כשד"ר פבל גולדשטיין, ישראלי המשמש כחוקר כאב באוניברסיטת קולורדו, צפה באשתו חווה צירי לידה, הוא רצה למצוא דרך כלשהי להקל על הכאב שהרגישה. כמו שהייתם מצפים מכל בעל אוהב, הוא אחז בידה, והרגיש שזה אכן עוזר. אז הוא החליט לבחון את המחווה הקטנה הזאת במעבדה, ולגלות אם באמת אפשר להפחית כאב באמצעות מגע בלבד, ואם כן כיצד פועל המנגנון הזה.
"עד כה, חקר הכאב התרכז באדם שחווה אותו או באדם המנחם", סיפר ד"ר גולדשטיין בשיחה עם וואלה! בריאות. "הבשורה הכי גדולה של המחקר שלנו היא ההסתכלות על תקשורת בין אישית ולא וורבלית, שמתרחשת בזמן הכאב, בזכות המגע". במחקרו הוא בחן האם המגע משפיע על החוויה הלא נעימה והתוצאות מראות שהאנשים הקרובים לנו עשויים לסייע יותר משאנחנו משערים אפילו בלי לומר מילה.
עוד בנושא:
מתי בדיוק כאב הופך לכרוני?
כל מה שאת צריכה לדעת לקראת לידה
ככה תיפטרו מכאב הראש תוך שתי דקות בלבד
התופעה שחקרו ד"ר גולדשטיין וצוותו נקראת "סנכרון בינאישי" מצב שבו אנשים מתחילים להרגיש ביטויים פיזיולוגיים דומים לאלו שלצדם. לטובת המחקר, שפורסם בכתב העת Scientific Reports, גייס ד"ר גולדשטיין 22 זוגות שחיים ביחד זמן רב.
לנשים הכאיבו החוקרים במידה קלה באמצעות חימום הזרוע שלהן שלוש פעמים למשך שתי דקות. בסבב הראשון, הגברים הונחו לשבת ליד בת זוגם בלי לגעת בה, בשני הם אחזו בידה, ובשלישי נאלצו לשבת בחדר אחר, בידיעה שבת זוגם חווה כאב באותם רגעים. החוקרים מדדו גם את קצב פעימות הלב וקצב הנשימה של בני הזוג במהלך הניסוי.
גם הדופק והנשימות מסתנכרנים
לא רק שתחושת הכאב של הנשים הייתה חלשה ביותר כשבני זוגן אחזו בידן, וחזקה יותר כשהם שהו בחדרים נפרדים החוקרים אף גילו שכאשר בני הזוג שהו באותו החדר גם קצב פעימות הלב והנשימה הסתנכרנו. עם זאת, ברגע שבו הנשים התחילו להרגיש כאב, אם בן הזוג לא אחז בידן, הסנכרון הופסק. אם כן היה מגע - הוא נשמר. תוצאות אלו הצליחו להפתיע באופן חלקי את ד"ר גולדשטיין וצוותו.
הסנכרון הזה בין אנשים קרובים אינו זר לחוקרים בתחום. מחקרים קודמים הראו כי אנשים מסנכרנים את קצב הצעדים כשהם הולכים ביחד, ומשנים את היציבה שלהם כך שתתאים לאדם שמשוחחים עמו. מחקרים אחרונים אף מצאו כי בקרב אנשים שצופים בסרט מרגש, או שרים ביחד, קצב פעימות ליבם מסתנכרן, וכשבין מנהיג לחסידיו יש קרבה חזקה, גלי המוח שלהם מראים דפוסים דומים. עוד נמצא כי כשזוגות אוהבים מבלים ביחד, גם בלי לגעת, קצב הפעימות וגלי המוח מסתנכרנים. עם זאת, זה המחקר הראשון לבדוק את הסנכרון הזה בהקשר של הפחתת כאב.
"חשבנו שכאב ללא מגע אמור להגביר את הסנכרון בין בני זוג", אמר ד"ר גולדשטיין. "אבל בפועל קיבלנו תוצאה הפוכה הסנכרון נעלם לגמרי ברגע שהאישה התחילה להרגיש כאב. אנחנו משערים כי אדם שחש כאב ללא מגע, לא מרגיש מספיק את בן או בת הזוג ולכן משתמש באסטרטגיות להפחתת הכאב שמרוכזות בו ולא בבן או בת הזוג".
את המחקר הנוכחי ערך ד"ר גולדשטיין בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת חיפה, בהם פרופ' סימון שמאי-צורי, חוקרת בתחום הנוירופסיכולוגיה וד"ר אירית וייסמן-פוגל מהחוג לפיזיותרפיה. פרופ' שמאי צורי, שחקרה רבות את התחום מספרת גם היא על חשיבות הממצאים: "ממצאי המחקר הזה ומחקרים קודמים שלנו מראים שלמגע יש תפקיד משמעותי בהפחתה של כאב. יותר מזה, הקשר הבינאישי משפיע על מידת הפחתת הכאב. האמפתיה של נותן המגע משפיעה באופן מכריע על הכאב, ונראה שסנכרון בינאישי הוא מנגנון חשוב להפחתה שלו".
"התגלית המרגשת ביותר בחקר הכאב ב-20 השנים האחרונות"
פרופ' לוימר מוסלי, מומחה למדעי המוח מאוניברסיטת דרום אוסטרליה, שיבח אף הוא את ממצאי המחקר. בראיון ל-Sydney Morning Herald אמר כי "לפני זמן לא רב מדי, אנשים האמינו שכאב הוא אות שנשלח מהגוף למוח. כעת, אנחנו יודעים שכאב הוא פעולה מודעת שנועדה להגן עלינו. מה שאומר שאם אנחנו מרגישים בטוחים יותר, הוא פוחת, ואכן אנחנו מרגישים בטוחים יותר כשאדם שאוהב אותנו מחזיק לנו את היד במצבים שבהם אנחנו חווים סכנה".
פרופ' מוסלי הוסיף כי "בסופו של דבר, הכאב תלוי באיזון בין גורמי הסיכון לבין גורמי הביטחון. אני חושב שהתגלית המרגשת ביותר בחקר הכאב ב-20 השנים האחרונות היא ההבנה שעלתה מהמחקר הזה, לפיה אנחנו יכולים לשנות את האופן שבו אנחנו חווים כאב בעזרת שינוי האיזון בין גורמי הביטחון לגורמי הסכנה".
בעתיד מקווה ד"ר גולשטיין להמשיך ולהעמיק בנושא זה, תוך מתן דגש למציאת דרכים ממשיות להתמודד בצורה טובה יותר עם כאבים ממושכים. "לדעתי, בן זוג יכול להיות משאב חשוב לחולים עם כאב כרוני וגם בחדרי הלידה", הוא מסביר. "אך בשביל זה, הוא צריך לקבל הדרכה. למשל, אנחנו יודעים שדולה יכולה לקצר את זמן הלידה ולצמצם את הסיכוי לניתוח קיסרי. אולי בן הזוג יכול גם הוא למלא את התפקיד הזה".
לדבריו, מחקרים קודמים מראים שגם אמפתיה היא דבר שאפשר ללמד ובכך הוא מתכוון לעסוק גם בהמשך.