בסרטון: בגיל 98 האם זו המורה המבוגרת בעולם ליוגה?
שריריהם של נשים וגברים בגילאים מבוגרים, שעסקו בפעילות גופנית באופן קבוע במשך כמה עשורים זהים במובנים רבים לשריריהם של צעירים בריאים בני 25 - כך עולה ממסקנותיו המעודדות של מחקר חדש שעקב אחר קבוצת אנשים בגילאי 70-80. הנשים והגברים מקבוצת המחקר ניחנו גם ביכולות אירוביות גבוהות ביחס לבני גילם, מה שלדברי החוקרים גרם לגיל הביולוגי שלהם להיות צעיר ב-30 שנה מגילם הכרונולוגי.
כולנו מזדקנים עם כל שנייה שעוברת, והעובדה הזאת גורמת לרבים מאיתנו לפתח עניין רב במה שיקרה לגוף ולבריאות שלנו ככל שהשניות והשנים ינקפו. הסטטיסטיקה אינה מעודדת, ומצביעה על כך שמבוגרים וקשישים רבים מועדים לבעיות בריאותיות מגוונות והופכים שבריריים, חולניים ובסופו של דבר גם מאבדים את עצמאותם והופכים תלויים באחרים.
עוד בנושא:
נמאס לכם להתעמל? זה כנראה בגלל אחת מהסיבות האלה
ההשפעה המפתיעה של פעילות גופנית על המוח
מחקר: פעילות גופנית מאטה את הזדקנות המוח ב-10 שנים
אולם, המדע עדיין לא גיבש עמדה חד משמעית בנוגע לשאלה עד כמה התדרדרות פיזית שכזאת היא גזירת גורל בלתי נמנעת שהזמן יביא עלינו ושמא יש בה לפחות חלק שהוא תוצר לוואי של אורח החיים המודרני, וככל שיש כזה האם ייתכן שהוא הפיך?
לאורך השנים היו רמזים לכך שפעילות גופנית עשויה להשפיע על האופן שבו אנו מזדקנים. מחקרים עדכניים גילו שלאתלטים מבוגרים יש שרירים, מוח ולב בריאים יותר ומערכות חיסוניות חזקות יותר, בהשוואה לבני גילם שניהלו אורח חיים יושבני. אלא שרבים מאותם מחקרים עקבו אחרי ספורטאים מקצועיים, ולא אחרי אנשים שעוסקים בפעילות גופנית בשעות הפנאי שלהם ועוד פחות מחקרים כללו נשים.
התעמלות כ'תחביב' החלה רק בשנות ה-70
לכן, לטובת המחקר החדש, שפורסם בחודש אוגוסט האחרון בכתב העת Journal of Applied Physiology, החוקרים מאוניברסיטת בול סטייט באינדיאנה בחרו בפינצטה את קבוצת הגברים והנשים שישתתפו במחקרם. "היה לנו עניין מיוחד באנשים שהחלו להתעמל בתקופות של עליית טרנד הריצה והספורט של שנות ה-70", אמר סקוט טראפ, מנהל המעבדה לביצועים אנושיים באוניברסיטת בול סטייט והחוקר שהוביל את המחקר.
באותה תקופה נחשף דור שלם של נשים וגברים לעולם של פעילות גופנית כפעילות פנאי. "אנשים החלו להתעמל כתחביב", לדברי ד"ר טראפ. וחלקם המשיכו לטפח את ה'תחביב' הזה בחמשת העשורים שחלפו מאז: ריצה, רכיבה על אופניים, שחייה או כל צורה אחרת של אימון בתדירות קבועה, מבלי שמעולם עסקו בספורט בצורה מקצוענית. את הגברים והנשים הללו בדיוק - רובם עמוק בתוך העשור השמיני לחייהם כיום - חיפשו טראפ ועמיתיו לטובת מחקרם.
