עודף משקל מגיע עם רשימה לא קצרה של חששות רפואיים, סיכון למחלות לב ושבץ, מחלות מטבוליות ועוד. אולם, בכל הנוגע לאופן שבו עלייה במשקל משפיעה על מה שקורה בתוך הראש שלנו, עד כה לא היו ממצאים חד משמעיים. מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה מרמז שיש השפעה כזאת והיא לא חיובית.
במחקר נמצאו ראיות חזקות שקושרות בין משקל עודף - במיוחד כשהוא מתבטא בצורה של שומן בטני - ובין ירידה מטרידה בנפח המוח.
עוד בנושא:
השמנת יתר משפיעה על מבנה המוח ותפקודו
כך תדעו האם יש לכם עודף משקל - בלי להישקל
מתברר שיש לכם שיערות גם בתוך הראש והן יותר חשובות מאלה שמחוצה לו
עדיין לא ברור כיצד השומן המיותר הזה משפיע על פעילות המוח, אולם מחקרי עבר קשרו בין השמנה ובין מצבים נוירולוגיים שונים, ולכן ההשערות לגבי טיב הקשר הזה אינן אופטימיות. "מחקרים הוכיחו שיש קשר בין התכווצות נפח המוח לירידה בזיכרון וסיכון מוגבר לדמנציה, אולם מחקרים שנגעו לשאלה האם עודף שומן גוף מגן על גודל המוח או מזיק לו לא הניבו תשובות חד משמעיות", הסביר מארק האמר, מי שהוביל את המחקר הנוכחי, שנערך באוניברסיטת לפבורו באנגליה.
היו מחקרים שהצביעו על פיחות מסויים בתאי מוח בעקבות עלייה ברמות השומן בגוף, דבר שמהווה סיבה אפשרית לעלייה בסיכון לבעיות נוירולוגיות. אולם, בין המומחים והחוקרים בתחום זה ישנם חילוקי דעות לגבי המסקנות והממצאים, בעיקר משום שמשקל עשוי להשתנות מאוד בשנים שקודמות לאבחון בדמנציה.
כדי לנסות להבהיר את הפרטים, החוקרים במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת Neurology, השוו בין מדד מסת גוף (BMI) ויחס מותניים-ירכיים, ובין נפח 'החומר האפור' במוח (הרקמה שמוליכה אותות) ו'החומר הלבן' (רקמה תומכת). כל אחד מהגורמים הללו כבר נבדק מחקרית בנפרד, החידוש של המחקר הזה היה בכך שיקלל את השפעתם של שני גורמי המשקל (BMI ויחס מותניים-ירכיים).
במחקר השתתפו קצת פחות מעשרת אלפים בני אדם מבוגרים, בטווח הגילאים 40-70. כל המשתתפים לקחו חלק בסקר ביולוגי אחר שנערך בבריטניה בעבר ונקרא Biobank, במסגרתו גופם נסרק במכשירי MRI.
נתוני הגובה והמשקל של המשתתפים שימשו לצורך חישוב ה-BMI שלהם - שהוא מדד ותיק, אם כי לא חף מחסרונות, לאיתור השמנה. גם כמות השומן בגוף נמדדה וחושבה ולאחר מכן שוקללה עם נתונים נוספים ליצירת מדד שומן לכל אחד מהמשתתפים. גם היקפי המותניים והירכיים שלהם נמדדו, כדי להוות אינדיקציה נוספת לעלייה במשקל.
כל הנתונים הללו סיפקו לחוקרים בנק של מידע אנטומי שממנו יכלו לדלות פרטים ולהשוות ביניהם. קצת פחות מעשרים אחוזים מקבוצת המדגם נחשבו כסובלים מהשמנה, רובם היו פחות פעילים ועם סבירות גבוהה יותר למחלות לב ויתר לחץ דם. החוקרים לקחו בחשבון גורמים זרים שיכולים להשפיע על גודל המוח - כמו גיל, עישון ופעילות גופנית - וגילו שיש קשר בין BMI גבוה ובין ירידה קלה בנפח החומר האפור במוח.
לאן נעלמו 12 סמ"ק?
אבל הממצא המטריד יותר נמצא בקרב מי שהתאפיינו גם ב-BMI גבוה וגם ביחס גבוה בין היקף מותניים וירכיים. קבוצה זו מנתה בערך 1,300 מהנסיינים, ובממוצע נפח החומר האפור במוחם עמד על 786 סמ"ק בלבד. לשם השוואה, ליותר מ-3,000 מהנסיינים בעלי ה-BMI התקין ויחס מותניים-ירכיים שנחשב לבריא, היה חומר אפור בנפח ממוצע של 798 סמ"ק, ואילו לבעלי BMI גבוה, עם היקפים צרים יחסית, היה ממוצע של 793 סמ"ק.
המחקר הנוכחי בהחלט מצביע על קשר שמתקיים בין מדדי השמנה ובין נפח המוח, אולם הוא לא מספק תשובות ברורות לגבי טיבו. ייתכן שעודפי השומן בגוף משפיעים על מערכת העצבים המרכזית בגוף בעזרתה של המערכת הקרדיו-וסקולרית. לצד זאת, חשוב לא למהר לקפוץ למסקנות פזיזות לגבי הכיוון שבו מתנהלת מערכת היחסים הזאת. וקיימת גם האפשרות ההפוכה - שירידה בנפח החומר האפור במוח מקשה על ירידה במשקל.
ולמרות זאת, המחקר הזה בהחלט בונה טיעונים משכנעים לצורך לבחון מקרוב את הקשר שבין השמנה ונוירולוגיה. "מצאנו גם קשרים בין השמנה והתכווצות של אזורים ספציפיים במוח", הוסיף החוקר האמר. בהתחשב בכך שיש שפע של הוכחות לקשר בין הפיזיולוגיה של המעי ותפקודי המוח שלנו, לא יהיה זה מפתיע לגלות ששומן הגוף ונפח המוח קשורים זה בזה באופן כלשהו. וככל שבוחנים את מערכת היחסים הזאת יותר מקרוב, מתבהרת מורכבותה.