אנו עומדים במרכזן של התרחשויות היסטוריות, שמשלבות הגבלות בחיי היומיום, חוסר וודאות ודאגה לגבי העתיד. זוהי תקופה טובה למבט-על על התנהגות חברתית בכלל, והתנהגות אכילה בפרט.
בימים אלו כמעט כל אדם מקבל הצצה לאיך עובד מוחו של מי שחי עם השמנה: ההתעסקות הכמעט אובססיבית במה נאכל ומתי, החשיפה הממושכת לאוכל בגלל השהייה בבית שגורמת למחשבות בלתי פוסקות עליו, ולניסיונות חוזרים ונשנים להימנע ממנו, שמסתיימים לרוב במקרר או בארון החטיפים. אחר כך מופיעים רגשות האשמה, המחשבה שזו היתה אכילה מיותרת ולא בריאה, אולי אפילו "משמינה". וכדי להרגיע את הנפש, עולה הרציונליזציה - זה בסדר, עכשיו אנחנו במצב של לחץ ומתח, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר אז לפחות נאכל ונוריד מאיתנו את ההתעסקות בעוד טרדה. כשזה יעבור נתמודד עם ההשלכות של האכילה. זה ה-"מיום ראשון דיאטה" של הבידוד.
וזו גבירותיי ורבותיי, ההצצה הכי קרובה שתקבלו למה שקורה במוחו של אדם שחי עם השמנה.
בחיי היום יום לרובנו יש שגרה. האוכל מקבל בה מקום קטן, בהפסקות לצורך אכילה חברתית ובחזרה הביתה אחרי יום עבודה לארוחת הערב. אבל עכשיו השגרה השתבשה, התחושה היא של אובדן שליטה, וכאן האוכל מתחיל לשחק תפקיד: יש מי שיחפש לשלוט דרך האכילה - ויכנס למסגרת של ארוחות כדי לאפשר שגרה, ויש מי שיפרוק כל עול ויאבד שליטה גם באכילה.
הרעב כבר אינו פיזיולוגי, הוא תוצר של רצון בהרגעה, בנחמה, הוא הישרדותי אבל לא למען הישרדות הגוף, אלא למען וויסות הרגש, הישרדות הנפש.
במהלך כתיבת שורות אלו הספקתי להכין תבשיל ירקות בריא, וגם כדורי שוקולד מושחתים. כמעט כאילו התזונה שלנו לא יכול להתקיים עכשיו רק על בסיסה של פירמידת צרכי האכילה - מה שמזין, בריא, מספיק לקיום, אלא דורשת למלא גם את המותרות שהחיים כרגע לא מאפשרים, את ההדוניזם החברתי שנלקח מאיתנו לפתע. אם לא נוכל לצאת לשתות - לפחות נתנחם בארוחת שחיתות. ואם אי אפשר לפגוש חברים, נתעודד במנה כפולה של רביולי מוקרמים. וכשאי אפשר לחבק את הנכדים או לבקר את סבא וסבתא, אפשר להתנחם בעוד קינוח של גלידה שנמצא עכשיו במקרר בכמות שתספיק לפחות לחודש, אבל עלולה להסתיים בפחות משבוע.
לחץ, מתח, חוסר שקט, חוסר וודאות, ותחושת חוסר שליטה, הם גורמים שבאופן טבעי יובילו את חלקינו לאכילה לא בריאה. הקניות בסופר כבר מזמן לא אחראיות, אנשים מצטיידים ליום הדין ומסתמן שביום הדין כולם אוכלים עוגיות ובמבה, כאילו היו תרופה למגפה.
עוד על ימי הקורונה בוואלה! בריאות:
אנשים שחיים עם השמנה מרגישים ככה רוב הזמן. הראש מלא במחשבות על אוכל, מעגל האכילה הקבוע מתחיל מהחלטה לאכול בריא, שמשתבשת ואז עוברת לשלב רגשות האשמה, החרטה והבושה, ומשם הדרך סלולה לארוחה הלא בריאה הבאה. יכולת הוויסות הרגשי, שאצל רבים מאיתנו מתווכת על ידי עשייה - ספורט, שיחה עם חברים, הופעה טובה, אצל אנשים עם השמנה מתווכת כמעט בלעדית על ידי אכילה. ועכשיו כשנלקחו מכולנו מנגנוני הוויסות החברתיים שציינתי, גם אנחנו, כמה מפתיע, פונים לאכילה.
