למה לא מדברים על הפרעות קשב וריכוז אצל נשים?

מה עולה לכם בראש כאשר אתם חושבים על הפרעות קשב וריכוז? קרוב למדי שתדמיינו בנים משתוללים שלא יכולים לשבת רגע במקום או להתרכז, ודעתם מוסחת בקלות. אבל מה קורה אצל בנות, ובשלב מאוחר יותר, אצל נשים? האין גם הן סובלות מהפרעות קשב וריכוז?

התפיסה המקובלת, הן בציבור הרחב והן בקרב מדענים, היא שמדובר בתופעה נוירולוגית-תורשתית המאפיינת בנים וגברים בעיקר. ואכן, בשנת 1987, האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית הכריזה כי היחס בין זכרים ונקבות הסובלים מהתופעה עומד על 9 ל-1. לפיכך, מרבית המאפיינים המקצועיים להפרעה התבססו על תצפיות על בנים. אך מחקרים מהשנים האחרונות מציירים תמונה שונה. באחד מהם, מחקר שנערך על 4,000 ילדים בבית חולים לילדים בסינסנטי ב-2007, נמצא כי בקרב הילדים השיעור היה 1 ל-1: כמחצית מהילדים שאובחנו עם ההפרעה היו בנים, והמחצית השנייה בנות.

כלומר, גם בנות סובלות מהתופעה, ובשיעור גדול יותר משחשבו בעבר. אבל לדברי מומחים, בגלל הציפיות השונות מבנים ובנות בחברה, יש קושי גדול יותר לאבחן בנות, וללא האבחון רבות מהן סובלות מהתסמינים בגילאים מאוחרים, מה שגורם לפגיעה קשה בביטחון העצמי, ביקורת עצמית קשה ואף דיכאון.

"בנות יותר מנסות להסתיר את הסימפטומים של הפרעות הקשב שלהן" סיפרה לוואלה! בריאות ד"ר לירן דנסקי ברנגה, פסיכולוגית תעסוקתית בעמותת נטע, המרכז לפיתוח קריירה. ב- 25 בינואר יחל בעמותת נטע קורס לנשים המתמודדות עם הפרעת קשב וריכוז ורוצות לנהל את התופעה ולמזער את פגיעותיה בחייהן.

"לפחות בעבר, היה יותר קשה לזהות הפרעת קשב בקרב בנות. בת עם היפראקטיביות, למשל, הייתה ממוללת אצבעות ומזיזה רגליים מתחת לשולחן בניסיון להסתיר את התנועתיות. לדעתי, זה קשור לכך שבנות מצופות יותר להיענות לדרישות הסביבה מהן, להתאים את עצמן ולרצות את האחרים", אמרה ד"ר דנסקי ברנגה, "לאורך השנים, זה יצר עבורן קושי רב יותר לחשוף את הקשיים עמן הן מתמודדות".

למעשה, מסבירה ד"ר דנסקי ברנגה, לא מעט נשים מגלות שהן סובלות מהתופעה רק בסביבות גיל 40, כשילדן עובר אבחון. לדבריה, תפיסות וציפיות חברתיות מסוימות בנוגע לנשים בחברה מובילות ליחס שונה אל בנות ונשים הסובלות מהפרעת קשב וריכוז. "יש שלושה מרכיבים לתופעה – קשב וריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות, ולא לכולם יש את שלושתם. כשמדובר בהיפראקטיביות– תנועתיות יתר, קושי לשבת במקום אחד וחוסר שקט, זה ייסלח יותר אצל בנים בהסבר שהם 'פעלתנים', בעוד שאצל בנות זה פחות מקובל. זה יוצר תחושה ש'אני לא בסדר' ובעקבותיה ניסיון להסתיר את התופעה", אמרה.

"הפרעות קשב מפריעות יותר ככל שאנו מתבגרים ומשפיעות על יותר זירות בחיים, וככל שהזירות יותר תובעניות, כך קשיי הקשב נחווים יותר כמכשלה או מגבלה", היא מוסיפה, "אם ילדה סובלת בעיקר במישור הלימודי, כאשר היא מתבגרת והופכת לאם היא צריכה לנהל קריירה במקביל לארגון וניהול הבית. מאחר ונשים עדיין נושאות בנטל המרכזי של גידול הילדים ותפעול הבית - שתי זירות מאוד תובעניות, נשים עם בעיות קשב לעיתים לא מוצאות את הידיים והרגליים שלהן. צריך לזכור לקחת את הילד לרופא, לחוג, לחברים, לעזור לו בשיעורי בית, אבל הקשיים בתכנון והארגון גורמים לכך שדברים נופלים בין הכיסאות ולתחושה שאני לא מוצלחת לא בזה ולא בזה. זה נהפך לכדור שלג שבחוויה שלהן נעשה יותר ויותר גדול".

