מרגישים שהילדים שלכם מתרחקים מכם? כדאי שתקראו את זה

בגילאים 6 עד 10 יש משהו מבלבל ביחסים שלנו עם הילדים שלנו. מילדים קטנים שמחפשים את הקרבה שלנו ונמצאים קרוב אלינו פיזית ורגשית רוב הזמן, הם גדלים ומתרחקים. החשיבות של חבריהם בחייהם גוברת, הם שוקעים יותר ויותר בחיי חברה ובמסכים השונים המקיפים אותם, ולנו ההורים יש תחושה שהם מרחיקים אותנו מהם - פחות משתפים, פחות רוצים בחברתנו.

עם זאת, לנוכחות ההורית שלנו יש חשיבות גדולה בחיים שלהם בגילאים אלו, ובכלל, מפני שדרכה נשמר הקשר שלנו איתם, דרכה אנו יודעים מה קורה להם, ואנו יכולים לשמור עליהם, להדריך אותם ולייצר בהם חוסן רגשי מול הסערות שפוקדות ויפקדו אותם.

עוד בהורה מלווה:
למה לילדים כל כך קשה עם שינויים בגן, ואיך לעזור להם
זה לא שחור ולבן: איך מגדלים ילד לא גזען?
מה עושים כשהילד פשוט לא אוהב את סבתא?

אז איך אפשר לייצר את תחושת הקרבה והביחד עם ילדים בגילאי בית ספר יסודי? איך להתמודד מול האתגר של להישאר הורה משמעותי בעידן של מסכים גוזלי תשומת לב וד"ר גוגל ששמח לתת להם כל הזמן את כל המידע, מבלי שיזדקקו לנו? הנה כמה רעיונות.

קשה להפריז בחשיבות של ארוחות משפחתיות משותפות. ארוחות כאלו מהנות, מגבשות ומקרבות את כל בני המשפחה. אם אתם לא מצליחים לעשות את זה כל יום, תחליטו שאתם מקיימים ארוחה משותפת לפחות פעמיים בשבוע. את הארוחה הזו כדאי להכין יחד עם הילדים, לתת להם להתנסות ולחוות את תהליך החשיבה לפני הארוחה: מה מכינים, אילו מצרכים יש לנו ומה צריך ללכת לקנות, לאילו כלים או סירים אנו זקוקים לצורך הכנת הארוחה ועוד. השאירו לילדים גם את ההכנה עצמה: לשבור ביצים, לערבב עם כף, למרוח על הלחם, לשים בתוך הטוסטר, לקלף ירקות וכדומה, ואת תהליך הפינוי והסידור שאחרי.

אפשר לעשות מזה ממש סדנת בישול משותפת: להוריד סרטונים מהרשת ולצפות בהם יחד, לפתוח ספרי מתכונים ולהחליט מה מכינים. במהלך הארוחה המשותפת תוכלו להגיע עם הילדים לשיחות ולשיתוף שקשה להגיע אליהם בשגרת היומיום, ותוכלו לשתף אותם גם במה שעובר עליכם, באופן המותאם לגילם ולהבנתם.

הילדים שלנו מבלים שעות ארוכות בבית הספר. שם הם לומדים, מתמודדים עם תסכול, אכזבה, כעס, איומים וגם נהנים מהצלחות, מבינים וחווים. שם הם עומדים מול מערכות לחצים מתמידות ברמה הלימודית, הרגשית והחברתית. לכן, הנוכחות ההורית שלנו צריכה להתבטא בעניין אמיתי במה שקורה להם בבית הספר.

רבים מאיתנו יודעים מה קורה עם ילדינו ברמה הלימודית בזכות ימי ההורים שיש בבתי הספר, אתרי המשו"ב שנותנים פידבק על התלמידים ובזכות התעודות, אולם עלינו להתעניין בהם לא רק ברמת הכמה קיבלת במבחן ולמה קיבלת רק 70 ולא 100.

העניין שלנו בהם צריך להיות בעיני בעיקר ברמה הרגשית-חברתית שלהם, ורצוי בלי שיפוטיות וביקורת. האם טוב להם? האם הם מצליחים להיות חלק מהחברה? באיזה מחיר זה עולה להם? איך הם מרגישים מול המורה? אם אתם רואים שהם מתקשים מבחינה חברתית או רגשית, חשוב לחזק אותם, לתת להם כלים ומיומנויות שיעזרו להם.

דרך נהדרת לשמור על קרבה ועל קשר עם בגילאים האלה היא להשתתף במה שמעניין אותם. אם הילדה שלך אוהבת לרקוד, אפשר לבקש ממנה שתמציא ריקוד ושתלמד אותך אותו. למידת הריקוד תיקח כמה ימים, ובזמן החזרות תמצאו את עצמכם נהנים מהמוזיקה, מתחושת התנועה, מצחוקים משותפים ומהרגשת קירבה. כשהריקוד מוכן אפשר להופיע איתו בפני כל בני הבית. התגובות שתקבלו מהסביבה יהיו אוהדות, והילדה תשמח שהריקוד, הלימוד והמחמאות היו למעשה ההישג שלה.

