אנחנו רגילים לקשר את תופעת השמנת היתר עם מחלות כמו מחלות לב, לחץ דם גבוה, סוכרת, בעיות מפרקים ושלל סיבוכים שונים. אך לאחרונה, נתונים חדשים ומדאיגים עולים דווקא בהקשר של השפעתה של השמנת היתר על פעילות המוח.
במחקר חדש שנערך לאחרונה בפינלנד ותוצאותיו פורסמו בעיתון "מיפוי המוח האנושי", ניסו החוקרים לעמוד על טיבו של פן חדש ונחקר פחות בהקשר של נזקי השמנת יתר קיצונית. במקום להתמקד בחקר השפעותיו של המוח על תפקוד גופנו ועל תפקידו בהשמנת יתר, החוקרים החליטו לנסות ולבדוק את השפעותיה של השמנת היתר על המוח עצמו.
עוד בנושא:
מחקר חדש: השמנת יתר נובעת מהפרעה במוח
לראשונה: יותר אנשים בעולם סובלים מהשמנת יתר מאשר מתת-תזונה
היתרון המפתיע של ניתוח לקיצור קיבה
החוקרים בדקו את ההשפעה של ירידה במשקל על סמיכות החומר הלבן והאפור המצוי במוח של אנשים שסבלו בעבר מהשמנת יתר קיצונית, והשוו אותם לאנשים רזים באופן טבעי, שמעולם לא סבלו מהשמנה. והם הופתעו לגלות כי אצל מי שסבלו מהשמנה היתה עליה הן בסמיכות החומר הלבן בכל האזורים במוח והן בסמיכות החומר האפור באיזורי קליפת המוח באונה הרכה ובאונת העורף.
החומר הלבן (TA: Substantia alba) הוא כינוי לסוג של רקמה במערכת העצבים המרכזית. רקמה זו מורכבת ברובה מאקסונים של תאי עצב, המשמשים כצינור להעברת מידע בתוך מערכת העצבים. צבעו הבהיר של החומר הלבן נובע ממעטה המיאלין שמכסה ומבודד את האקסונים, ומאפשר להם להוליך דחפים עצביים במהירות גבוהה, מסביר פרופ' אנדריי קידר, מנתח בכיר בקבוצת אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל, מנהל היחידה לכירורגיה בריאטרית בבית החולים בלינסון.
החומר האפור מכיל בעיקר גופי תאים. תפקידו של החומר הלבן הוא לקשר את האזורים השונים של חומר אפור במוח ובחוט השדרה אחד לשני ולהוליך אותות ביניהם.
סיכון גבוה פי 3 לדמנציה
השמנת יתר והשפעתה על המוח כבר נחקרו בעבר, ונמצא קשר בין השמנת יתר קיצונית לבין דמנציה (שיטיון), בקרב אוכלוסיות של מבוגרים ובעיקר זקנים, מזכיר פרופסור קידר. אוכלוסיות אלו, במידה והן לוקות בהשמנת יתר הינן בעלות סיכוי גבוה פי שלושה לפתח תסמינים של שיטיון, בהשוואה לאוכלוסיות מקבילות שאינן סובלות מהשמנת יתר.
בהקשר זה כבר הוכח, כי ניתוח בריאטרי, על שלל היתרונות שלו בצמצום הסיכונים והסיבוכים של מחלות הנלוות להשמנת יתר, שהבולטת ביניהם היא סוכרת, תורם גם לירידת הסיכוי להופעת דמנציה בהקשר של השמנת יתר קיצונית.
המחקר סייע להצביע על כך שיש השפעה ישירה בין פעילות המוח לבין תופעת ההשמנה. האנשים בקבוצת המחקר, אשר עברו ניתוחים בריאטריים מעקף קיבה ושרוול קיבה לפרוסקופיים, ירדו בממוצע 26 ק"ג ממשקל גופם.
במחקר הפיני, בוצעו בדיקות מקיפות של מדדים מטבוליים, מבניים ופסיכולוגיים של המוח ב-47 נבדקים הסובלים מהשמנת יתר קיצונית, אשר הושוו ל-29 אנשים בעלי משקל גוף תקין. כל החולים עברו הערכה פסיכולוגית לשלילת הפרעות אכילה והפרעות פסיכיאטריות משמעותיות כגון דיכאון, התמכרות לסמים ואלכוהול. לאחר מכן, מדדי המוח המבניים שלהם נבדקו על ידי מדידות של שני מאפיינים מרכזיים: voxel-based morphometry (VBM), diffusion tensor imaging (DTI).
כל מדדי המוח של המשתתפים במחקר, נבדקו שוב, לאחר כחצי שנה מהניתוח הבריאטרי: בעוד שהבדיקות לפני הניתוח באנשים שמנים הראו ירידה בסיסית בסמיכות של החומר הלבן והאפור בקליפת המוח, הרי שכחצי שנה אחרי הניתוח, המדידות הראו עליה משמעותית בסמיכות של החומר הלבן ברוב האונות: המצחיות, רקתיות, טלמיות, אינסולריות, והמוחון, והצביעו גם על עליה (בולטת פחות) בסמיכות החומר האפור. כמו כן, נמצאה גם קורלציה ישירה בין מידת הירידה במשקל, אל מול השיפור בסמיכות החומרים, הן הלבנים והן האפורים.
לדברי פרופ' קידר, חשוב בהקשר זה לציין כי קיימת גם תאוריה חלופית, הסוברת כי השיפור במדדים נובע לא בהכרח משינוי ברמות החומר הלבן והאפור במוח, אלא היא תוצר של שינוי ושיפור בירידת אחוזי השומן של המנותחים, הרגלי התעמלות, שיפור איכות השינה, ושינוי בהפרשות הורמוני מערכת העיכול. אך הוא סבור כי למרות זאת, קשה להתעלם מתוצאות המחקר הנוכחי.
למחקר חשיבות גדולה משום שהוא מצביע על השלכה אפשרית נוספת של השמנת יתר על בריאותנו, באופן שאולי לא חשבנו שיכול כלל להתרחש. והוא מראה שהתפקוד המוחי שלנו נפגע כתוצאה מהשמנת יתר קיצונית, ועמו יש גם פגיעה ישירה, ולעיתים אף מסוכנת, באיכות חיינו.