעל את הלמידה מרחוק עבור ילדיהם (והתלוננו גם על הפסקתה...), מתארים מה היו מוכנים לעשות כדי להמשיך לעבוד ממקום העבודה, ואפילו היו תיאורים על שיטות התאבדות של הורים, הנמצאים כל כך הרבה שעות עם ילדיהם.

      זה נכון שהכל בצחוק, וזה באמת מעלה חיוך, אבל לא סתם אומרים שבכל צחוק יש גרעין של אמת. זה כל כך לא פשוט להיות הורים בימים אלה. לצד חרדות בריאותיות, כלכליות ופוליטיות, גם הבית משתנה ללא הכר. נכפתה עלינו מציאות חדשה ומאיימת שאנו לא יודעים מתי תסתיים, ועלינו להתרגל אליה.

      שגרת החיים היומיומית והמוכרת מתהפכת ללא התראה. הורים מוצאים את עצמם 24/7 עם ילדיהם, ללא מסגרות חינוכיות או חוגים ואפילו בלי עזרה של הסבים, שלרבים מאיתנו הייתה כל כך משמעותית בימי השגרה. זאת באמת סיטואציה לא פשוטה ומאתגרת שיכולה להפוך בקלות ל"סיר לחץ" משפחתי וזוגי, מה גם שתאריך הסיום של תקופה זו אינו נראה באופק הקרוב. ולכן, יש בהחלט מקום לאמפטיה להתמודדות ההורית ולתגובות הציניות והמשעשעות שנוצרות. זוהי דרך שמאפשרת לנו גם לשחרר קיטור וגם להרגיש, למרות הבידוד, שאנו באותה סירה ענקית של הורים.

      מצד שני, בימים שלפני הקורונה, בימים בהם כולנו ג'ינגלנו בין קריירה, ילדים ומטלות הבית, כמה ייחלנו לקצת חופש. כמה רצינו לבלות קצת יותר עם הילדים, להספיק לשחק איתם במשחקי קופסה, לדבר איתם ופשוט להיות איתם, סתם כך, בבית, ביחד עם כל המשפחה. והנה, כשצצה הזדמנות כזאת, אנחנו לא מצליחים לראות את הטוב שבה. מה שיקבע כיצד נעבור את התקופה היא דרך ההתבוננות שלנו את המציאות החדשה. כי את המציאות אי אפשר לשנות, אבל את ההתנהגות שלנו לאורה בהחלט כן.

      פשוט תורידו הילוך

      אז בואו נשנה את זווית הראיה, נוקיר את הזמן המשפחתי שמתאפשר לנו, כך באמצע החיים ונדאג כולנו לאווירה נינוחה ונעימה עם האנשים שאנחנו הכי אוהבים בעולם.

      בשביל שזה יצליח אנחנו חייבים לקחת את התקופה קצת יותר באיזי. להבין שגם לנו לא קל ולתת לנו שהות להתרגל לחיים החדשים, עד שהם יהפכו לשגרה המוכרת לזמן הקרוב. לא נעמיס על עצמנו מטלות ונאפשר לכל בני הבית סדר יום גמיש ופחות נוקשה, שיקל על יצירת אווירה יותר נינוחה ונעימה, קצת כמו שדמיינו שיקרה לנו, לפני עידן הקורונה.

      אמא לשלושה ילדים מקריאה סיפור (ShutterStock)
      זה כנראה לא ייראה ככה, וזה ממש בסדר. אמא ו-3 ילדים (צילום: ShutterStock)

      חשוב שנבין, הילדים שלנו מתבוננים בנו וסביר שיחקו את התנהגותינו, ולכן יש לנו תפקיד משמעותי בתקופה זו, להיות עבורם דמויות משמעותיות, רגועות ונינוחות עד כמה שניתן.

      אחד הכלים הכי משמעותיים שיש לנו כהורים, הוא לשנות את זווית הראייה. במקום להסתכל על מה איבדנו וחסר לנו כעת, בבידוד, נסתכל מה יש. אפשר לקום ללא שעון מעורר, לא צריך להכין כריכים לילדים, יש אפשרות לארוחות משפחתיות ולנסות להכין במשותף מתכונים חדשים, אפשר לנסות לחטוף שנ"צ כיפי, אפשר להיות גמישים יותר בנושא מסכים, יש זמן לקרוא, ובעיקר אפשר להיות יותר עם הילדים. להכיר אותם באמת וליהנות בחברתם. זה אגב לא פשוט, כי המוח האנושי מתוכנת להתמקד באין, בחסר ובטעון שיפור. אבל מודעות הורית וחשיבה אופטימית יסייעו לנו לשנות את זווית הראיה ולהנות יותר מתקופה זו.

      כלי משמעותי נוסף שעומד לרשותנו הוא יצירת וודאות. לכולנו נוח יותר להתנהל בשגרה מוכרת. לכן, כהורים, ננסה לייצר שגרה גם במציאות החדשה. למשל - נייצר עוגנים של ארוחות משפחתיות, נחלק תפקידים לכל אחד מבני הבית, נגדיר זמן למשחק ולקריאה. כך התקופה הקרובה תהיה קלה יותר גם עבורנו וגם עבור ילדינו.

      אנחנו חיים כעת בתקופה שטרם חווינו כולנו, בכל גיל. אין ספק שהיא תהיה צרובה בזיכרון של כולנו כל חיינו. כהורים, עלינו להבטיח שתקופה זו תהיה צרובה בזכרון המשפחתי כחוויה נעימה ומיטיבה עד כמה שניתן.

      לאה שטרן היא אמא ל-3 ילדים צעירים, מרצה ומנחת הורים, מכון אדלר