המון הורים גומלים את הילדים שלהם עכשיו. רעיון טוב או טירוף?

גמילה מחיתולים היא עניין לא פשוט, ועונתי. בדרך כלל שיח ה"אני רוצה לגמול את הילד" מתחיל לקראת פסח, או באזור החופש בגדול, כאשר יש פרק זמן ממושך בבית שמאפשר להורים לנהל את האירוע המאתגר הזה. לכן זה לא מפתיע שהסגר שנכפה עלינו בבתים נתן ללא מעט הורים את הרעיון לגמול את ילדיהם משימוש בחיתולים.

לפני שנגיע לשאלה איך יודעים אם הילד בכלל מוכן לגמילה, בואו נדבר רגע עליכם, ההורים. התקופה הנוכחית דורשת מהורים לא מעט, והיא באמת קשה, זה לא רק בראש שלכם. אז לפני שאתם מחליטים להיכנס לתהליך כזה, כדאי שתשאלו את עצמכם אם אתם מספיק פנויים לזה רגשית. האם תוכלו להגיב בסבלנות ל-5-10 אירועי פיפי-קקי על רצפת הסלון? האם יש לכם את הזמן והפניות הרגשית לבלות חלקים גדולים מהיום בשירותים עם הילד? האם תוכלו לתת לילד את התחושה שזה לא נורא שהוא השתין על הספה החדשה?

אם התשובה היא לא, זה בסדר גמור, אתם באמת לא חייבים. יהיו הזדמנויות נוספות, והשקט הנפשי שלכם והאווירה שאתם יוצרים בבית חשובים לא פחות מסימון וי על מטלת הגמילה. אבל אם אתם מרגישים שיש לכם מקום לעוד משימת הורות מאתגרת - חשוב שתעשו אותה נכון. הנה כמה דברים שחשוב להקפיד עליהם.

העובדה שאתם בבית וזה נוח עכשיו, לא בהכרח אומרת שהילד שלכם מוכן לתהליך הגמילה, וחשוב לדעת שילד שנכנס לתהליך הזה לא מוכן, עלול לחוות רגרסיה ו"לסחוב" את תהליך הגמילה הרבה יותר זמן ממה שאתם מצפים. דליה אילת, מדריכת הורים, מנחה ומרצה במכון אדלר, מסבירה כי כאשר ילד אינו מוכן, ולהורה יש יותר מוטיבציה לגמילה מאשר לו, עלולות להתפתח שתי התנהגויות שמפריעות לתהליך הגמילה וליחסים עם הילד.

הטעות הראשונה שנפוצה בתרחיש כזה היא שההורים יעניקו הרבה יותר מדי תשומת לב לנושא. משפטים כמו: תגיד לי כשיש לך פיפי, יש לך? אני רואה שיש לך, אל תגיד לי שלא, בוא נלך לשירותים, אני אביא לך את הסיר ותשב מול הטלוויזיה, בוא לשירותים ואני אקריא לך סיפור, ועוד. "בתרחיש כזה יהיה המון מלל מיותר והסברים בלתי נפסקים שעלולים להרגיל את הילד לכך שזו דרך יעילה לקבל את תשומת הלב המלאה של ההורה", מסבירה אילת, "ילדים זקוקים לתשומת לב, ולכן לא בוחנים את סוגה (כועסת או מתלהבת, למשל) וזה עלול לקבע דווקא מקום של חוסר התקדמות, כדי לשמר את הרווח שנוצר".

הטעות השנייה הרווחת בתרחיש שבו גומלים את הילד לפני שהוא מוכן, היא מאבקי כוח. "השליטה המדומה שאנחנו חשים לפעמים סביב ההתנהלות של הילדים לא תעזור פה", מסבירה אילת, "אין לנו שליטה באמת על מתי, כמה ואיפה יעשה הילד את צרכיו. ילד שחש שמתנהלים מולו בכוחניות, עלול לענות בכוח בחזרה, ולהראות שהוא היחיד שמחליט על גופו. מפה ועד למאבק כוח סביב הגמילה הדרך קצרה".

