רבים מאיתנו מביטים לאחור אל שנות ילדותנו וזוכרים בחיבה התרוצצויות בגינה, משחקי מחבואים ותופסת והשתתפות בשיעורי ספורט. אבל מחקר מראה שרמות הפעילות שלנו צונחות ומתמעטות בשלב די מוקדם של הילדות, ואת השנים שבאות אחר כך אנחנו מעבירים בבטלה עצלה - וכך גם הילדים של היום.
חוקרים מפינלנד בדקו ומצאו שילדים מתחילים להיות עצלים סביב גיל 7, וליתר דיוק - כשהם מתחילים ללמוד בבית הספר. לא משנה כמה פעילים הם היו קודם לכן, ברגע שהילדים מתחילים את לימודיהם במערכת החינוך רמת הפעילות שלהם יורדת. שנות העשרה, על פי ממצאי המחקר, הן השנים בהן רוב הילדים נושרים או פורשים מענף ספורט שבו עסקו.
עוד בנושא:
הקשר המפתיע בין המזון שהילד שלכם אוכל לביטחון העצמי שלו
זה רשמי: 2 הדרכים הכי יעילות לגרום לילדים לאכול ירקות
ילדים של חד הוריות שמנים יותר "כי אין להם אבא שיוציא להם מרץ"
את המחקר ערכו חוקרים מאוניברסיטת יובסקילה בפינלנד בשיתוף עם מכון ליקס לחקר פעילות גופנית ובריאות. "מכיוון שהתנהגויות הקשורות לפעילות גופנית נוטות להתקבע ולהתייצב עם הגיל, ונטייה לחוסר פעילות נוטה להיות עקבית יותר מנטייה לפעילות, יש לכוון התערבויות לגיל שבו הרגלי הפעילות של ילדים עדיין לא התקבעו", אמרה אירינה לונסלו, דוקטורנטית בפקולטה למדעי הבריאות והספורט באוניברסיטת יובסקילה ומי שהובילה את המחקר.
לדברי החוקרת, כדי שהורים יוכלו לעודד את ילדיהם באופן אפקטיבי להשאר פעילים, עליהם לקבל תמיכה במציאת דרכים לעשות זאת, כמו למשל: יצירת מועדוני ספורט ציבוריים לילדים, סלילת שבילי הליכה ושבילי אופניים בטוחים לילדים ונקיטת צעדים שיקלו על האוכלוסייה בכל גיל לאמץ הרגלים פעילים יותר.
כדי לחשוף את האופן שבו דפוסי הפעילות שלנו משתנים עם הגיל, החוקרים הפינים ניתחו 27 מחקרי עבר, שפורסמו בין השנים 2004-2018 ועסקו באופן שבו קבוצות גיל שונות עוסקות בפעילות גופנית.
התוצאות הצביעו על צניחה חדה במיוחד ברמת הפעילות בקרב ילדים ומתבגרים. גרף הפעילות מתחיל לרדת כבר בגיל צעיר, כשהילדים מתחילים ללמוד בכיתה א' - ללא קשר לרמת הפעילות הגופנית שלהם קודם לכן (גבוהה, נמוכה או מתונה).
תוצאות המחקרים נבדלו זו מזו, בעיקר כתלות באופן שבו נמדדה הפעילות. במחקרים שבהם המשתתפים דיווחו בעצמם על הפעילות הגופנית שלהם נראה שהירידה בפעילות החלה סביב גיל 10, אולם במחקרים שהשתמשו בשיטות מדידה אובייקטיביות, נראה שהירידה החלה כבר בגיל 7.
החוקרים גילו עוד, שילדים שהוריהם תמכו באופן פעיל בפעילות הגופנית שלהם היו בסבירות נמוכה יותר להפסיק להיות פעילים החל מגיל 7 כמו גם ילדים שמבלים פחות זמן בצפייה בטלוויזיה. החוקרים הדגישו כי לרמת הפעילות בילדות יש חשיבות גם בהמשך החיים ויתרונותיה ניכרים גם אם בגיל מאוחר יותר מאמצים אורח חיים יושבני.