תמיד אמרו לכם שצריך שניים לטנגו? ובכן עכשיו מסתבר שצריך טנגו בשביל לרפא מחלות. חוקרים מבית החולים ומאוניברסיטת מק'גיל במונטריאול מצאו כי לריקוד החושני עשויות להיות השפעות מיטיבות על חולי פרקינסון.
המחקר בדק האם פעילות חברתית ופיזית שקשורה למוזיקה, כגון טנגו, יכולה להיות בעלת ערך טיפולי אפשרי לחולי פרקינסון הסובלים מליקויים מוטוריים אופייניים כמו רעד, נוקשות, קשיים בהליכה, וכן מתסמינים שאינם מוטוריים כמו דיכאון, עייפות וניוון קוגניטיבי. 40 גברים ונשים עם מחלת פרקינסון אידיופטית השתתפו במחקר, שכלל שיעורי סטודיו עם שני מורים לריקוד מקצועיים במשך 12 שבועות.
"יש ראיות מצטברות שפעילות גופנית רגילה קשורה לסיכון נמוך יותר והאטה פוטנציאלית של התקדמות המחלה", הסביר ד"ר סילביה ריוס רומנטס, החוקר הראשי במחקר ל-science daily. "התוצאות של המחקר הראו כי טנגו הועיל בשיפור שיווי משקל וניידות תפקודית באופן משמעותי. מצאנו גם יתרונות צנועים במונחים של התפקודים קוגניטיביים של חולים ובהפחתת עייפות".
ריקוד הטנגו דורש פעולות ספציפיות שקשורות בקצב הליכה קדימה ואחורה. מקצב זה עשוי להיות מועיל במיוחד לקשיי הליכה, קשיון שרירים ומניעת נפילות לאחור. בנוסף, טנגו דורש זיכרון, עבודה, תשומת הלב ויכולת לריבוי משימות, כדי להישאר בקצב של המוזיקה, ולתמרן סביב אחרים על רחבת הריקודים.
למרות המלצות הרופאים, מחצית מחולי הפרקינסון לא מבצעים את כמות הפעילות הגופנית היומית המומלצת להם. במחקרי עבר נמצא קשר בין המוזיקה ומערכות שונות במוח, ביניהן מנגנון יצור הדופמין, שפגיעה בהפרשה שלו היא אחת הסיבות למחלת הפרקינסון. החוקרים טוענים, כי שילוב של מוזיקה יחד עם פעילות גופנית בריקודים כמו טנגו, עשויה להגביר את ההנאה והמוטיבציה של חולים, צעירים ומבוגרים כאחד, כמו גם לשפר את מצב הרוח ואת האינטראקציה והתמיכה החברתית.