משפחת המלוכה הבריטית מעוררת סערות לא פעם, אולי כי לבריטים אין מספיק מה לעשות ואולי כי למשפחות מלוכה אין מספיק מה לעשות. הסערה הנוכחית - הדלפות מהארמון שמספרות שבני הזוג המלכותיים, הנסיך הארי ואשתו מייגן, מכונים בפי הצוות שלהם "צ'נדלר" ו-"מוניקה". בעוד שחלקנו אולי נחשב שמדובר בהשוואה מחמיאה לדמויות מ"חברים", במקרה הזה, היא ממש לא מחמיאה, לשניהם. היא שתלטנית כמו מוניקה והוא נגרר אחריה כמו צ'נדלר, היא קובעת והוא עושה מה שהיא אומרת. הסערה הזו משקפת תבנית שאפשר לראות אצל הרבה זוגות, ממש לא רק אצל בני המלוכה.
עוד במדעי ההתנהגות:
אתם לא מפחדים להיכשל, אתם מפחדים להצליח. וזו הסיבה לכך
חושבים שיש לכם אישיות התמכרותית? כדאי שתקראו את זה
כל הסימנים שאתם סובלים מדחיינות, והדרכים להיפטר ממנה
כמעט בטוח שאתם מכירים זוג כזה, לא משנה באיזה תחום מדובר, ברור שרק אחד מהם קובע. רוצים לקבוע איתם לצאת? אתם יודעים בדיוק את מי לשאול. מתכננים טיול משותף? כן, אתם יודעים בדיוק מי יקבל את ההחלטה. גם על מה ומתי להוציא את הכסף שלהם וכמובן על איך לגדל את הילדים. מדובר בזוגות שברור לחלוטין מי מוביל את ההתנהלות שלהם ומי זה שמקבל את ההחלטות. עבור חלק מהזוגות זה עובד מצוין ושני הצדדים מרגישים טוב עם חלוקת התפקידים הזו, אבל עבור רבים אחרים מדובר במקור לתסכול עצום.
שורשים של שתלטנות
לפני הכל, חשוב לציין שכל זוגיות, לא משנה כמה היא טובה, דורשת לעיתים ויתורים, פשרות והתגמשות. הקושי והבעייתיות יתעוררו במצב שבו מתקבעת דינמיקה שבה צד אחד משליט את רצונותיו על האחר, ואילו הצד השני נמצא באופן שיטתי וחוזר על עצמו בעמדה שבה הוא מוותר על עצמו ועל רצונותיו. לא מדובר במצביים דיכוטומיים, אלא במצבים שנמצאים על רצף שבקצה החמור שלו נוכל למצוא כפיה באמצעות מניפולציות מסוגים שונים (פאסיב אגרסיב, הקטנה של בן/בת הזוג), סנקציות רגשיות או כלכליות ואף אלימות מילולית ופיזית.
במקרים רבים, הצד השתלטן יתואר לרוב ככזה גם במישורים אחרים ולא רק בזוגיות - למשל בעבודה ובמצבים חברתיים. לשתלטנות כזו יכולים להיות מספר גורמים, כשבדרך כלל לא מדובר בגורם בלעדי שמוביל לכך אלא בשילוב של כמה מהם.
צורך בשליטה וכח - כשמדובר במניע הזה, תוכן האמירה לא תמיד משנה, אלא האמירה עצמה. כלומר, לטיפוס השתלטן לא באמת משנה (ברוב המקרים) איפה תעשו את החג או באיזו מסעדה תאכלו, כל זמן שהמילה הקובעת תהיה שלו. הצורך המופרז בשליטה וכח יכול לנבוע מתפיסה שגויה של מערכת היחסים (ככזו שיש בה צד חלש וצד חזק כמו בטבע), תחושת נחיתות לא מודעת שצריך לפצות עליה ועוד.
דימוי עצמי נמוך - כלפי חוץ, שתלטנות יכולה להיראות כתכונה בעלת בטחון ודימוי עצמי גבוהים. אולם מתחת לפאסון עלול להסתתר דימוי של אדם מפוחד, חלש ובעל רגשי נחיתות, כזה שמרגיש שאם ירפה ולו לרגע קטן מהשליטה שלו הוא יאבד הכל. כשזה מתבטא במערכת היחסים, המקור יכול להיות תחושה שאם רק נרפה מהשליטה בבן/בת הזוג המצב יתהפך והם אלה שישלטו או ינצלו אותנו, או פשוט יתגלו כיותר טובים מאיתנו. התחושה הזו יכולה להיות קשה ומאיימת כל כך עד שהיא תודחק ביעילות רבה וכדי לפצות עליה ולמנוע את האפשרות שהיא תתממש ננהג בכוחניות ובשתלטנות שעלולות להיות הרסניות למערכת היחסים.
חוסר אמון בבן/בת הזוג - לא מדובר בחוסר אמון שמוביל לקנאות מתוך חשש לבגידה למשל, אלא חוסר אמון במסוגלות של בן/בת הזוג וביכולת שלהם לתפקד כראוי. במקרה הזה, השתלטנות תתעורר באופן ספיציפי יותר סביב הנושאים בהם קיים חוסר אמון, ותתבטא בלקיחת אחריות בלעדית בנוגע למטלות הקשורות בהם. למשל, אם צד אחד במערכת היחסים אינו סומך על הצד השני בנוגע להתנהלות כלכלית, הוא יקח לעצמו באופן גורף את כל מה שקשור בכך וירחיק את הצד השני. אותו הדבר יכול לקרות למשל גם בנוגע לאוכל, התנהגות הורית, חינוך וכו'. במקרה הזה לא מדובר בשתלטנות שנובעת מתוך צורך בכח ושליטה, אלא פשוט מתוך חשש שהדברים לא יתנהלו ויבוצעו באופן משביע רצון.
