מדעי ה"קרייבינגס": למה כל כך קשה לנו לשלוט בדחף לנשנש?

אף אחד מאיתנו לא מוצא את עצמנו בסוף עבודה שוכב על הספה מול הטלוויזיה ופתאום מתמלא בחשק עז ובלתי נשלט לנשנש עלי חסה, טונה במים או ברוקולי. כשהדחף הפתאומי לנשנש נכנס לפעולה - הוא בדרך כלל יצעק שאתם רוצים עוגיות מפוצצות בסוכר, שקית של חטיף ספוג בשמן או פשוט לאכול ממרח שוקולד ישר מהקופסה.

אז למה הגוף שלנו למעשה מחבל בבריאות של עצמו בכך שהוא מורה לנו לאכול דווקא את המאכלים שעושים לו הכי רע? למה אנחנו לא משתוקקים למאכלים בריאים, שמלאים ברכיבים חיוניים שהגוף שלנו באמת זקוק להם וגם ישפרו את התפקוד שלו?

עוד בנושא:
החך הפשוט שלכם גורם לכם לעלות במשקל
שמנים בראש: השמנת יתר משפיעה על מבנה המוח ותפקודו
השמנת יתר עלולה לקצר את החיים ב-8 שנים

בשביל להבין את הסיבה להשתוקקות ההרסנית הזאת, אנחנו צריכים לחזור אחורה בזמן לתקופה שבה האדם חי בג'ונגלים ולא ידע מתי תהיה הארוחה הבאה שלו. במצב כזה, בכל פעם שאדם כזה נתקל בפירות מתוקים או בבשר שומני ועסיסי - המוח הורה לו לאכול כמה שיותר מהדברים הנהדרים האלו כדי לתחזק ביעילות את מנגנוני השומן שיעזרו להציל אותו מרעב בהמשך.

איך המוח האנושי עושה את זה? בזכות דבר שנקרא "מנגנון התגמול". מחקר מצא כי מזונות שעתירים בשומנים ובפחמימות פשוטות, מפעילים את המנגנון הזה, שגורם להפרשת הורמונים במוח שמשרים סיפוק והרגשה טובה. כך אנחנו "מלמדים" את המוח שכדי להרגיש טוב אנחנו זקוקים לעוד מנה של סוכר או שומן - וכשאנחנו לא מקבלים אותה, אנחנו חשים עצובים ומתוסכלים.

אם זה נראה לכם מוכר, מחקר נוסף מצא כי התהליך הזה בעצם עובד בצורה דומה להתמכרות, מה שמחדד עוד יותר את הקושי בהתנגדות ל"קרייבינגס" למזונות לא בריאים.

גם מחסור בשינה תורם את חלקו לקושי המורכב הזה. מחקר שנערך על הקשר בין השניים מציע שחוסר שינה, ממש כמו שימוש באלכוהול ובסמים, מוריד את העכבות שלנו, מה שמחליש את היכולת לשלוט בעצמנו ולהילחם בדחף לנשנש.

בנוסף, הצורך הזה מונע גם מגורמים פסיכולוגיים כמו התניות שמלוות אותנו עוד מהילדות. אם לדוגמה ההורים שלכם נהגו לתגמל אתכם על תעודה טובה עם הארוחה שהכי אהבתם, או שניחמו אתכם עם עוגה כשהרגשתם עצובים או פגועים - כנראה שהמוח שלכם קשר בין השניים ומאז בכל פעם שתעשו משהו שאתם גאים בו או לחילופין תחוו קושי נפשי או שיברון לב, אתם תאמינו שהדבר היחיד שיעודד אתכם הוא ארוחה מושחתת או עוגת שוקולד עתירת קלוריות.

למעשה, לאורך כל החיים שלנו אנחנו בונים התניות כאלה סביב אוכל. בכל פעם שאנחנו משתמשים באוכל כדי למלא צורך רגשי - כמו לנחם את עצמנו אחרי פרידה, או "להרים" אותנו אחרי יום מתיש בעבודה - אנחנו למעשה מלמדים את המוח שהוא זקוק לאוכל כדי לפתור את הבעיות האלו ולכן בפעם הבאה שבה הוא יתקל בהן - הוא ישחרר כימיקלים שכל ייעודם הוא לשכנע אתכם לנשנש שוב.

ד"ר מרטין בינקס הוא מנהל המרכז לבריאות מטבולית באוניברסיטת טקסס טק. ההמלצה שלו להתגברות על הדחף לנשנש אולי תפתיע אתכם ועומדת בניגוד להמלצות של חלק ממומחי התזונה בעולם. לדבריו, ייתכן כי החלפת הארוחות שלכם בשייקים יכולה בהחלט לעשות את העבודה ולגרום לכם לנשנש פחות.

