"זה לא שאני מתכוונת לעצבן או להפריע, זה פשוט שלפני שאני מצליחה לחשוב אני כבר עושה", מסבירה נעמה בת העשר וחצי, ילדה עם הפרעת קשב וריכוז הכוללת היפראקטיביות ואימפולסיביות (ADHD). האם קיים מישהו שלא שמע משהו על הפרעת קשב וריכוז? אם כן, הוא ודאי שהה בחלל החיצון בשנים האחרונות, כי פשוט אי אפשר להימנע מלשמוע ולקרוא עליה בכל מקום.
למרות מה שנדמה, הפרעת קשב וריכוז, ADD/ADHD, אינה "המצאה חדשה של דור המסכים". היא תוארה על ידי הפילוסוף ג'והן לוק כבר במאה ה-17. ג'ורג' סטיל, רופא ילדים, תיאר בשנת 1902 ילדים היפראקטיביים, אימפולסיביים ובלתי מרוכזים. בשנת 1931 נערכה לראשונה הבחנה בין ילדים הסובלים מהיפראקטיביות ותנועתיות יתר לבין ילדים ה"חולמים בהקיץ" או בוהים בחלל. מ-1952 הוגדרה התסמונת על ידי המהדורה הרביעית של DSM.
עוד בנושא:
מחקרים חושפים: הקשר המפתיע בין תזונה להפרעות קשב וריכוז
למה לא מדברים על הפרעות קשב וריכוז אצל נשים?
9 שאלות ותשובות על הפרעות קשב
כיאה לתופעה כל כך ותיקה, נבנו לאורך השנים מיתוסים שונים, הנוגעים לה ומשפיעים מאוד על איך שאנו מבינים ומפרשים אותה. בעזרתו של ד"ר אמיר שלמה לבנה, נוירולוג ילדים ומומחה להתפתחות הילד, יצאתי לסקור כמה מיתוסים מרכזיים כדי לראות כמה הם נכונים, אם בכלל.
לכל ילד עם קשיי קשב וריכוז יש הורים כאלו
נכון למדי. מסקירה נרחבת של מחקרים בתחום הפרעות קשב עולה כי המרכיב הגנטי בהפרעה עומד על כ־80 אחוזים. זה אומר שאם לאחד הילדים יש הפרעה בקשב ובריכוז, הסיכוי הסטטיסטי שגם לבני משפחה נוספים (הורים או אחים ואחיות) יש הפרעה בקשב ובריכוז הוא גבוה הרבה יותר, בערך פי ארבעה, מאשר במשפחה שבה אין ילד עם הפרעות כאלה. עם זאת, מאחר ולא מדובר על 100 אחוז התאמה גנטית, ייתכן שיהיה ילד עם קשב וריכוז שהוריו אינם כאלו, והמחקר כיום מתרכז בהשפעות הסביבה על הופעתה של הלקות הזו.
הפרעת קשב וריכוז היא עניין טרנדי
לא נכון. רבים סבורים, שאבחון הפרעת קשב וריכוז הפך ל'אופנה' ושהאצבע קלה מדי על ההדק כיום בכל הקשור לאבחון הפרעות קשב וריכוז. האמת היא, שהפרעת קשב היא הפרעה אמיתית ומתישה ביותר. גם בעבר אנשים סבלו ממנה, אך כיוון שלא זוהו ולא אובחנו, הם לא טופלו. כולנו זוכרים את הילדים שאמרו עליהם (ואולי עליכם?) שהם "עצלנים", "מופרעים", "מפרקים את הכיתה", "מנסים להצחיק את כולם כל הזמן", "פוטנציאל לא ממומש" וכדומה. כיום, הודות לפתיחות ולמודעות ההולכות וגוברות, יותר הורים שולחים את ילדיהם לאבחון ואף הולכים לאבחן את הפרעת הקשב והריכוז של עצמם, מטפלים בה יותר ולכן יכולים להביא לידי מיצוי את מלוא יכולותיהם וכישוריהם.
