אחד התפקידים הכי מהנים שיש הוא התפקיד של סבתא וסבא. הם לא צריכים לחנך את הילד, לא צריכים להיות קשוחים או כועסים, לא צריכים לקום להאכיל בלילות או להישאר ערים לצד ילד קטן חולה. הם פנויים ליצירת קשר עם הנכד, שמבוסס על אהבה, קבלה, כיף ואפשור. והיי, כשהם מתעייפים או כשנמאס, תמיד אפשר לחזור הביתה, לשקט ולמנוחה. מושלם.
קשר עם הסבים משמעותי מאוד גם לנכדים. מחקרים מראים כי סבים וסבתות מאוד משמעותיים בגידול הנכד, בייחוד בזמנים של משבר, מצוקה ולחץ. נוסף על כך, הם נותנים לילדים נקודת מבט רחבה יותר גם על המשפחה וגם על ההורים.
אבל מה עושים כאשר הילד אינו מראה אהבה לסבים שלו, כשהוא דוחה אותם, כועס עליהם או מתעלם מהם? הגולשת רונית כתבה לנו שבנה בן השלוש אינו אוהב את סבתא שלו, אמא שלה. הוא כועס אם היא זו שמגיעה להוציא אותו מהגן, לא מוכן להגיד לה שלום כשהיא מגיעה לבקר אותם בביתם, ולא מסכים לחבק ולנשק אותה גם כשהוא מגיע אליה הביתה. רונית וגם הסבתא אינן מבינות מדוע הוא סולד ממנה, ושתיהן מספרות שהדבר מכאיב להן ומקשה עליהן מאוד. אז למה זה קורה?
עוד בהורה מלווה:
7 דברים שאתם צריכים לעשות כדי להיות השפעה טובה על הילדים
תנו לילדים שלכם לכעוס, זה טוב להם
למה ילדים חווים התקפי זעם, ומה עושים עם זה?
הסיבות להתנהגות כזו הן מגוונות, וכדאי לבדוק מה מהן נכונה בכל מקרה לגופו. סיבה אחת יכולה להיות מרדנות טבעית, שמתאימה לשלב ההתפתחותי של הילד הצעיר. בגילאים הצעירים ילדים חווים את גיל ההתבגרות הראשון שלהם, הם נהיים עקשניים מאוד והם פתאום מבינים שיש להם כוח להחליט. היכולת להחליט לא לבוא למישהו שמבקש אותו, לא להגיד שלום כשמבקשים ממנו או לא לנשק כשלא בא לו מעניקה לו חוויה של כוח ועוצמה.
סיבה אחרת יכולה להיות המשוב שהוא מקבל מהסביבה למעשים אלו. אם המשוב הוא קולני, כועס, מתעצבן, נעלב, ובאופן כללי מאוד עסוק בילד ובהתנהגות שלו - הילד מבין שיש פה עניין ושיש לו עוד יותר כוח, לא רק להגיד לא אלא גם לגרום לאחר להיות נסער. וכמו בכל הצגה - כשיש קהל מתעניין שמוחא לו כפיים, באופן מטאפורי כמובן, השחקן, קרי הילד, יופיע בצורה נלהבת יותר על הבמה, וההצגה תרוץ כמה שיותר עונות.
סיבה נוספת יכולה להיות, שהילד, בהתנהגותו כלפי הסבתא, מבטא את מה שחברי המשפחה האחרים אינם מעזים לבטא. אם יש מתח ביחסים בין ההורים לסבתא, מתח מדובר וגם כזה שאינו מדובר, וההורים עצמם כועסים, מתמרמרים, מתוסכלים, מתעצבנים מול דברים או מעשים שהסבתא אומרת או עושה, הילד עלול לבטא את הרגשות האלו בצורה גלויה מול סבתא, ולדחות אותה מעליו. הוא מבטא את "הקול המשפחתי".
עוד סיבה היא טמפרמנט שונה בין הילד לבין הסבתא, שגורם לילד להתרחק ממנה. אם יש סבתא קולנית, מוחצנת, דברנית ויש ילד שקט ומופנם הוא עלול לחוות את סבתא כאגרסיבית מדי ולהתרחק ממנה. אם יש סבתא שמנשקת ומחבקת בצורה מוגזמת, וילד שלא אוהב או לא יכול לשאת נשיקות וחיבוקים, הוא עלול לחוות את סבתא כפולשנית ולהתרחק ממנה.