כדי לא למצוא את עצמכם במאבקי כוח עם ילד בן 3 או עם ילד שמפספס כדי לקבל תשומת לב, חשוב שתשאלו את עצמכם באמת אם הילד מוכן ובשל לתהליך הזה, או אם אתם עושים את זה רק כי זה נוח עכשיו. אם אתם לא בטוחים מה התשובה לשאלה הזו, יש כמה סימנים שיכולים לעזור לכם.

"ילדים שמוכנים לגמילה הרבה פעמים פשוט יבקשו", אומרת אילת, "הם ירצו לעשות בשירותים או בסיר, גם ילדים שמודיעים לנו "יש לי פיפי\קקי" - מודעים ובשלים להתחלה של התהליך". סימן נוסף שמביע על בשלות הוא היכולת של הילד לשאת תסכול, להתאפק, להמתין בסבלנות בנושאים אחרים. "כשלילד יש את היכולות האלו, זה הזמן לדבר עליהם בפניו, להאיר לו: איזה יופי חיכית שאסיים לדבר עם אבא, כל הכבוד שהתאפקת ולא לקחת עוד שוקולד, זה לא פשוט", מציעה אילת, "כך נלמד את הילד על יכולותיו, שלמעשה, יעזרו לו בתהליך החשוב הזה".

אילת מבהירה כי יש גם ילדים שלא מודעים לחלוטין לצרכיהם, אבל עדיין יכולים להתחיל את התהליך. "בעיקר חשוב שההורה מוכן לגמילה. שיש מספיק הבנה לכך שמדובר בתהליך, לפעמים ארוך, גם אם אחותו התאומה נגמלה בדקה", אומרת אילת, "חשוב לוודא שיש סבלנות והכלה לפספוסים, להתנגדויות, להצלחה ואז לרגרסיה. שאנחנו מוכנים, קל יותר לגייס את הילד להצטרף". במקרה כזה מומלץ לגייס את הילד לתהליך הגמילה אחרי שמכינים אותו על ידי קריאת ספרים רלוונטיים, צפייה בסרטונים בנושא וכמובן שיחה בנושא.

"גם כשמתחילים לתת אוכל מוצק לילד, או מחליטים ללמד אותו לישון לבד, היוזמה היא של ההורה, בתהליך נכון, גם ילד שלא הצהיר מילולית על התנהגותו, יכול לצלוח את התהליך", היא אומרת.

לדברי אילת, זו שאלת השאלות בנושא גמילה, וככזו - התשובה עליה מורכבת. "כשאנחנו נכנסים לתהליך, כדאי שמראש זה יהיה עם ההחלטה שלא חוזרים אחורה, שאנחנו מוכנים לספוג (תרתי משמע) את הקשיים של התקופה הזו, רוב הפעמים, בסוף תגיע ההצלחה המלאה", היא אומרת.

"עם זאת, מסיבות שונות, גם של הילד וגם של ההורים, זה לא תמיד מצליח בפעם הראשונה, וזה בסדר. אפשר לתווך לילד, שכרגע אנחנו נעשה הפסקה, נחזור לחיתול ובעוד תקופה נמשיך. מה שכן חשוב, זה לא לשדר לילד שאנחנו מאוכזבים ממנו - אלא בדיוק להפך, לתת לגיטימציה כנה, לכך שההפסקה היא חלק מהתהליך", מוסיפה אילת.

אם מצאתם את עצמכם במצב כזה, אילת ממליצה לא להשתמש בצמד המילים "לא נורא". לדבריה, "לא מדובר על הרצף של נורא או לא , אלא על הרצף: קורה או לא. וקורה שזה לוקח יותר זמן מהצפוי, וקורה שמפספסים מלא וקורה... עוד המון דברים. זה בסדר גמור לחכות תקופה, ואז לנסות שוב".