7 דברים שאתם צריכים לעשות כדי להיות השפעה טובה על הילדים

במקרים רבים הורות היא ניסוי ותהיה (וגם טעיה, בהחלט). אפשר להגיד במידה רבה של ביטחון שרובנו שואפים להיות משמעותיים בחיי ילדינו ולגדל אותם להיות מבוגרים עצמאיים, מלאי ביטחון עצמי, אדיבים וטובים לעצמם ולסביבה, אבל לא תמיד אנו בטוחים איך לעשות את זה. מה בנו, ההורים, בהתנהגויות שלנו, בדוגמה שאנו מציבים בפני ילדינו, יניע אותם לעבר הדרך הזו, ויהפוך אותם למבוגרים עצמאיים ומאושרים? עד כמה אנחנו מהווים מודל השפעה משמעותי בעבורם, ועוד בעידן הטכנולוגי, שבו אנחנו רואים את המצח שלהם יותר משאנו פוגשים בעיניהם? האם אנחנו בכלל רלוונטיים עדיין?

עוד בנושא:
תנו לילדים שלכם לכעוס, זה טוב להם
חדר משלי: האם אחים צריכים לחלוק חדר, או שעדיף להפריד?
5 שאלות שעליכם ללמד את ילדיכם לשאול את עצמם כשהם בבעיה

התשובה המידית היא שכן, אנו כהורים מאוד רלוונטיים עבורם. למעשה, רוב מה שילדינו יגלו על העולם ועל ההתנהלות בו יושפע מאיתנו ההורים. אם כך, מהם הדברים שעלינו לעשות במחיצתם כדי שההשפעה שלנו עליהם תהיה חיובית ומשמעותית?

כשאנחנו מאפשרים לילדינו לראות אותנו מתמודדים מול מצבים שונים בחיים, בין אם הם צפויים או כאלו שנחתו עלינו בהפתעה, הם מבינים שקשיים הם חלק טבעי בחיים ושניתן בהחלט להתמודד איתם. לכן לא כדאי להסתיר מהם את העובדה שקיים מצב בעייתי ושאתם מגייסים את כוחותיכם להתמודדות איתו. מומלץ, במידה והם שואלים, לספר בצורה פשוטה ומובנת על הקושי, להדגיש את העובדה שאתם מתמודדים איתו ולהסביר להם איך, שוב בגובה העיניים ובמילים פשוטות.

אפשר גם לשמוע מהם איך לדעתם כדאי להתמודד עם הקושי, איך הם היו מתמודדים איתו, לעיתים קרובות נופתע ממעוף החשיבה והדמיון של ילדינו. בכך הילדים לומדים דברים משמעותיים להמשך חייהם: מהו קושי, מהי אסטרטגיה, מהו מאבק, איך עושים סיעור מוחין, מהי אופטימיות, איך מתרגלים חשיבה חיובית, איך מבקשים עזרה וגם איך מקבלים אותה.

ילדינו נולדו אל תוך מציאות טכנולוגית, שבה הם מבלים זמן ממושך מול המסכים השונים, ולכן מתקשרים פחות עם אחרים, ומודעים פחות למה שנעשה סביבם. המיומנויות החברתיות, שהיו חלק אינטגרלי ומובנה בתוך החיים שלנו, אינן כה מובנות מאליהן ואינטואיטיביות לילדינו, ויהיו אף פחות ברורות לנכדינו.

לכן חשוב מאד לתת להם דוגמה להתנהלות חברתית ביומיום, אם זה מול חברים ותיקים, ואם זה מול אנשים שאנו פוגשים באקראי. תנו להם לספר בעצמם לרופאה מה כואב להם, או לבקש מהמוכר בחנות בעצמם את מה שדרוש להם, מבלי שתתערבו בשיחה ותנהלו אותה עבורם. כך הם ילמדו מיומנויות חשובות ובהן: יצירת קשר, ביטחון עצמי, ניהול שיחה, אמפתיה לאחר, הבנת הצרכים של האחר ועוד.