מחקר מעניין שבינקס לקח בו חלק בחן את התיאוריה הזאת והגיע למסקנה מעניינת. במחקר חילקו אנשים באופן אקראי לשתי קבוצות, כשאחת קיבלה ארוחה דלת קלוריות והשנייה קיבלה את אותו הערך הקלורי של הארוחה הזאת - אך בשייק. כמה שעות לאחר מכן, כל הנבדקים צפו בתמונות מגרות של מאכלים שכולנו נתקשה לעמוד בפניהם.

סריקות מוח שנערכו לנבדקים במהלך הניסוי הראו שבקרב כל האנשים הופעלו אזורים במוח שקשורים למנגנון התגמול ומגבירים את הדחף לנשנש. עם זאת, בקרב אלו ששתו את השייקים, נרשמה פעילות מוגברת גם באזור במוח ששולט על קבלת ההחלטות - אותו הקול הרציונלי שמונע מכם להיסחף אחר הדחפים שלכם.

בינקס מאמין שכאשר מנתקים את האוכל מכל ההיערכות הרגשית שנלווית אליו - התכנון של מה שנאכל, הבישול, ההמתנה למשלוח או למנה במסעדה וכמובן הריח המגרה של האוכל - גם התלות הרגשית בו פוחתת במידה ניכרת וקל לנו יותר להילחם בדחף לנשנש.

להשתוקקות למזון לא בריא יש מכנה משותף עם הצורך שלנו לגלול בלי הפסקה בפיד בפייסבוק, לראות עשרה פרקים ברצף בסדרה שלנו בנטפליקס או לעשן כמה סיגריות בשרשרת אחרי אירוע מטלטל בחיים. את כל הדברים האלו אפשר לשפר באמצעות הגברת המודעות והשליטה העצמית.

הדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא באמצעות מדיטציה, שמהווה דרך "לאלף" את המוח שלנו להיות מודע יותר למה שמתרחש בגוף ובנבכי הנפש. כמה מחקרים מהשנים האחרונות מהללים שוב ושוב את התרומה של המדיטציה לבריאות הנפש ואחד הבולטים שבהם אף מצא כי מדיטציה, כמו גם תרגול של יוגה, מפחיתה באופן ניכר נטייה לאכילה אימפולסיבית ואכילה רגשית בקרב בני נוער ומבוגרים כאחד.

זאת מכיוון שמדיטציה מלמדת אותנו לחיות את הרגע, להיות קשובים למה שמתרחש בתוך הגוף ולא להיסחף אחרי מחשבות שגורמות לנו לברוח אל נבירות בעבר או דאגות מהעתיד. כך היא התרגול הזה מלמד את המוח להימנע מהיסחפות אחר דחפים ותשוקות זמניות.

אחד הדברים שחשוב לזכור כדי להילחם בדחף לנשנש הוא שלא מדובר במלחמה. ככל שתילחמו בעצמכם, כך רק תגבירו את הנטייה לאכילה רגשית. במקום זאת, נסו שלא להתעלם מתחושת הרעב ולאכול לכל אורך היום. כשאנחנו מגיעים למצב של רעב כבד, כל מה שנוכל לחשוב עליו יהיה מזונות משמינים ולא בריאים. במקום זאת, הקפידו לנשנש לאורך היום מאכלים בריאים שעתירים בפחמימות מורכבות ובסיבים תזונתיים, שיאריכו את תחושת השובע וימנעו התקפי רעב קיצוניים במהלך היום.

בנוסף, נסו להפוך את הארוחות שלכם לאירוע - זה אומר להפסיק לאכול בזמן שאתם בוהים בטלפון הנייד או עובדים על המחשב. נצלו את הזמן הזה כדי לעצור לרגע, לקחת הפסקה מכל הסחות הדעת - ובאמת ליהנות מהאוכל. אם אתם נוטים לתגמל או לנחם את עצמכם עם אוכ, נסו לחשוב איך אתם מחליפים את ההרגל הזה בהרגלים אחרים שעושים לכם טוב - כמו הליכה בטבע, האזנה למוסיקה שאתם אוהבים או בילוי עם חברים שעושים לכם טוב.

זכרו גם שאין שום דבר רע בלנשנש את הדברים שאתם הכי אוהבים - בטח כשאתם עושים את זה בצורה מודעת ובלי להיכנס ל"אמוק" שגורם לכם לפשוט על המקרר בלי טיפת שליטה או מודעות עצמית.