הם פירסמו את דרישותיהם ופעלו בשלל שיטות גיוס, שבסופו של דבר הצליחו לגבש קבוצה של 28 משתתפים, מתוכם 7 נשים - שכולם היו עוסקים בפעילות גופנית בחמישים השנים האחרונות. במקביל הם גייסו קבוצת ביקורת של בני אותו גיל שלא נהגו להתעמל לאורך חייהם הבוגרים וקבוצה שלישית, של צעירים פעילים גופנית בשנות ה-20 לחייהם.
החוקרים זימנו את כלל המשתתפים למעבדה, בדקו את הסיבולת האירובית שלהם ובעזרת דגימות רקמה מדדו את מספר כלי הדם הקפילריים ורמותיהם של אנזימים מסויימים בשריריהם. כאשר מדדים גבוהים של כל אחד מהקריטריונים הללו מעידים על בריאות השרירים.
בני 80 עם שרירים של בני 20
החוקרים התמקדו בבדיקתם במערכת כלי הדם והלב ובשרירים משום שהסברה היא שההתדרדרות בבריאותן של שתי המערכות הללו עם הגיל הינה בלתי נמנעת. הם ציפו לגלות בממצאיהם מה שד"ר טראפ כינה "מדרג היררכי" של הבדלים בין שלוש הקבוצות: אצל הצעירים הם ציפו למצוא את הסיבולת האירובית הגבוהה ביותר ואת השרירים הבריאים ביותר, נתונים מעט פחות טובים הם ציפו למצוא אצל קבוצת המתאמנים המבוגרים ואילו את הממצאים הכי פחות טובים - בקרב הקשישים שלא התאמנו בקביעות לאורך חייהם. אבל זה לא בדיוק מה שקרה.
תחת זאת, גילו החוקרים, ששריריהם של המתאמנים המבוגרים דמו מאוד לשריריהם של הצעירים עם מספר דומה של כלי דם קפילריים ורמות דומות של אנזימים - ובכל מקרה, כל המדדים היו משמעותית יותר גבוהים מאשר אצל הקבוצה השלישית של הקשישים היושבניים.
אמנם לקשישים הפעילים היתה סיבולת אירובית נמוכה מעט משל בני העשרים, אולם היא עדיין היתה גבוהה בארבעים אחוזים מזו של בני גילם הלא פעילים. כאשר החוקרים השוו את הסיבולת האירובית של בני ה-70+ לנתונים מבוססים על סיבולות אירוביות ממוצעות בפילוח על פי גיל, הם גילו שמבחינה קרדיו-וסקולרית המדדים שלהם תאמו קבוצת גיל צעירה ב-30 בשנה.
כאשר מסתכלים על הנתונים הללו ככלל, הממצאים אודות הבריאות הקרדיו-וסקולרית ומצב השרירים בקרב מבוגרים פעילים מצביעים על כך שמה שעד כה החשבנו כהתדרדרות פיזיולוגית נורמלית הקשורה בהזדקנות "היא אולי לא נורמלית ולא בלתי נמנעת", אמר ד"ר טראפ.
זיקנה שברירית אינה בלתי נמנעת
עם זאת, חשוב לזכור שהמחקר הנוכחי מהווה רק חתך בודד בתוך חייהם של הנבדקים, שמאיר זרקור על רגע מסויים בחייהם והוא אינו יכול לקבוע האם רק הרגלי הפעילות הגופנית שלהם יצרו את ההבדל במצב בריאותם בסופו של דבר או שמא ועד כמה גם גורמים אחרים כמו גנים, רמת הכנסה, תזונה ועוד נתוני אורח חיים תרמו לכך.
אולם, לדברי ד"ר טראפ כן ניתן להסיק מהמחקר שאפשר שהרגלים בריאים ופעילות גופנית לאורך זמן יכולים לעזור לגוף שלנו לבנות 'יתרה בריאותית' שתעזרו לנו לחמוק או לפחות לדחות את השבריריות הפיזית שהיא מנת חלקה של הזיקנה.