מבוגרים רבים נמנעים מלהביע רגשות כמו כאב, פחד, תסכול, כעס או עצב מול ילדיהם. רבים מהם גם משתדלים שלא לבכות ליד הילדים. המחשבה היא שהפגנת רגשות שליליים ליד הילדים היא עדות לחולשה, או שהיא עלולה להבהיל את הילדים ולכן יש להימנע ממנה.

תפיסה זו מובילה לכך שילדים, בדגש על בנים, רואים בהפגנת רגשות שליליים סימן לילדותיות, לתכונות 'של בנות', או לפגם. מאחר וכולנו לעיתים עצובים, כועסים, פגועים או נסערים, הרי שחשוב שגם ילדינו ידעו שמדובר ברגשות אנושיים, ושמותר לא רק להרגיש את כל קשת הרגשות, אלא בטוח גם להפגין אותם.

התייחסו לרגשותיכם כאל משהו אותנטי, שכשאתם מביעים אותם אתם נותנים להם הצצה אל פנימיותכם. הסבירו להם את מקור הרגש, על מנת שלא יאמינו שהם אלו שאשמים בו או שגרמו לו. כך ילמדו ילדיכם להביע את מה שעובר עליהם בפני עצמם ובפני הסביבה.

הורים חוששים לעיתים מהפגנת חיבה גופנית זה אל זה, הכוללת חיבוקים ונשיקות, מול ילדיהם. זאת מחשש שזה יעורר סקרנות מינית אצלם או שהם ישאלו שאלות מביכות. ישנם גם לא מעט ילדים שאכן ישמיעו הערות אם יראו את הוריהם נוגעים זה בזה, או שייכנסו ביניהם וידרשו להיות חלק מהמגע. לדעתי, רגשות חשוב להפגין גם באופן פיזי - לגעת, לחבק ולנשק. אם ילדיכם יראו אתכם מעניקים חום ותשומת לב זה לזו באמצעות מחוות גופניות, הם ילמדו כיצד לתת לאחר חום ואהבה וגם כיצד לקבל את זה ממנו. כך הם גם יבינו מהם גבולות המגע שנוחים להם.

רבות מדובר על ההשפעה של הסביבה על אורח החיים של הילד, ובעיקר של הוריו. עלינו להנחיל לילדינו אורח חיים השואף לבריאות ולאקטיביות, על ידי דוגמה אישית: צחצוח שיניים, שמירה על היגיינת הגוף, ניהול אורח חיים ספורטיבי, תזונה בריאה, תוך הימנעות מדיאטות הרזיה, והתייחסות אוהבת ומקבלת לגוף ולנשמה. אם ניתן דוגמה אישית בתחומים אלו, ילדינו יפנימו את המסר הזה באופן טבעי וינהגו לפיו גם כשלא נהיה לצידם.

כשילדינו רואים אותנו עושים עבור הקהילה, כמו למשל דרך התנדבות במקום כלשהו, או מתן זכות קדימה להולכי רגל בכביש, הם מבינים כמה חשוב לתת מעצמך, גם אם זה במעשים קטנים, מזדמנים, ולא בהכרח מתוכננים. כשאנחנו אדיבים, רגישים ואמפטיים כלפי אחרים, אנו מלמדים את ילדינו את אותן תכונות חשובות, ומאפשרים להם לחוש בעצמם את המשמעות הרבה של הנתינה לאחר.

כולנו יודעים כמה החיים בכלל וההורות בפרט, יכולים להיות תובעניים ומתישים, כך שלעיתים קרובות אין לנו זמן לעצמנו. אין לנו זמן לשבת לאכול כמו שצריך, אין לנו זמן לפתח תחביבים, אין לנו זמן לקנות לעצמנו משהו שישמח אותנו, להיפגש עם חברים או לצאת לבד. אין לנו זמן וגם כוח אין. אולם, אם אנחנו רוצים ללמד את ילדינו לאהוב את עצמם ולהשקיע בעצמם, עלינו לשמש להם דוגמה לכך.

עלינו למצוא דרכים לתת לעצמנו, לקבל את עצמנו, לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו, להתיידד שוב עם מי שאנחנו ולהקדיש לעצמנו תשומת לב. חיים של אושר, של הנאה ושל קבלה הם חיים נהדרים, וכאלו חיים אנחנו רוצים שיהיו להם!