מצבים רפואיים מוזרים שיכול להיות שיש לכם ואתם לא יודעים

בגוף האדם יש מנגנונים יעילים למדי שתפקידם לאותת כשמשהו אינו כשורה. כך למשל, אם אכלתם משהו מקולקל, סביר להניח שתדעו מזה תוך זמן קצר. ואם תדרכו על חתיכת לגו ברגל יחפה, גם על זה הגוף יתריע תוך שביב שנייה. וגם במקרה של מחלה או מצב רפואי יוצא דופן הגוף יודע לאותת בעזרת מגוון רחב של תסמינים וסימנים.

עם זאת, ישנם כמה מצבים רפואיים מעניינים ויחסית בלתי מזיקים שהם די נפוצים ויכולים בכל זאת לחמוק מתחת לרדאר, כך שלא תדעו שיש לכם אותם. אנשים שמגלים בהזדמנויות כאלה ואחרות על המצבים הללו לרוב לא רואים בהם מעמסה או נטל, אלא פשוט כפרט טריוויה מעניין שהם למדו על עצמם. האם יכול להיות שגם לכם יש את אחד מהמצבים האלה?

עוד בנושא:
נפלאות הגוף: האנשים שמחזיקים את הרגשות שלהם בקצות האצבעות
האנשים שנרדמים ללא הודעה מוקדמת
האנשים שנולדו ללא טביעת אצבע

אחד מכל 10,000 בני אדם מסתובבים עם מעין תמונת מראה של האיברים הפנימיים שלהם. כלומר, שהאיברים שאצל כולם נמצאים בצד שמאל של הגוף אצלם נמצאים דווקא בימין ולהיפך. למרות שזה מצב די חריג, רוב האנשים שיש להם אותו לא מציגים שום תסמינים רפואיים. בחלק מהמקרים, אנשים אפילו לא מודעים לכך שהאיברים אצלם ממוקמים בצד ה'לא נכון'. רק לאחר שהגיעו לבית חולים מסיבה רפואית אחרת שאינה קשורה, גילו הרופאים אודות מצבם יוצא הדופן.

קטעים מוזיקליים שאפשר להריח, לראות מספרים בצבע, להרגיש טעם למילים מסויימות - זה אולי נשמע כמו מדע בדיוני, אך זו מציאות עבור לא מעט אנשים. סינסתזיה היא תופעה נוירולוגית שבה החושים כמו מסתבכים זה בזה וגירוי של חוש אחד מפעיל גם חוש אחר במוח.

מחקר שהתפרסם לאחרונה טען שעד 20 אחוזים מהאוכלוסייה חווים סינסתזיה ברמה מסויימת, אולם מדובר בהערכה מאוד נדיבה והערכות מתונות יותר מדברות על 2-4 אחוזים מהאוכלוסייה. סינסתזיה מאפשרת תפיסה חושית של דברים בצורה שונה ויוצאת דופן, ולכן אין זה מפתיע שיוצרים בולטים רבים לוקים בה. קניה ווסט, פארל וויליאמס, בילי ג'ואל, המלחין האנס זימר, ודיוויד הוקני הם רק כמה מהאמנים שטוענים שיש להם סינסתזיה.

אנחנו רואים צבע הודות לתאים פוטו-רצפטורים בצורת גביע, שמצויים בעין שלנו וקולטים אור באורכי גל משתנים. לרוב האנשים יש 3 סוגים שונים של תאי גביע כאלה, אולם לכ-12 אחוזים מהנשים (ולנשים בלבד) יש ארבעה סוגים שונים של תאים אלה. למצב רפואי זה קוראים טטרה-כרומיה. הסיבה שהמצב הזה מאפיין נשים בעיקר הוא שלנשים יש שני העתקים של כרומוזום X (בעוד שלגברים יש עותק אחד של X ועותק אחד של Y). הגנים שאחראים ליצירת תאי הגביע האדומים והירוקים נמצאים על כרומוזום X. לנשים עם טטרה-כרומיה יש שני העתקים של הגנים הללו על כרומוזומי ה-X שלהן. אותו מנגנון עומד מאחורי העובדה שלגברים יש סיכוי הרבה יותר גבוה להיות עיוורי צבעים. רוב האנשים מתייחסים לטטרה-כרומיה כיתרון, משום שהוא מאפשר לראות צבעים וגוונים בצורה מדוייקת ומובחנת יותר. עם זאת, אל תיפלו בפח של כל מיני מבחנים ויראליים שמתיימרים לזהות טטרה-כרומיה. הם לא באמת עובדים.

רוב הסיכויים שזאת הפעם הראשונה שאתם שומעים על אפאנתזיה, אבל על פי ההערכות לאחד מכל 50 אנשים יש את זה. כך שזה ממש לא עניין נדיר. אנשים עם אפאנתזיה מתקשים מאוד לייצר תמונה מנטלית של משהו. אם תבקשו ממישהו עם אפאנתזיה לדמיין למשל תמונה של כלב עם תפוח על ראשו - הם לא יצליחו לעשות זאת. כמו רוב התופעות המנטליות, גם לאפאנתזיה יש ספקטרום, יש שסובלים ממנה בצורה חמורה ואז יתקשו אפילו לדמיין את פניהם של יקיריהם כשאלה לא מולם (אם כי יזהו אותם ללא קושי כשיראו אותם). אפאנתזיה הוכרה רק בשנים האחרונות כהפרעה מנטלית.

מכירים את החבר הזה שלכם שמסוגל להרים את הרגל שלו מעל הראש של עצמו בקטע הזוי או לעקם את היד בצורה שאם אתם תנסו תיגמר במיון? רוב הסיכויים שיש להם תסמונת של גמישות יתר במפרקים - מצב שכשמו כן הוא מתאפיין במפרקים גמישים יותר משל האדם הממוצע. לצד היכולת להוות אטרקציה ביזארית במפגשים חברתיים ומסיבות, התסמונת הזאת מגיעה עם עוד כמה תופעות לוואי, כמו: כאבי פרקים, נטייה לנקעים, שיווי משקל לקוי, עור נמתח ואפילו בעיות עיכול. על פי ההערכות רק אחד מכל 20 בני אדם עם התסמונת יאובחן נכונה. מדובר בעניין תורשתי לרוב, שנגרם מתנודות ברמת הקולגן בגוף, שהוא החלבון המבני העיקרי שממנו עשויות רקמות החיבור. והנה עוד פרט מעניין: מספר מחקרים מצאו שלאנשים עם תסמונת גמישות יתר במפרקים יש פעילות יתר באזורי המוח הקשורים בחרדה ואחראים על תגובת 'הילחם או ברח'. מדענים עדיין לא יודעים להסביר את הקשר הזה.

לא נעים לנו להיות אלה שמבשרים לכם את זה, אבל יש סיכוי גבוה שיש לכם הרפס. מחקר של ארגון הבריאות העולמי משנת 2015 העריך שיותר מ-3.7 מיליארד בני אדם (שהם כשני שליש מאוכלוסיית העולם מתחת לגיל 50) נגועים בזן של נגיף ההרפס סימפלקס (HSV). רובם המכריע של האנשים נדבקו בתת הזן HSV-1, שגורם לפצעי קור. לכ-417 מיליון בני אדם בגילאי 15-49 ברחבי העולם (שהם כ-11 אחוזים מהאוכלוסייה) יש תת זן אחר HSV-2, שגורם להרפס באיברי המין. אחוז יחסית קטן מהאנשים מציגים את התסמינים של הווירוס הזה, ורוב רובם של האנשים הנגועים בנגיף הזה בכלל לא יהיו מודעים לכך.