זו הסיבה שאתם חייבים להפסיק עם סוכר לגמרי, ולא רק להפחית

בווידאו: זה מה שיש בתוך בסוכריות הגומי שאתם אוכלים

בשנים האחרונות הרבה אנשים משתמשים במילה "גמילה" כשהם מתייחסים להפחתת הצריכה של סוכר או להימנעות ממנו. למה בעצם? אם תחשבו על זה, שנים לימדו אותנו ש"דיאטה נכונה" היא כזו שבמהלכה יש להפסיק לצרוך שומן (לא רצתם לקנות מעדנים 0% שומן בתחילת כל דיאטה?) אבל אף אחד לא ביקש מאיתנו להיגמל משומן. אז איך קרה שדווקא מסוכר צריך להיגמל בדיוק כמו שנגמלים מסיגריות או מסמים?

האמת היא שהסיפור עם סוכר באמת קצת שונה מכל רכיב מזון אחר שאנחנו אוכלים. נכון, ייתכן והמילה "גמילה" דרמטית מדי עבור ההגדרה הקלינית שמשמעה פרידה מסוכר, אבל עבור אנשים רבים מאוד - צמצום הסוכר בתפריט שלהם אכן מרגיש פיזית ומנטלית כמו גמילה מסם.

עוד בנושא:
זה מה שיקרה לגוף שלכם כשתפסיקו לאכול סוכר
כך תדעו אם יש לכם התמכרות מסוכנת לסוכר
כמה סוכר מתחבא במזון הבריא שאתם אוכלים?

מהרבה בחינות, סוכר הוא באמת אופיום להמונים. הוא זמין, זול וכולנו משתוקקים אליו. כשילד נופל הוא מנוחם במתוק, כשאנחנו עייפים אנחנו מתרוממים עם מתוק ובכלל, הסוכר הולך יופי עם ההגדרות של "טעם החיים", "שמחת חיים" ונחמה באופן כללי.

עם יד הלב, רובנו יודעים לומר שאנחנו מכורים לסוכר. זה עניין הישרדותי, אנחנו משתוקקים לסוכר גופנית כיוון שהוא בסופו של דבר מהווה עבורנו אנרגיה זמינה ומהירה.

שנים שמקובל להתייחס לאכילת סוכר כאל התמכרות, ולפרידה ממנה כגמילה. אולם עולם המדע עצמו נתן לגישה הזו תוקף, במפתיע, רק בשנת 2007, במחקר מקיף שנערך במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית.

המחקר בדק את התלות של חולדות בסוכר שניתן להן, וזאת על רקע הקבלה לאותה התנהגות של החולדות כלפי סמים. מסקנת החוקרים תמכה בתיאוריה לפיה צריכת סוכר והשתוקקות אליו עלולה להוביל לשינויים נוירו-כימיים המביאים לשינוי התנהגות, באופן דומה לאלה המתרחשים כשישנה תלות בסם. למעשה גם פיתוח התלות עצמו בסוכר נמצא כדומה לתלות המתפתחת בסם.

אז איך עוצרים את מעגל ההתמכרות? הרעיון המרכזי בצמצום צריכת סוכר ופחמימות או הימנעות מסוכר מוסף הוא לעצור את "מעגל הסוכר" שמזין את עצמו.

הסיפור פיזי לחלוטין וכל אחד למעשה מכיר את זה בעצמו: אתם אוכלים צהריים - כמעט תמיד תהיה זו ארוחה עתירת פחמימות - ומסיימים אותה שבעים. כשעה לאחר מכן אתם מרגישים עייפות, וכיוון שאתם בעבודה אתם לוקחים משהו טעים - כלומר מתוק - כדי להתעורר. הלופ הזה נמשך לאורך היום: אוכלים, שעה לאחר מכן מרגישים עייפות או חולשה ורצים לזרועות הסוכר או הפחמימה.

כדי להצליח לחתוך מסוכר צריך לשבור בבת אחת את המעגל הזה. גם כשמפסיקים לעשן לא יורדים מקופסה ל-5 סיגריות ביום אלא פשוט מפסיקים. במקרה של הסוכר לא מפסיקים לאכול חלילה, אלא פשוט מפסיקים לפרק זמן מוגדר את אכילת המתוק - סוכר מכל סוג, דבש, מייפל, סילאן - לא לכל החיים רק לפרק זמן מוגדר, כדי להרגיל את הלשון לרצות פחות מתוק. הלשון מתרגלת מהר, זוכרים ששתיתם פעם קפה עם 2 סוכר וירדתם ל-1? לא תוכלו עוד לשתות עם 2 כפיות שוב, נכון? כך בדיוק יקרה כשתיפרדו מהסוכר לתקופה. כשהתקופה תסתיים הצורך בסוכר ייפחת.

גם את צריכת הפחמימות מצמצמים - לא מפסיקים לגמרי. כל הרעיון הוא פשוט לשנות את היחס בצלחת - אוכלים קוסקוס עם מרק? יופי, עכשיו שנו את היחס למרק עם פחות קוסקוס.

הגוף יתרגל לפרידה מסוכר בתוך כמה ימים. במהלכם הראש עלול לכאוב, החולשה אולי תגיע, אבל כעבור 5-6 ימים זה מאחוריכם, האנרגיה תתחדש, השינה תהיה טובה יותר וערכי בדיקות הדם שלכם עשויים כבר להשתפר, כמו גם המשקל.

מעתה והלאה זה עניין מנטלי לגמרי. ההשתוקקות לסוכר היא בראש ולא בגוף, וזה השלב שבו אנחנו צריכים לומר לעצמנו: זה לפרק זמן קצר וזו החלטה מצוינת שאנחנו עושים למען עצמנו.

רוני זינגר היא יזמת "אתגר ללא סוכר"