לדברי ד"ר דנסקי ברנגה, העומס הרב והרצון לעמוד בציפיות החברה פוגעים בביטחון העצמי של נשים, שחלקן לא יודעות שמה שהן סובלות ממנו הוא הפרעת קשב, והן חשות עצלניות או חסרות אחריות. "מתפתח אצל נשים רבות דימוי שאני לא מספיק חכמה או יעילה. הפוקוס של נשים עם הפרעות קשב הוא 'איפה אני לא טובה, במה אני לא בסדר', ועל כן חשוב מאד לסייע להן להכיר בקשיים האובייקטיביים, לפתח את המודעות לנקודות החוזק שלהן ולהעצים את תחושת הערך והביטחון העצמי שלהן".

אורלי צדוק, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית שתדריך את הקורס החדש להפרעות קשב, גילתה שהיא עצמה סובלת מהפרעות קשב וריכוז בגיל מאוחר למדי, במסגרת לימודיה בחוג לפסיכולוגיה. "סיימתי אז תואר שני בפסיכולוגיה ועבדתי בשירותי הייעוץ, לפני כ-20 שנה. אז התחיל להגיע מידע על כל עניין הפרעות הקשב והאבחונים. נתנו לי לרכז את הנושא, ולהפתעתי הגדולה גיליתי תוך כדי קריאה שמה שמתואר במאמרים האלה נראה לי מוכר מאוד, בין היתר הריחוף, חוסר הריכוז", סיפרה בשיחה עם וואלה! בריאות.

"מצד אחד זה היה שוק, אבל גם סוג של הקלה, כי כל החיים לא הבנתי מה קורה לי, איך יש לי יכולות ואני חכמה אבל אני מקבלת ציונים נמוכים במבחנים", אמרה, "פתאום התחלתי להבין את הפיזור, את חוסר הארגון, הקושי להתרכז והאימפולסיביות". כמו נשים רבות, הפיכתה לאמא הציפה את הצורך להתמודד עם ההפרעה. "נעשיתי אמא ומשם התחלתי לטפל בזה בצורה יותר יעילה, להתחיל לסלוח לעצמי על זה שאני לא זוכרת או מאבדת דברים, דברים שהם בעצם הפנמה של התגובות מהסביבה שלא תמיד מגלות הבנה למצב", סיפרה.

אורלי נפגשת כיום עם נשים במסגרות שונות ומנסה להעניק להן כלים ואסטרטגיות להתמודד עם הקשיים הכרוכים בהפרעות קשב וריכוז, ומאמינה כי ניתן לשנות את החיים מקצה לקצה אם מתרכזים ביתרונות היחסיים והייחודיים של הפרעות הקשב על פני החסרונות. "קודם כל חשוב להבין שהתמודדות עם הפרעת קשב היא תהליך שיש בו עליות וירידות, עם תקופות של לחץ ומתח, ושדברים צפים כשיש נגיד משימה חדשה, זה לא קו ישר, יש פשלות והתנהגות אימפולסיבית ברמה היומיומית, אבל צריך להכין את הכוחות והחולשות", הסבירה.

גם היא מציינת את ההבדלים החברתיים ביחס לגברים ולנשים כדבר בעל משמעות על האופן שבו ההפרעה מתבטאת. "לנשים הרבה יותר קשה לפנות לעזרה. נשים יותר מצפות מעצמן ולוקחות על עצמן יותר תפקידים הדורשים ניהול וריבוי משימות ושגרה, דברים שהם קשים מאוד להפרעות קשב, והן עלולות לסבול מפגיעה משמעותית בדימוי העצמי שלהן אם הן לא עומדות בכך", אמרה צדוק.

לדברי צדוק, אפשר בהחלט להפיק תועלת מהפרעות קשב וריכוז. "כשמדברים על הפרעות קשב, לא מדברים למשל על הדמיון המפותח או הרגישות שלך, אלא על זה שאת מרחפת או לא אחראית. יש את זה אצל הרבה אנשים ואם נלמד איך למצות את זה אפשר להבין שאנחנו לא דפוקות או רעות אלא שאנחנו צריכות עזרה, דבר נוסף שקשה לנשים לבקש", אמרה.
לדבריה, הסדנה שתעביר במסגרת העמותה תאפשר במסגרת טיפול קבוצתי להיעזר האחת בשנייה וללמוד טכניקות וטיפים להתמודדות, למשל על התארגנות בבית או התמודדות, או בנוגע לבחירות תעסוקתיות.

"הפרעת קשב היא דבר שאפשר יחסית להשתלט על זה עם עזרה תרופתית, במידת הצורך, בעזרת אסטרטגיות, תוך הבנה של החוזקות שלך והבנה שצריך לבחור בסביבת עבודה שמתאימה לך. החיים לא נטולי תקלות עבור כולנו, אבל בהחלט אפשר לדאוג לאיכות חיים טובה ומיצוי טוב יותר של היכולות, כאשר הרבה פעמים אנשים הסובלים מהפרעות קשב סובלים מפער בין הכישורים ליכולת שלהם", סיכמה צדוק.