הפרעת קשב וריכוז היא המצאה של מערכת חינוך שמבקשת שקט תעשייתי
לא נכון. אומנם למערכת החינוך יש ליקויים רבים משל עצמה ואין ספק שישנם תחומים רבים בהם עליה להשתנות, אולם אנשי החינוך הם אלו שמבלים זמן רב עם ילדינו, לעיתים יותר מההורים. הם אלו שרואים את ילדינו שעות ארוכות ואינטנסיביות מדי יום. הם רואים אותם גם במצבים פחות נינוחים, כשהם עומדים מול אתגרים לימודיים, מוטוריים, חברתיים ורגשיים, כשהם מוקפים דרישות תובעניות ומלחיצות, ולכן אנשי חינוך אלו רואים לעיתים את הקשיים של ילדינו בצורה ברורה ומובהקת יותר ממה שאנו יכולים לראות. לא קיימת קונספירציה של מערכת החינוך "לסמם את ילדינו" כדי להקנות להם שקט.
בנות סובלות פחות מבנים מקשיי קשב וריכוז
נכון חלקית. לבנות יש אותו סיכוי כמו לבנים להיות בעלות הפרעות קשב וריכוז ויש טענה שההפרעה אף גורמת להן לקשיים רגשיים גדולים יותר מאשר לבנים. עם זאת, רבים חושבים שהפרעות כאלה משפיעות בעיקר על בנים. הסיבה היא שבנות בעלות קשב וריכוז מתנהגות בדרך כלל בצורה שונה מבנים שסובלים מכך: הן מראות יותר חוסר קשב (חלימה בהקיץ והתנתקויות), וגם כשהן מפטפטות, משייכים את זה למאפייני המגדר ולא ללקות. מורים, שהם לעתים קרובות הראשונים שמבחינים בהפרעות קשב אצל ילדים, מזהים את ההפרעה אצל בנים יותר מאשר אצל הבנות. כתוצאה מכך, בנות עם הפרעות קשב פחות מאובחנות, יש יותר סיכוי שלא יקבלו טיפול ראוי והן "סובלות בשקט".
בנוסף, גם בנות שמאובחנות כבעלות הפרעות קשב וריכוז כולל היפראקטיביות ואימפולסיביות סובלות יותר, משום שמהן מצופה להתנהג בצורה עדינה ומווסתת יותר, בשל היותן בנות, והחברה עלולה להגיב כלפיהן בצורה חריפה יותר מאשר כלפי בנים.
כל ילדי קשב וריכוז זקוקים לטיפול תרופתי
לא נכון. הפרעה בקשב וריכוז יכולה להיגרם ממספר סיבות: נוירולוגיות, רגשיות, מוטוריות, ויסות חושי, הפרעות בשינה, התקפי חרדה ועוד. לעיתים נראה כאילו לילד יש הפרעת קשב וריכוז אולם למעשה מדובר בקשיים אחרים. לכן חשוב מאוד לעשות אבחנה מבדלת ולאתר את הסיבה להפרעה. מתוך הסיבה יגזרו דרכי הטיפול. ד"ר אמיר שלמה לבנה אומר כי קשב שונה יש לכולם, ויש "לחנוך לילד על פי דרכו", ולכן אין דין התייחסות וטיפול לילד אחד כדין הילד השני, ולכל ילד יש להתאים את מה שדרוש לו. ד"ר לבנה מדגיש את החשיבות הרבה של "צילום מצבו של הילד"- כלומר אבחון מדויק של מה שהילד עובר וחווה, הפניה לאנשי מקצוע נוספים אם יש צורך, והתאמת הטיפול בצורה מדויקת לכל ילד. בנוסף, הוא מדגיש את החשיבות הרבה של המשך המעקב הרפואי אחרי כל ילד, לדעתו יש בכך צורך בכל חצי שנה, כדי להעריך את מצב הילד בכל המישורים ולבדוק האם הטיפול הנוכחי עדיין מתאים לו.
