נופר בת השלושה חודשים נמה את שנת הצהרים שלה. לאחר כשעה היא מתחילה את תהליך ההתעוררות. היא משמיעה קולות שונים, מניעה ידיים ורגליים, מסובבת את ראשה מצד לצד, מתבוננת, ועדיין אינה בוכה. רק לאחר זמן מה היא מתחילה לבכות, ועדיין הבכי הוא עדין ואינו מעיד על מצוקה או רעב גדול אלא משדר תחושה של "עכשיו אני זקוקה לחברה", או "עכשיו יש לי צורך שעדיין אינו מסופק".
הרגעים האלה של משחק לבד הם רגעים יקרים מפז. וכן גם זה משחק - המשחק הראשון שבו התינוק עסוק בעצמו ברגשותיו, בצרכיו ובגופו. מה שיקר מפז כאן הוא היכולת של נופר להיות דקה (או אולי שתיים) עם עצמה, מבלי שמבוגר כלשהו עם אג'נדה והבנה משלו ייכנס לטווח הייחודיות או האותנטיות שלה.
עוד בנושא:
תינוקות שמשחקים בשכיבה על הבטן ישנים יותר טוב
ילדים שנשארים במיטת תינוק עד גיל 3 ישנים טוב יותר. גם ההורים שלהם
בשורות טובות להורים שהתינוקות שלהם לא ישנים בלילה
להיות לבד? לשחק לבד? המושג הזה בוודאי מפתיע אתכם. אתם כנראה חושבים שמצחיק לדבר על לשחק או להיות לבד בגיל כה צעיר. בתחילת הדרך אמה של נופר חשבה בדיוק כך, והייתה מגיבה מיד לתנועה הראשונה של נופר או לצליל הראשון שהיא השמיעה כשהתעוררה, ומיד מרימה אותה ומוציאה אותה מן העריסה, מניחה שהיא בטח רעבה ומיד מתחילה להניק.
היום אמה של נופר כבר מכירה את החשיבות של המשחק הראשוני הזה, מכיוון שלתת לתינוק את הזמן הזה שבו הוא שוהה לבד או משחק לבד פירושו להבין שלתינוק יש כבר יכולת להתמודד עם הרבה גירויים פנימיים שגופו משדר לו ולהרגיע את עצמו בכוחות עצמו. זו יכולת שתלך ותגדל עם הזמן, וחשיבותה להתפתחותו של הפעוט/הילד תגבר. כשבגיל זה הוא כבר יודע ויכול להעסיק את עצמו מבלי שיהיה זקוק לתמיכה וליווי בלתי פוסקים של מבוגר.
השלב השני: לשחק לבד. ביחד
זה רק השלב הראשון של לשחק לבד. בשלב השני מתפתחת חוויה נוספת: "להיות או לשחק לבד בנוכחות ההורה". החוויה הזו נשמעת פרדוקסלית: "איך אפשר להיות לבד בנוכחות אדם אחר?", אבל זהו סוג מיוחד של יחסים שאנו כמבוגרים מכירים אותו אך איננו נותנים עליו את הדעת: היכולת ליהנות מלהיות לבד ליד אדם נוסף שגם הוא לבד. למשל, לצפות ביחד בטלוויזיה ללא מלל, או לשבת ולצפות יחד בשתיקה בשקיעה.
רק כאשר הפעוט שוהה או משחק לבד בנוכחות אחר הוא יכול לגלות את חייו האישיים, להירגע, להיות לא מאורגן, להיות בלי כיוון או מטרה, להתקיים לזמן מה מבלי להגיב לגירוי אנושי, להיות פנוי לחוויה של להיות עצמו. אם המשפטים האלה נראים לכם הזויים, זה כיון שאנחנו המבוגרים מתקשים להתחבר לחוויה הזו של להיות עם עצמנו. בדרך כלל נמהר לפנות למסך כלשהו שיחבר אותנו לאיזו פעילות.
אבל האמת היא שלשחק לבד (או לשהות לבד) היא אחת היכולות החשובות אצל התינוקות. כדי להיות מסוגל כבר מגיל צעיר לשהות עם עצמך, להכיל את עצמך, להפיק תועלת מהיכולות שכבר קיימות אצלך ללא פיקוח או הדרכה, אתה זקוק שהאנשים המטפלים בך יניחו לך לחוות את החוויות האלה.
היכולת לשחק לבד בנוכחות ההורים מעידה על יוזמה מצד הילד: הוא אינו תלוי עוד ביוזמות שלכם, בתשומת הלב שלכם או באינטראקציה אתכם. עם זאת הנוכחות שלכם מרגיעה אותו ונוסכת בו ביטחון: הוא יודע שיוכל להיעזר בכם בעת הצורך, וגם לשתף אתכם בפעילות שלו מדי פעם, בעיקר כדי לקבל מכם משוב (קצר) על יכולותיו.
חשוב להניח לתינוק להיות או לשחק באופן עצמאי בנוכחותכם כדי שילמד לעניין את עצמו. תינוקות לומדים רבות בחקירה עצמאית ובניסוי וטעייה, ואין צורך לגרות אותם ולהעמיס עליהם אינטראקציות רבות מדי. אפשרו לו ליזום פעילות או משחק פשוט ככל שיהיה. הימנעו מדיבור רב כלפיו בעת שהוא עושה דבר מה, אין צורך ללוות כל דבר שהוא עושה במלל.
ד"ר עדה בקר היא יועצת התפתחותית ומומחית להתפתחות חברתית בגיל הרך, מחברת המדריך החדש "נולד להיות חברותי" הנותן כלים מעשיים לגידול ופיתוח תינוק חברותי