למרות שאף אחד לא מודה בזה בקול רם, שמחה לאיד היא עסק די כייפי. כשמישהו נכשל או מסתבך בצרות צרורות, התגובה הטבעית שלנו היא אהדה וסימפטיה, נכון? לא בטוח. אנחנו לא נגלה לאף אחד שלפעמים מתגנבת ללבכם תחושת סיפוק ואפילו הנאה. למה זה קורה?
אתם לא אנשים רעים אם חייכתם כשצפיתם בנופלם של אחרים. התופעה אפילו ידועה בפסיכולוגיה בשם schadenfreude, הלחם של המילים "שמחה" ו-"נזק" בגרמנית. "אם מישהו נהנה מחוסר המזל של אחרים, כנראה שיש משהו באסון הזה שיכול להועיל לאותו אדם", מסביר פרופ' ווילקו ואן דייק, פסיכולוג באוניברסיטת ליידן בהולנד.
עוד בנושא:
האם קנאה חשובה או הרסנית לזוגיות שלכם?
אולי גם אתם פוחדים להיות מאושרים? אלה התסמינים
שימו פוליקר: למה זה טוב להאזין לשירים עצובים?
פרופ' ואן דייק ערך מחקר בו השתתפו 70 סטודנטים לתואר ראשון (40 נשים ו-30 גברים) שהתבקשו לקרוא ראיון עם סטודנט בעל הישגים יוצאי דופן. לאחר מכן נחשפו הסטודנטים לראיון עם המנחה של אותו סטודנט, שסיפר על קשיים שחווה העילוי במהלך לימודיו. בסוף התבקשו המשתתפים לשתף בהרגשתם לנוכח המידע שנחשף בפניהם.
סטודנטים בעלי הערכה עצמית נמוכה העידו יותר על תחושות של שמחה וסיפוק לנוכח סבלו של התלמיד המצטיין. "כשאתה סובל מהערכה עצמית נמוכה, אתה תעשה כמעט כל דבר כדי להרגיש טוב יותר, וכשאתה נחשף לצרות של אחרים, זה ישמח אותך", סיכם פרופ' וואן דייק. "המחקר הוכיח שכשלאנשים טוב עם עצמם, הם לא צריכים לשמוע על הצרות של אחרים כדי להרגיש טוב יותר". הפסיכולוג ההולנדי מרגיע וטוען שכולנו נרגיש בשלב כזה או אחר בחיינו עליזות מרושעת לנוכח כישלונם של אחרים.
כבר משחר ההיסטוריה קנאה מעסיקה אותנו (היי, קין) וכולנו הרגשנו פעם מאוימים בגלל עמית לעבודה או בת זוג חדשה של האקס המיתולוגי. "כשאנחנו מדוכאים ולא מרגישים מספיק טובים, ההצלחות של אחרים הופכות להיות בלתי נסבלות כי השוואה איתן גורמת לנו להרגיש עוד יותר גרוע", טוענת קתרין צ'מבליס, פסיכולוגית מפנסילבניה.
שמחה לאיד לא חייבת להיות אישית כל כך. יש מי שפותח את העיתון תמיד במדור רכילות כדי להשיג את ליטרת השמחה היומית שלו בזכות סבלם של סלבריטאים. הטינה כלפי בני המעמד הגבוה בחברה מכונה "תסמונת הפרג הגבוה". אף אחד לא אוהב את אלה מי שמתעלה מעל אחרים בהשכלה, בעושר, במראה המוקפד. אף פעם לא כדאי להתבלט מעל הפרחים האחרים בערוגה.
אם נהיה לרגע פילוסופים צריך לשאול האם יצר האדם רע מנעוריו ונולדנו עם הנטייה הלא סימפטית הזו או שנרכוש אותה בגלל הסביבה שלנו. מחקר שנערך בשנת 2014 בחן האם גם ילדים נהנים לראות מישהו אחר סובל. מתברר, שאנחנו חווים schadenfreude כבר בגיל שנתיים ורגשות של קנאה מתחילים להציק לנו כבר בגיל שנה.
חוקרים מאוניברסיטת אמורי בג'ורג'יה הרחיקו לכת וקבעו במחקר שפורסם בספטמבר האחרון שהתופעה אפילו משלבת מאפיינים פסיכופטיים. "מי שחש כך נוטה לעשות דה-הומניזציה לקורבן, מאבד זמנית את המוטיבציה להזדהות איתו, בדיוק כמו שמתנהג פסיכופט", סיכמו החוקרים. אבל אם ננסה לצנן את הנימה הקשה, רובנו לא עושים את התחושה הזו כלום ולא נעולל רע למסכן שהסתבך. זה בסדר גמור לחייך לפעמים מתחת לשפם אם למישהו כואב. זה יעבור לו.