אגוצנטריות - לפעמים, לא מדובר בשתלטנות לצורך שתלטנות, אלא פשוט בחוסר יכולת לראות את הצרכים ואת הרצונות של האחר, ועיסוק בלעדי בסיפוק הצרכים והרצונות האישיים. לא מדובר בצורך להגיד את המילה האחרונה והקובעת, וגם לא בחוסר אמון ביכולת של בן/בת הזוג ואפילו לא בדימוי עצמי עדין ושברירי, אלא פשוט ברצון למצות את הצרכים והרצונות האישיים עד תום, מבלי לשים לב ולשכוח שיש עוד מישהו במערכת היחסים הזו ויכול להיות שיש לו רצונות וצרכים שונים.
איך מתתמודדים עם שתלטנות (או יחסי שולט נשלט)?
אם בשלב הזה (או מוקדם יותר) הבנתם שאתם נמצאים במערכת יחסים שתלטנית ונמאס לכם להיות אלה שכל הזמן מוותרים, אבל אתם עדיין רוצים לשמור על מערכת היחסים, אתם ודאי שואלים את עצמכם איך עושים את זה. זה הזמן לשאול את עצמכם שאלה לא פשוטה - איך הגעתם למצב הזה? מה גרם לכם לבחור בקשר כזה ומה גורם לכם להישאר בו? הרי צריך שניים לטנגו, וגם למערכת יחסים, ואת הנטיה של בן/בת הזוג שלכם יכולתם להכיר כבר בתחילתה, ולא כל אחד היה נכנס לשם. במילים אחרות, גם לכם יש חלק בצורה שבה מערכת היחסים נראית ומתנהלת. האם הבחירה בזוגיות עם אדם שתלטן מקלה עליכם מלקיחת אחריות? האם היא נובעת מפחד לפגוע בצד השני? האם היא נובעת מדימוי עצמי נמוך שלכם עצמכם? השתלטן צריך מישהו שיסור למרותו, וקשר מהסוג הזה נובע לא רק מנטיות השתלטנות, אלא גם מהנטיה לקבל אותה.
במקרים רבים, הצד השתלטן כלל אינו מודע להתנהגות השתלטנית שלו ואינו מוכן לעשות משהו בכדי למתן אותה. גם אז, עדיין יש לכם מה לעשות ודרכים להתמודד, מבלי להיכנע לשתלטן ולהמשיך לעשות כרצונו.
הדבר הראשון, ואולי החשוב ביותר, שביכולתכם לעשות הוא להתחיל להציב גבולות. חלק מההתנהגות השתלטנית כרוך בהתשה של הצד השני ושחיקה שלו עד למצב בו הוא פשוט יוותר מראש ויקבל את הרצונות של השתלטן מבלי לנסות להתנגד בכלל, וזה מקום מאוד נוח עבוד השתלטן. אולם אם הוא יפגוש בהצבת גבול והתנגדות לשתלטנות שלו, הוא יאלץ לצאת מאיזור הנוחות שלו. למרות החשש, במקרים רבים העימות עם השתלטן יוביל לכך שהוא יתרכך. הדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות הוא פשוט לפעול בצורה שאינה מגבילה את החופש שלכם (ומתנגדת לניסיון של השתלטן להגביל את החופש שלכם) - החליטו שאתם יוצאים גם אם בן/בת הזוג אינם מעוניינים בכך (כן, גם אם זה אומר לצאת לבד), אל תעשו דברים רק מפני שבן/בת הזוג מניח שזה התפקיד שלכם, עשו דברים שבן/בת הזוג לא חושבים שאתם צריכים לעשות (למשל לקנות בגד שהם חושבים שלא יפה עליכם, אבל אתם דווקא אוהבים אותו). במילים אחרות, הציבו גבולות דרך התנהגות אקטואלית.
אם אתם חוששים מהתגובה האפשרית של בן/בת הזוג, תשאלו את עצמכם האם מדובר בחשש מציאותי (למשל, ישנו חשש ממשי לאלימות) או בחשש המבוסס על החוויה הרגשית שלכם ופחד (למשל, הוא/היא לא יאהבו אותי יותר, יעזבו אותי ולעולם לא אמצא מישהו כמוהם).
דבר נוסף שכדאי לכם לעשות הוא פשוט לשתף אחרים. גם כאן, לבן/בת הזוג השתלטנים יש השפעה על אופן החשיבה ולעיתים הם מצליחים לא רק לגרום לצד השני להרים ידיים ולהיכנע לרצונות שלהם מראש, אלא גם לגרום לו לפקפק ביכולת השיפוט שלו ובאמיתות התחושות והרגשות שלו. שיתוף של אחרים במצבכם וברגשות שלכם יכול לעזור לכם לתקף אותם ולהחזיר לכם את האמון בעצמכם, ולסייע בצורה משמעותית בהכרה ובלגיטימציה של האופן בו אתם מרגישים.
שינוי מערכת יחסים בעלת דינמקיה כזו הוא לא תהליך פשוט, ולרוב מלווה בקשיים משום שהשתלטן לא יוותר על עמדתו כל כך בקלות (גם אם הוא מסכים לשתף פעולה), ושני הצדדים עשויים להיתקל בקשיים שיכולים להתעורר כתוצאה מהשינויים. במקרים כאלה, כדאי לשקול פניה לאיש מקצוע ולפנות לטיפול אישי או לטיפול זוגי במידה ובן/בץ הזוג מביעים נכונות לשיתוף פעולה.