אם הילד מסוגל להתרכז, סימן שאין לו הפרעות קשב וריכוז
לא נכון. הורים רבים סבורים שהעובדה שהילד מסוגל לצפות שעות בטלוויזיה או להרכיב פאזלים בלי לזוז ממקומו, מעידה על כך שאין לו בעיה להתרכז. הפרעות קשב וריכוז גורמות לקשיי ארגון ועמידה בסיום משימות, בייחוד כשמדובר בכמה מטלות במקביל. עם זאת, כשילדים עם הפרעות קשב וריכוז עוסקים במשהו שמעניין אותם, הם מסוגלים להתמקד בו לאורך זמן, ואפילו יותר מדי זמן. הנטייה לשקוע בפעילות ולאבד את חוש הזמן נקראת מיקוד יתר. אני מכירה ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, שמסרבים לעזוב את הפאזל אותו הם מרכיבים, לא אוכלים ולא שותים ואף משתינים על עצמם, מפני שאינם מסוגלים להתנתק.
הפרעת קשב וריכוז היא תוצאה של הורים שלא מציבים גבולות
לא נכון. כאשר ילד עם ADHD פולט משהו בכיתה או קם ויוצא מהכיתה באמצע שיעור, הוא לא עושה את זה בגלל שלא לימדו אותו בבית מהי התנהגות ראויה, אלא מכיוון שבלקות שלו יש מרכיב אימפולסיבי והוא אינו מסוגל לשלוט בדחפים שלו. הבעיה היא בכימיה של המוח, לא בחינוך. למעשה, הורות נוקשה וקשוחה מדי, שכוללת צעקות וענישה של הילד על דברים שהוא לא שולט בהם, יכולה להחמיר את הסימפטומים של ADHD, ולגרום לבעיות רגשיות ודימוי עצמי נמוך. באמצעות הדרכה והכוונה מקצועיות, הורים יכולים להקל על ההתמודדות של הילדים ולהעצים את נקודות החוזקה שלהם.
ריטלין הוא סם, ומי שלוקח אותו נהיה מסומם וזומבי
לא נכון. קצרה היריעה מלתאר את כל המיתוסים הקשורים בלקיחת ריטלין. בואו נמנה כמה מהם: מרדים את הילד ומדכא אותו, גורם לטיקים, דיכאון וחרדה, פוגע בגדילה, סם ממכר ועוד. ריטלין היא אחת התרופות הכי מושמצות בשוק, וכתוצאה מכך הרתיעה של אנשים רבים ממנה היא גדולה. ד"ר לבנה אומר כי עשו דמוניזציה לתרופה הזו. אז מהי האמת אודות ריטלין?
ראשית חשוב להדגיש כי ריטלין היא תרופה ידועה וותיקה והיא אחת התרופות הכי נחקרות בשוק. בבסיסו, הריטלין הוא ממריץ. כאשר הוא ניתן במינון לא מדויק, אנו עלולים לראות אצל הילד חולשה, עייפות ומה שמכונה "זומביות". כדי להימנע מתופעה זו יש להגיע לביקורת תקופתית מסודרת, אחת לחצי שנה אצל רופא מומחה (פסיכיאטר ילדים או נוירולוג), ולוודא שהתרופה והמינון שלה אכן מתאימים לילד.
ריטלין אינו גורם לטיקים. הוא עלול להבליט גורמי דחק וחרדה, ואז בסיטואציה של מתח עלולים להופיע יותר טיקים, גילויי חרדה ודיכאון. יש לזכור, שהריטלין מרכז ומפקס, וגורם למוח פחות להתפזר ויותר להתמקד, ולעיתים השקט של הילד והעובדה שהוא כבר אינו ליצן הכיתה, מפורשים על ידי הסביבה כדכדוך. יש לעשות הבחנה בין מצב דכדוך ובין שקט ומיקוד בעקבות ריכוז.
ריטלין אינו פוגע בגדילה. על פי מחקרים, ילדים בעלי ADHD גדלים לאט יותר מילדים ללא הלקות, וגדילתם עשויה להימשך עד גיל 24. למעשה הלקות היא זו שמעכבת את קצב הגדילה, ולא הריטלין.