סיבה אחרונה היא הקושי של ילדים במעברים ושינויים. ישנם ילדים שקשה להם מול מעברים ושינויים וסבתא נתפסת בעיניהם ככזו. או שהיא באה להוציא את הילד מהגן במקום אימא, וזה שונה מהשגרה שלו, או שהיא מגיעה אליהם אחר הצהריים, או שהם הולכים לבקר אותה - כל אלו מהווים שינוי בשגרה, בסדר היום, ועלולים להקשות על הילד, ולכן הוא יבטא את זה בהתנהגות קצרת רוח ולא נעימה מול מקור השינוי.
גם פרידה מסבתא בסיומו של מפגש איתה עלולה להחוות כשינוי ומעבר מאיים ולכן נראה ילדים שמסרבים להגיד לסבתא שלום בסוף הביקור.
אז מה עושים?
השלב הראשון הוא לזהות את הסיבה להתנהגותו של הילד. אם הסיבה היא מרדנות והתעקשות, או קהל נלהב להצגה שהוא מפיק בהתנהגותו, כדאי ומומלץ להפסיק לגמרי להתעסק בנושא הזה. ככל שידברו אתו על זה, ככל שיכעסו עליו או יטיפו לו מוסר כך הילד יתעקש יותר, ולכן צריך להפסיק לדבר אתו על כך באופן מוחלט.
איך עושים את זה? כשהילד בא לסבתא עליה לברך אותו לשלום ואז להתעסק עם ילדיה או נכדיה האחרים, בלי לדרוש ממנו להפגין כלפיה אהבה או קבלה. כשמגישים את האוכל כדאי שסבתא תהיה היחידה שמגישה לו את הצלחת, מברכת אותו בתיאבון וממשיכה הלאה. אם סבתא מגיעה לבית הנכד עליה שוב, לברך אותו לשלום ואז להמשיך בענייניה מול האחרים שנמצאים בחדר. הקשר שהיא תבנה איתו בזמן כזה יהיה קשר ללא חנופה, התרפסות או מרמור ותסכול. ככל שירד מהילד הלחץ לייצר "התנהגות נאותה" מול סבתא, כך הוא לא ירגיש את הצורך לעשות דווקא, וכשלא ייווצר עניין לא יהיה עליו לייצר כזה בעצמו. הוא ירגיש שסבתא אוהבת את כולם, גם אותו, מקבלת אותו עם ההתנהגות הזו ולא מתרגשת ממנה, והמרדנות שלו תשכך.
כדאי לשים לב למסרים הלא מילוליים שאנו משדרים לילדינו כלפי סבתא וסבא ולהקפיד על יחס חם ולבבי כלפיהם ושפה מכבדת ונאותה. להפגין התרגשות ושמחה כלפי בואם ולהתעניין בהם כשהם נמצאים. הילד יקלוט את הוויברציות החיוביות שיש סביב הסבים, ולאנרגיה חיובית (כמו גם לשלילית) יש נטייה להדביק אחרים, ממש כמו פיהוק. הוא יידבק בה בסוף.
אם לילד שלכם יש קושי במעברים ושינויים צריך להכין אותו לקראתם. לא לשלוח את סבתא או סבא בהפתעה לאסוף אותו מהגן וגם לא לקפוץ אליה אחר הצהריים ללא הכנה מקדימה. הילד זקוק לביטחון שהשגרה וסדר היום שלו נותנים לו, ושיבוש שלהם נחווה על ידו כאיום. אם הוא ידע מראש על בואה של סבתא, אם יהיה יום קבוע משותף, או אם הוא ידע מראש על כך שהולכים אליה היום אחרי הגן, ההתנגדות שלו תפחת משמעותית.
אם אתם מזהים שהילד מתנגד לסבתא או סבא בגלל הבדלי טמפרמנט, כדאי לשבת לשיחה גלויה ופתוחה איתם ולבדוק מהו המאמץ שהם יכולים לעשות כדי לשפר את היחסים איתו - האם הם מוכנים לנשק פחות, לגעת בו פחות אם זה מה שמפריע לו? האם הם מוכנים להוריד את הקול, או לדבר איתו פחות אם הוא מתקשה מול זה? במקביל יש לדבר עם הילד, להסביר לו שסביבו יש אנשים מכל המינים, הגדלים, הצבעים, המזגים, וההתנהגויות ושכדאי להישאר פתוח מול האנשים ולנסות לקבל אותם כמו שהם. אולי הוא לא יבין את זה עכשיו אבל לכם יש חזון, אופק אותו אתם רואים בעתידו, ואתם יודעים שזה שיעור לחיים.