זה מה שקורה במוח שלנו כשאנחנו רוקדים

אוקסיטוצין, המכונה גם "הורמון האהבה", מאפשר לנו להתחבר לאנשים אחרים. הוא עושה את זה עבור אמהות והתינוקות שלהן מיד לאחר הלידה ובזמן הנקה, עבור בני זוג ברגעי אינטימיות וכעת נמצאה דרך נוספת שבה הוא מאפשר לנו לייצר חיבור לאחרים: דרך התנועה בריקוד.

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה מצא כי האוקסיטוצין מגביר את היכולת שלנו להסתנכרן עם תנועות הגוף של הזולת. "סנכרון בין בני אדם מעיד במקרים רבים על כך שהם קרובים יותר, מרגישים טוב יותר אחד את השני ויודעים לקרוא דרך התנועה את הרגשות זה של זה. כעת מצאנו בפעם הראשונה שלאוקסיטוצין יש תפקיד חשוב במנגנון הביולוגי שיוצר את הסנכרון", אמר ד"ר פבל גולדשטיין מעורכי המחקר.

עוד בנושא:
הורמון האהבה: למה כדאי לכם לעודד הפרשת אוקסיטוצין ואיך תעשו זאת
גברים שאוהבים להיות "הכפית הקטנה" הם בני זוג טובים יותר
לרקוד בכל גיל: טנגו מסייע לחולי פרקינסון

בשנים האחרונות גוברת ההבנה כי סנכרון בין בני אדם הוא מנגנון שמחזק את הקשר ביניהם. כך לדוגמה, במחקרים קודמים של קבוצת המחקר הנוכחית, בהנחיה של פרופ' סימון שמאי-צורי מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, נמצא כי בני זוג שמסונכרנים ביניהם בפעילות המוחית ובקצב הלב יכולים להפחית כאב אחד אצל השני בעזרת מגע. מחקרים אחרים מצאו שאימהות מסונכרנות עם קצב פעימת הלב של העוברים שלהן וכי אימהות שמסונכרנות יותר עם התינוקות שלהן מראות קשר הדוק יותר עמם.

לדבריו של ד"ר גולדשטיין, בתחום הפסיכותרפיה ידוע שסנכרון הדוק יותר בתנועות הגוף בין המטפל והמטופל הוא אחד המנבאים החזקים ביותר להצלחת הטיפול. אלא שעד היום ידוע מעט מאוד על המנגנונים הביולוגיים שאחראים על מנגנוני הסנכרון שלנו עם אנשים אחרים. במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת SCIENTIFIC REPORTS מבית NATURE היוקרתי, ביקשו החוקרים לבחון האם ההורמון אוקסיטוצין, שידוע כהורמון שקשור להתנהגויות חברתיות שונות, קשור למנגנון הסנכרון בתנועה בזמן ריקוד.

במחקר השתתפו 31 זוגות של חברים גברים בלבד - כדי למנוע אינטראקציות הורמונליות בין אוקסיטוצין ואסטרוגן. הזוגות, שקיבלו באופן רנדומלי אוקסיטוצין ופלצבו, התבקשו לנוע באופן חופשי ולרקוד במרחב מוגדר. סנכרון בתנועה ביניהם נמדד על ידי מעקב אחר תנועות הראש של בני זוג - מדד מקובל למדידת סנכרון בתנועה. בנוסף, מילאו המשתתפים שאלונים בהם התבקשו לדרג את רמת האמפתיה של בן זוגם.

מהממצאים עלה כי הזוגות שקיבלו אוקסיטוצין היו מסונכרנים יותר בתנועות לעומת אלה שלא קיבלו אוקסיטוצין. יתרה מכך, נמצא כי בקרב הזוגות שלקחו אוקסיטוצין, ככל שהזוגות היו אמפתיים יותר, כך רמת הסנכרון הייתה גבוהה יותר. לדברי החוקרים, המשמעות היא שבפעם הראשונה נמצא גורם ביולוגי שקשור למנגנון הסנכרון בין אנשים - הורמון האוקסיטוצין.

"ידוע שאוקסיטוצין עוזר לנו לקרוא טוב יותר את הרגשות דרך ההתנהגות של הזולת וכעת אנו מגלים שהוא עוזר לנו לקרוא את הרגשות גם דרך התנועה של הזולת. סנכרון חברתי הוא צורך בסיסי, שהתפתח מוקדם באבולוציה האנושית, ולמרות זאת אנחנו יודעים עליו מעט מאוד. המחקר הנוכחי עוזר לנו להבין טוב יותר את המנגנון שעומד מאחוריו", סיכמו החוקרים.