אם הילד שלכם מאוד מתעניין במשחק מחשב כלשהו, תציעו לו לשחק ביחד במשחק הזה. אתם תופתעו לגלות את רמת השליטה שלו במחשב, תתמוגגו מרמת האנגלית שלו, תגלו את היכולת שלו להבין, לתכנן ולבצע פעולות בזמן קצר מאוד, ותיהנו מזמן משותף איתו בתוך עולמו ובתוך תחומי התעניינותו. התעניינות כזו שלנו בילדינו ובעולמם תעודד אותם לשתף אותנו ולספר לנו עוד על דברים שהם עוברים.

בדרך כלל ילדים באים להתייעץ איתנו, אנו מקור הסמכות והידע, אנו אלו שעברו והתנסו ונראה לנו טבעי שהם יבקשו לשמוע את דעתנו בנושאים שונים. אולם ברגע שאנו פונים אל ילדינו ומבקשים להתייעץ איתם, אנו מעבירים להם מסר שהם משמעותיים עבורנו ושדעתם נחשבת בעינינו. כך נפתח פתח לדיאלוג, לחשיבה משותפת, ללמידה הדדית, ליחסים של כבוד הדדי, וכל אלו מייצרים קרבה רגשית ומחזקים את הקשר.

במקרים רבים גם הילד ירצה לשתף אותנו יותר ולחשוף מעולמו הפרטי. ההתייעצות עם ילדינו תיעשה בהתאם לגילם וליכולת הבנתם, וכדאי שלא תכלול נושאים אינטימיים או כבדים מדי מתוך עולמנו המבוגר.

אחת הדרכים העיקריות שבהן אפשר להתקרב לילדים היא דרך התייחסות חיובית ולא שיפוטית לחברים שלהם, ובייחוד לחבר הכי טוב. ההורה יכול לבקש לשמוע מילדו סיפורים על חבריו וכך יוכל להכירם טוב יותר, ובמקביל לארח אותם ולהכירם ממש.

בזמן האירוח ההורה צריך להיות חביב, נדיב ומנומס כלפי החבר על מנת לתת לו הרגשה נוחה ונעימה ובכך להעצים את ילדו. דרך יצירת הקשר עם חבריו של הילד, אנו יכולים לגלות בעיות אם יש, ולעזור לילדנו בהחלטות איזו התנהגות מקובלת במקרה הזה ואיזו אינה נכונה.

חלק גדול מהתקשורת עם הילד שלנו נעשה בשפה של הוראות מצוות: לך, תעשה, תתלבש, תתקלח, תאכל, תכין שיעורים, כבה את הטלוויזיה, צא מהמחשב, לך לישון. כדי לשבור את דפוס הדיבור הזה כדאי מאוד לבלות איתם זמן. שיחה נטו בבית או בבית קפה, אחד על אחד עם הילד, תוך שמירה על קשר עין, היא דרך נהדרת להעמקת ההיכרות, להתעדכנות ולחיזוק הקשר בינינו. גם בתקופות עמוסות ניתן לייצר זמן משותף, אפילו באחר צהריים של סידורים. אפשר ללכת עם הילד לסופר, לדואר או לבית מרקחת, לשתף אותו במשימות של עולם המבוגרים ולנצל את הזמן המשותף הזה כדי לשוחח, להתייעץ ולצחוק.

הנה אפשרות לתפוס שתי ציפורים במכה אחת - גם למצוא את הזמן לעשות ספורט וגם לבלות עם הילד שלנו אחד על אחד. ילדינו ישאבו עניין ומוטיבציה כשיעשו איתנו ספורט, ולמען האמת - גם אנחנו מהם. אם עושים ספורט יחד בצורה קבועה, זה הופך לתחביב משותף שלא אנו ולא הם מעוניינים לפספס. יש פה רווח בריאותי, רווח רגשי, שיפור המצב רוח וחיזוק הקשר. הכל בסל אחד.

גם בעידן המסכים נותרה חשיבות גדולה למשחק המשותף שלנו עם הילדים שלנו. זה פשוט, זה זמין, זה לא עולה כסף וזה כל כך חשוב לקשר ההדדי שלנו. פשוט לשבת איתם על הרצפה או ליד שולחן ולשחק איתם. בלי מסכים וללא הפרעות, בלי מטרות חינוכיות גדולות או רצון לנצח, הילד בוחר משחק וההורה מצטרף אליו, לעולם שלו ולשפה שלו, שפת המשחק.

הורים? קשה לכם? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו