מגיפה עולמית: "ילדים לא עושים מספיק פעילות גופנית"

בווידיאו: קמפיין לעידוד פעילות גופנית בבריטניה

מהרגע שהילדים שלנו לומדים ללכת בכוחות עצמם נראה שהם רק מתרוצצים - בבית, בגינה הציבורית, במגרש השכונתי. יש להם הרבה אנרגיה והם נהנים "להוציא" אותה, אך ככל שהם מתבגרים הם מאבדים עניין במשחקים ובהשתוללויות, וגם ההזדמנויות לעשות זאת מתמעטות. לדבר הזה יש השלכות ברורות על הבריאות שלהם.

על פי דוח חדש שפרסם ארגון הבריאות העולמי (WHO), ארבעה מכל חמישה ילדים בגילאי 11 עד 17 ברחבי העולם לא עושים מספיק פעילות גופנית. מדובר בבעיה אוניברסלית שקיימת גם במדינות עשירות וגם בעניות; וברוב המדינות שנבדקו נמצא פער במידת הפעילות בין בנים ובנות. החוקרים חוששים שחוסר בפעילות גופנית פוגע בבריאותם של ילדים, בהתפתחות המוחית שלהם ובכישוריהם החברתיים. המחקר, שפורסם ב-The Lancet Child & Adolescent Health medical journal, בדק את רמות הפעילות שנרשמו בין 2001-2016.

ההגדרה של ארגון WHO לפעילות רצויה היא ביצוע 60 דקות של פעילות גופנית בינונית עד נמרצת ביום. זה יכול להיות כמעט כל דבר שגורם ללב לפעום מהר יותר ולריאות לנשום חזק יותר: ריצה, רכיבה על אופניים, שחייה, כדורגל, קפיצה, דילוג, התעמלות מסוגים שונים. ד"ר פיונה בול מארגון הבריאות העולמי אמרה ל-BBC: "לא מדובר ביעד מופרך, אלא במשהו שמבוסס על ראיות לתשתית של בריאות והתפתחות טובה".

כאמור, ההמלצה עבור ילדים בגיל 5-18 היא 60 דקות של פעילות גופנית מדי יום. לגילאי 19-64 ההמלצה היא 150 דקות בשבוע של פעילות אירובית מתונה, ולבני +65 מומלץ לעשות גם אימוני כוח פעמיים בשבוע, בנוסף לאותן 150 דקות בשבוע של פעילות אירובית מתונה.

בריאות, בריאות, בריאות - עכשיו ובעתיד. בטווח הקצר הפעילות הגופנית מסייעת ללב ולריאות, מחזקת את העצמות והשרירים, שומרת על משקל תקין ואף מיטיבה עם הנפש. בקרב ילדים נמצא כי פעילות גופנית טובה למוח המתפתח שלהם, עוזרת להם להיות מרוכזים יותר, רגועים יותר וכתוצאה מכך תלמידים טובים יותר.

בטווח הארוך, מתבגרים פעילים עשויים להיות מבוגרים פעילים ובכך להפחית את הסיכון למחלות רבות, החל מהתקפי לב ושבץ וכלה בסוכרת מסוג 2. דו"ח של ארגון הבריאות העולמי מ-2018 מעריך כי יותר מרבע מהאנשים ברחבי העולם - 1.4 מיליארד - לא מבצעים מספיק פעילות גופנית, נתון שבקושי השתפר מאז 2001.

האם הממצאים האלה בעצם אומרים שהילדים פשוט עצלנים ותמיד יעדיפו רביצה על הספה? "זה אומר לנו משהו אוניברסאלי, אבל זה לא קשור לילדים", אומרת ד"ר בול. "ילדים הם לא עצלנים. זו ההזנחה והכישלון שלנו למקם את הפעילות הגופנית גבוה בסדר העדיפויות, וזה נראה בכל העולם".

אין תשובה אחת ברורה לשאלה מדוע רמות הפעילות כה נמוכות בקרב הצעירים, יש כמה השערות:

1. ביצועים אקדמיים על פני כושר גופני - "הציפיות מצעירים בקבוצת גיל זו הן לעבוד קשה וללמוד למבחנים", אומרת לין ריילי, אחת ממחברות הדוח. "לעתים קרובות הם יושבים בבית הספר במשך שעות ומכינים שיעורי בית, ואז הם לא מקבלים הזדמנויות להיות פעילים יותר".