בואו לפחות נלמד משהו מהתקופה הזו
לשפוט פחות: אנשים עם השמנה מתמודדים עם קושי אמיתי, שדורש מאמץ עצום על מנת להתמודד איתו בצורה בריאה. עבורם, כל יום הוא התמודדות עם דילמות אכילה, עם ניסיון לשליטה ועם שבירה. כולנו מתאמצים כיום לאכול פחות, זה מאמץ אמיתי שאינו נובע מעצלנות או חוסר כוח רצון, אלא מאילוצי סביבה ומתגובת המוח לחוסר וודאות ולרצון בשליטה.
לנהל נכון את הסביבה: חשיפה לאוכל, במיוחד מצבי לחץ ומתח, גורמת לרובנו לאכול יותר. הסופרמרקטים לא נסגרים והאוכל בהם לא נגמר, ולכן שימו לב מה וכמה אתם קונים הביתה. זמינות היא מילת המפתח - מה שיהיה בבית הוא מה שנאכל. לכן מומלץ מאוד להכין תבשילים בריאים, סלטים מגוונים והרבה אפשרויות לאוכל מזין, כדי שבפעם הבאה שתרצו לאכול לא תתפתו לפתוח שקית של חטיף, אלא תיקחו צלחת ותמלאו אותה במשהו מזין.
גוף לפני הכל: אם נדאג לגופינו הוא ידאג לנו בחזרה. לצורך כך יש לנו אחריות כפולה - לבחור מה אנחנו אוכלים, ולהיות בתנועה. גוף רעב - כזה שלא קיבל את מרכיבי המזון החיוניים (נוזלים, ויטמינים ומינרלים, סיבים, חלבונים, דגנים מלאים ושומנים בריאים), ייטה יותר לחשקים וקרייבים למאכלים עשירים בסוכר ובשומן. זה הטבע שלנו, לכן חשוב לדאוג לאכול אוכל מזין לשובע. גוף עייף - כזה שלא ישן מספיק או שלא היה בתנועה במהלך היום, יגרום לנו להרגיש יותר עייפים, מה שישפיע גם על ההחלטות הקוגנטיביות שלנו לגבי מה נאכל, ויגרום לנו לאכול יותר מתוך החיפוש אחר אנרגיה זמינה. לכן חשוב בכל יום להיות בתנועה, בין אם זה הליכה בחוץ או פעילות ספורטיבית בבית.
יש ממי לקבל עזרה: לא צריך להתמודד לבד. גם בימים אלו ניתן לפנות לעזרה מקצועית כמו ייעוץ דיאטנית אונליין, רופא המתמחה בהשמנה או ליווי רגשי. רקמת שומן עודפת היא רקמה דלקתית, ולכן יש חשיבות גדולה למנוע עליה ברקמת השומן ולשמור על בריאות הגוף גם בתקופה מאתגרת זו. השמנה היא כרונית מבחינת נטיית הגוף ותגובת הגוף לאכילה ולכן גם למי שירד במשקל ונמצא כעת בשמירה חשוב לנקוט באמצעים למניעת עליה חוזרת במשקל.
אנחנו יודעים להתמודד עם לחץ ומתח ביומיום באמצעות הסחה חברתית ופעילות גופנית, אך כשאנחנו סגורים בבית מנגנוני ההתמודדות שלנו מצטמצמים לאכילה. ככה מרגישים אנשים שמתמודדים עם השמנה כמעט כל השנה. האמצעים לשיפור המצב הם לקחת בידינו את מה שכן בשליטתנו: לעשות סדר יום שבו הארוחות הן בשעות קבועות כדי שיהיו לנו עוגנים לאכילה, לדאוג לזמינות של אוכל מזין, להיות בתנועה, לקנות מה שצריך במידה, ולחפש אלטרנטיבות לנחמה שלא דורשות לעיסה. זכרו שלכל בידוד יש מוצאי בידוד, ואחרי הכל הבריאות שלנו היא הדבר הכי חשוב.
יפית קסלר היא דיאטנית קלינית בריאטרית, האחודה הישראלית למען אנשים החיים עם השמנה ועמותת עתיד - עמותת הדיאטנים בישראל