הריטלין, בהיותו תרופה ממריצה, נכלל ברשימת החומרים המכונים 'סם', שבשימוש רפואי הוא בטוח לשימוש. הריטלין אינו ממכר, ולאחר שתמה השפעתו הוא יוצא מהגוף דרך מערכת השתן ולא מותיר חותם. נערים בעלי ADHD הינם בעלי פוטנציאל התמכרות גבוה יותר, בהיותם אימפולסיביים וזקוקים לגירויים מתמידים. מחקרים שנעשו מצביעים על כך שלעיתים נטילת הריטלין הגנה למעשה מפני התמכרות, מפני שהנוטלים אותה מנטרלים את האימפולסיביות ומסוגלים לאתר את הסכנות שבהתנהגויות מסוימות.
ריטלין אינו מתאים אומנם לכל מי שסובל מקשיי קשב וריכוז אך מתאים לאחוז גבוה מהם. במידה שנמצא כי ריטלין אינו מתאים ישנן תרופות רבות אחרות, מהמשפחה של הריטלין וגם כאלו שלא, שיכולות לעזור מאוד.
והנה משהו שד"ר שלמה לבנה מבקש מכם לחשוב עליו: אחד הדברים שיש לו הכי הרבה תופעות לוואי, כשהגרועה בהן היא מוות, הוא נהיגה במכונית. לנהיגה יש תופעות כגון השמנה, ירידה בפעילות הגופנית, פציעות קשות מאוד, נזק כלכלי כבד ומוות. אבל זה לא גורם לנו להימנע מכך. כך צריך, לדעתו, להסתכל על הטיפול התרופתי בריטלין ובשאר התרופות של קשב וריכוז: אם אובחן הצורך יש לדעת לקחת אותן בצורה שקולה ואחראית, תחת מעקב רפואי, תוך שאנו מודעים לתופעות הלוואי שיכולות להיות.
אם נוטלים ריטלין לא נדרש טיפול נוסף
לא נכון. ד"ר לבנה מדגיש כי ברוב המקרים, אצל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, נוצרו פערים בתחומים שונים והם זקוקים לעזרה איתם. לדוגמה: טיפול רגשי, אסטרטגיות למידה, שיעורי עזר, עזרה בארגון ועוד. גם ההורים זקוקים מאוד להדרכת הורים המתמחה בהפרעות קשב וריכוז, כדי ללמוד לעזור לילדיהם, בעיקר בנושאי גבולות, דימוי עצמי וחיזוק היכולות הגבוהות שלהם.
הסביבה המודרנית יוצרת הפרעות קשב וריכוז
נכון חלקית. זיהום סביבתי, תזונה לקויה, הטכנולוגיה שסביבנו - לכל אלו ועוד יש השפעה על הפרעות קשב וריכוז, אולם לא הוכח שהן גורמות להן. חוקרים מארה"ב ביצעו מחקר רוחב מקיף בקרב ילדים ומתבגרים. מסקנת המחקר הייתה כי צפייה מרובה בטלוויזיה והשתתפות במשחקי מחשב גורמות לעלייה בשכיחות הפרעות קשב וריכוז והפרעות למידה בילדים ומבוגרים צעירים.
עם זאת ד"ר לבנה מזכיר, שהפרעות קשב וריכוז זוהו לפני שנים רבות, הרבה לפני שהמסכים היו פה, ושהן פה כדי להישאר ולכן חשוב ללמוד איך לנצל אותן ופחות איך להילחם בהן. לדבריו ישנם ילדי קשב וריכוז רבים, שהמסכים עוזרים להם וגורמים לכך שיכולותיהם הגבוהות מתממשות ואי אפשר להתעלם מאספקטים אלו.
קרן יטיב היא יועצת משפחתית ומטפלת רגשית דיאדית, עובדת עם ילדי קשב וריכוז והוריהם