2. תנאי שטח - החוקרים טוענים כי מתקני ספורט ופעילות פנאי עלולים להיות בעייתיים מבחינת בטיחות, נגישות ומחיר. בנוסף, חששות מכבישים לא בטוחים מצמצמים את האפשרות להגיע לבית הספר, לחברים ולחוגים ברכיבה על אופניים או בהליכה.

3. עלייתו של העידן הדיגיטלי - מאז שהעולם כולו זמין לנו בטלפון, בטאבלט או מחשב, התחרות מול האפשרויות בבילוי זמן בחוץ היא גדולה, ובהרבה פעמים המסך מנצח. לדברי ד"ר בול, "הגישה לבידור היא חסרת תקדים ובקנה מידה שונה לחלוטין ממה שהיכרנו בדורות קודמים".

הדוח של ארגון הבריאות העולמי מצא כאמור שחוסר הפעילות זה בעיה עולמית, מאפגניסטן ועד זימבבואה. על פי הנתונים, בבנגלדש היו הדרגות הנמוכות ביותר של חוסר פעילות (66 אחוזים), כלומר הילדים שם פעילים יחסית, ובכל זאת שניים מכל שלושה מהם בה לא התעמלו שעה ביום. הדרגות הגבוהות ביותר של חוסר פעילות נרשמו בקרב בנים בפיליפינים (93 אחוזים) ובנות בדרום קוריאה (97 אחוזים).

מה שמשותף לרוב המדינות שנבדקו הוא שהבנות פחות פעילות מהבנים. באופן כללי, 85 אחוזים מהבנות עושות מעט מדי פעילות גופנית, והנתון עבור בנים הוא 78 אחוזים. למעשה רק בארבע מתוך ה-146 המדינות שנבדקו (טונגה, סמואה, אפגניסטן וזמביה) הבנות היו פעילות יותר. במדינות כמו ארצות הברית ואירלנד ההבדלים בין המגדרים בולטים במיוחד: בשתיהן 64 אחוזים מהבנים וכ-81 אחוזים יחסית מהבנות אינן פעילות.

שוב, אין סיבה אחת ויחידה והנתונים משתנים ממדינה למדינה. "יש גם כמה סוגיות תרבותיות שמשחקות כאן. בתרבויות מסוימות, נערות מתבגרות לא נועדו להיות פעילות או לא מעודדות אותן להיות פעילות כמו הבנים", אומרת הגברת ריילי. "לעתים קרובות מאוד, אין חדרי בגדים מופרדים, כך שבנות יוכלו להרגיש בנוח להשתתף בספורט". על פי החוקרים, הדרך לקידום הספורט פונה לעתים קרובות יותר לבנים מאשר לבנות, ויש צורך במאמץ רב יותר לחשוב על פעילויות שהנערות ימצאו בהן יותר עניין ולשווק אותן.

ד"ר מארק טרמבליי, מבית החולים לילדים במכון המחקר באונטריו קנדה, הגיב לדוח: "המהפכה האלקטרונית שינתה את דפוסי התנועה של הילדים באופן מהותי על ידי שינוי המקום והאופן שבו הם חיים, לומדים, עובדים, משחקים ומתניידים ממקום למקום, מבודדים אותם בהדרגה בתוך הבית. אנשים ישנים פחות, יושבים יותר, הולכים פחות, נוהגים יותר ועושים פחות פעילות גופנית מבעבר".

לדברי פרופ' ראסל וויינר, נשיא המכללה המלכותית לרפואת ילדים ובריאות ילדים, מדובר בממצאים מעוררי דאגה. "ילדים פעילים יותר הם בעלי בריאות ורווחה טובים יותר, ובאופן כללי הם טובים יותר בבית הספר", הוא אומר. "למרות שזה קל להגיד וקשה לבצע, עלינו למצוא דרכים להקל על הצעירים לחיות חיים פעילים ובריאים".