כולנו, או לפחות רובנו, רוצים לאכול בריא. מדובר בשינוי תרבותי חיובי ומבורך, שהלוואי שיתפשט ויחלחל ליותר מקומות ואנשים. עם זאת, בעקבות הטרנדים המתחלפים והעיסוק ההולך וגובר של המוני אנשים באוכל (אתם לא מרגישים לפעמים שפתאום כולם נהיו פודיז? או שכולם יודעים הכי טוב מה הכי בריא לכם לאכול?) ומבלי להיכנס לאידיאולוגיות וסוגי דיאטות שונים, עולה השאלה האם העיסוק באכילה בריאה עלול להפוך בעצמו להפרעה ולפגוע בנו במקום להיטיב עמנו? התשובה לכך היא כן, וקוראים לזה אורתורקסיה.
עוד במדעי ההתנהגות:
מה גורם לאנשים ללכת לאיבוד בזוגיות?
אתם לא מפחדים להיכשל, אתם מפחדים להצליח. וזו הסיבה לכך
חושבים שיש לכם אישיות התמכרותית? כדאי שתקראו את זה
המילה אורתורקסיה היא צירוף המילים היווניות "אורתו" (נכון) ו"אורקסיס" (תיאבון), והתופעה זכתה להגדרה לראשונה לקראת סוף שנות ה-90 על ידי רופא אמריקאי בשם סטיבן ברטמן, שניסה לתאר עיסוק אובססיבי של המטופלים שלו בתזונה בריאה. התופעה אמנם אינה מוגדרת במדריכים קליניים כדוגמת ה-DSM האמריקאי וה-ICD האירופאי, אך היא בהחלט אמתית ונמצאת בתפר שבין הפרעות אכילה להפרעה אובססיבית.
להתנהגות שנובעת ממנה יש דמיון מפתיע להפרעות כמו אנורקסיה ובולימיה, אם כי האובססיה כוללת מרכיב אידיאליסטי ואינה נובעת מדימוי גוף מעוות או מכוונת לרצון להיות רזים או לשמור על משקל אפסי, אלא לעניין טוהר ובריאות המזון ואכילה "בריאה". היא מתחילה מרצון אמיתי לאכול בצורה בריאה יותר, אך הרצון הזה יכול להפוך בקלות לאובססיה שעלולה לפגוע בכל תחומי החיים, החל מבריאות פיזית ונפשית ועד למערכות יחסים ועבודה.
הסימפטומים של אורתורקסיה מגוונים, ובינהם ניתן למצוא עיסוק כפייתי בתכנון הארוחות ומרכיביהן (כולל ערכיהם התזונתיים המפורטים), הימנעות מוחלטת מאכילת מזון שאינו מוגדר כמזון בריא ומשטר אכילה כפייתי ונוקשה, חוסר נוחות וחרדה בהיעדר מזון העונה להגדרה של מזון בריא, התעקשות לאכול מזון שאינו טעים ואינו אהוב רק משום שהוא מוגדר בריא, הוצאה מהתפריט של קבוצות מאכלים שלמות באופן שאינו בהכרח מבוסס, תחושת זוהמה כאשר נכנס לגוף מזון שאינו מוגדר כבריא, הזנחה של תחומים שונים בחיים על חשבון העיסוק במזון או שימוש באכילה בריאה באופן שמביא להימנעות מפעילויות שונות (למשל להימנע ממפגשים חברתיים רק בגלל שאין מזון העונה להגדרה של מזון בריא), היאחזות במזון בריא ככזה שימלא את החיים במשמעות ואושר, טקסיות נוקשה סביב הארוחות והמזון (למשל לכל ארוחה חייב להיות סדר מסוים וקבוע, לכל מזון יש מספר לעיסות נכון וקבוע), יצירת זהות אישית באמצעות השליטה על אוכל בריא, שיפוטיות כלפי מי שאינו אוכל לפי אותה הדיאטה ועוד.
למה זה קורה?
הגורמים לאורתורקסיה הם לא רק רצון עז לשליטה מלאה על בחירות המזון כשלעצמן. שזורים בהם גם הערכה עצמית נמוכה ושינוי שלה הנובע מכח הרצון וההצלחה בשליטה עצמית ותחושת עליונות מהשליטה העצמית ומהבחירות 'הנכונות'. בין גורמי הסיכון ניתן למצוא הפרעות אכילה פעילות וקודמות, נטיה להתנהגות אובססיבית קומפולסיבית, נטיה לפרפקציוניזם, רמות חרדה גבוהות וצורך עז בשליטה. מספר מחקרים בנושא מצאו שגם אנשים הממוקדים בתזונה שלהם למען או מתוקף הקריירה שלהם (למשל אתלטים, רקדנים ומקצועות בריאות) נמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר.
בחברה המודרנית יש נטיה להפוך התנהגויות אנושיות לפתולוגיות, וחשוב לשים לב שלא כל ניסיון לאמץ תזונה בריאה הוא אורתורקסיה. הרצון לאמץ אכילה בריאה הוא חיובי כשלעצמו, ולעיתים אף נובע מסיבות בריאותיות (רגישות למזונות מסוימים, אלרגיות ומחלות כמו סוכרת, למשל) או מתוך אידיואלוגיה (כמו טבעונות, למשל). יחד עם זאת, חשוב לשים לב מתי התנהגות כזו הופכת להתנהגות מופרעת, במובן שבמקום לקדם ולתרום לנו היא פוגעת בנו.
איך תדעו אם אתם אורתורקסים?
קראו את המשפטים הבאים והשיבו עליהם לחיוב או לשלילה, אם התשובה שלכם לאחד מהם היא 'כן', ייתכן וכדאי לכם לשים לב להתנהגות האכילה שלכם ולשקול פניה לטיפול:
1. אני מעביר חלק משמעותי מהזמן במחשבה על, בחירה והכנה של אוכל בריא בצורה כזו שזה מפריע למימדים אחרים בחיים שלי, למשל מערכות יחסים, עבודה, יצירתיות או לימודים.
2. כשאני אוכל מזון שאינו מוערך (בעיני) כמזון בריא אני מרגיש חרדה, אשמה, מזוהם או לא נקי; אפילו להיות בקרבת מזון כזה גורם לי לאי נוחות ואני שיפוטי כלפי אחרים שאוכלים ממנו.
3. תחושות השלווה, השמחה, הבטחון וההערכה העצמית שלי תלויות יתר על המידה בנכונות ובבריאות של מה שאני אוכל.
4. לפעמים הייתי רוצה לחרוג מכללי התזונה הבריאה שלי לאירועים מיוחדים (ארוחה עם משפחה או חברים, חתונה וכו') אך אני לא מסוגל (רק אם לא מדובר במצב רפואי שאינו מאפשר חריגה מדיאטה מוגדרת).
5. לאורך זמן הוצאתי יותר ויותר מאכלים מהתזונה שלי והרחבתי את רשימת כללי התזונה שלי בניסיון לשמר או לשפר תועלת רפואית; לפעמים אני לוקח תאוריות אודות אכילה בריאה ו/או דיאטות ומוסיף להן אמונות אישיות.
6. דבקות בתיאוריה האישית שלי אודות אכילה בריאה גרמה לכך שארד במשקל יותר ממה שרוב האנשים יגידו שטוב לי, או גרמה לסימנים של תת תזונה כמו נשירת שיער, בעיות עור או הפסקת המחזור החודשי.