אומרים שבית הוא היכן שהלב נמצא, ואולי בגלל זה שר קובי מרימי שהוא חוזר לביתו. מרימי ממש לא הראשון ששר על "השיבה הביתה", וגם לא האחרון. כנראה שאינסוף יצירות אומנות נוצרו סביב הנושא הזה. יותר מזה אפילו, במונדיאל האחרון אוהדי נבחרת בריטניה שרו לגביע העולם "it's coming home" והתכוונו לומר שהוא חוזר למקום אליו הוא שייך. אבל מה המשמעות של המושג "בית"? למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שאנחנו "חוזרים הביתה" או "מרגישים בבית"? הרי לא מדובר בסתם ארבעה קירות, ואפילו לא בהכרח במקום שבו אנחנו גרים.
עוד במדעי ההתנהגות:
האם אתם אנשים חופשיים?
5 שאלות שתמיד רציתם לשאול פסיכולוג
האם חילוקי דעות פוליטיים הורסים את הזוגיות?
אנשים יוצרים קשר רגשי למקום שבו הם גרים. לקשר הרגשי שבין אדם למקום אפשר לקרוא היקשרות למקום, שורשיות או טופופיליה. קשר חזק למקום שבו אנחנו גרים מביא לסיפוק גדול יותר ולציפיה ליציבות עתידית באותו המקום. התחושות האלה מתעלות מעבר לקשרים החברתיים באותו איזור ומייצגים חיבה ממשית למקום הפיזי עצמו. מכיוון שהסביבה הפיזית שלנו בעלת תפקיד משמעותי ביצירת תחושת עצמיות ומשמעות ובעלת השפעה ברורה על האופן שבו החיים שלנו מתנהלים, אין זה מפתיע שיש קשור קרוב בין המקום שבו אנחנו גרים - הבית - לבין התפיסה של מי אנחנו. אבל איך בדיוק יודעים איפה אותו "הבית"?
בסקר דמוגרפי-סוציאלי שנערך לפני כעשור בארה"ב, התבקשו כ-2,300 משתתפים להגיד מה המקום שהם מחשיבים כבית, רק 22 אחוזים השיבו שמדובר במקום שבו הם גרים.לשם השוואה, 26 אחוזים מהנשאלים השיבו שמדובר במקום שבו נולדו וגדלו. מה שהיה משותף לכל המשתתפים הוא שכולם תיארו את הבית כמקום שבו הם מרגישים בשליטה, ושבו הם יש להם יכולת התמצאות במרחב ובזמן - מקום שבו הם מרגישים בטוחים.
אבל התיאור הזה נוגע לא רק למאפיינים גיאוגרפיים ופיזיים של המקום עצמו, חלק חשוב יותר הוא תחושת השייכות למקום, וזו נוצרת על ידי אנשים. במחקר שנעשה בשנת 2011 תיארו המשתתפים את המושג "בית" ככזה שקשור לזכרונות ילדות וקהילתיות. המסקנה מאותו המחקר היתה שבית הוא מקום שאליו מרגישים קשורים ושבו מרגישים בטוחים, מוגנים ומוכלים. במילותיו של המשורר רוברט פרוסט - "בית הוא הוא המקום הזה כשכאתה הולך אליו, חייבים לקבל אותך". בית הוא המקום שבו מתקיים במיטבו הקשר בינינו לבין העולם.
באופן כללי, ניתן להציג עשר קטגוריות כשחושבים על המושג "בית" - ביטחון ושליטה, השתקפות של ערכים, קביעות והמשכיות, פעילות בשינוי והתאמת מגורים, יחסי גומלין עם בני משפחה וחברים, פעילות לצורך קיום צרכים, פנאי והעשרה, מקום מפלט מהעולם החיצוני, סמן למצב חברתי ובעלות על קניין (דספרס, 1991). מתוכן, מקום המפלט מהעולם החיצוני הוא הדבר שמתארים הכי הרבה אנשים כהכי חשוב - מקום שבו אפשר למצוא בטחון קיומי והמשכיות של הזהות הקיומית שלנו.
בחברה המודרנית, שבה כל אחד מאיתנו נתון כל הזמן למעקב של הסביבה ובכל רגע נתון אנחנו נתונים תחת האימה שמטיל המבט של האחר, הצורך במקום מפלט שכזה - מקום שבו אנחנו חופשיים ממעקב ויכולים לשלוט באופן בלעדי במה שקורה - הוא לא פחות מצורך קיומי בסיסי על מנת להפחית לחצים ומתחים נפשיים שמאפיינים את העולם הכאוטי שסביבנו. עבור כולם כמעט, "בית" הוא מרכז העולם במובן מסוים - מקום שנמצא בקונטרסט עם העולם הכאוטי שמחוץ לו, נקודת התחלה ונקודת סיום, מקום שאנחנו עוזבים ומקום שאנחנו שבים אליו, מקום שאנחנו מוצאים בו בטחון ושלווה, רגיעה והכלה, מקום שבו אנחנו יכולים להיות. בית הוא כזה לא רק בזכות המיקום שלו ולא רק בזכות החומרים מהם הוא בנוי, אלא (ואולי בעיקר) מהאנשים שבונים אותו ומהתחושות שנבנות בעזרתו וסביבו. וכמו שאמרה דורותי ב"הקוסם מארץ עוץ" - אין מקום כמו הבית.
אם כך, היכן הבית שלכם ובזכות מי?