פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      5 שאלות שעליכם ללמד את ילדיכם לשאול את עצמם כשהם בבעיה

      איך הילד שלכם מגיב כשהוא נתקל בבעיה? מאשים את כל העולם במצבו? יוצא מפרופורציות? אולי דורך על אחרים כדי להיטיב את מצבו? הנה 5 שאלות שכדאי ללמד ילדים ושיעזרו להם לפתור בעיות בעצמם

      אבא נוזף בילד (ShutterStock)
      תנו להם לפתור בעיות לבד (אילוסטרציה: shutterstock)

      כולנו רוצים לגדל את ילדינו בדרך המיטבית, הבטוחה והנכונה ביותר עבורם. כזו שתוביל אותם להיות מבוגרים אחראיים, עצמאיים, פרודוקטיביים ובעלי מעוף ותושייה. אחת הדרכים הטובות לקדם את ילדינו בדרך הזו היא להקנות להם יכולות לפתרון בעיות, שהם נתקלים בהן בחיי היומיום שלהם, בעצמם.

      כדי להיות מסוגלים לעזור לעצמם, על הילדים להיות מסוגלים לברר את המצב ואז להחליט איך לנהוג בו. אלו השאלות שכדאי לכם ללמד אותם לשאול את עצמם, בדרך להבנת הקושי ופתירתו.

      עוד בנושא:
      7 דברים ששווה להורים להלחם עליהם
      זה לא פייר! למה ילדים תמיד מרגישים מקופחים?
      למה ילדים אוהבים להגיד 'קקי'? ועוד שאלות שהורים מתים לשאול

      ילד בגן ילדים (ShutterStock)
      כשילד לומד לזהות את המחשבות האוטומטיות שקופצות בראשו, הוא יכול ללמוד להמיר אותן במחשבות מועילות יותר (אילוסטרציה: shutterstock)

      1. מה המחשבות שקופצות לכם לראש עכשיו?
      לכולנו יש את המחשבות האוטומטיות שקופצות לנו לראש כשאנו נתקלים בקושי או בבעיה או בקונפליקט. אלו המחשבות שעולות לנו מיד, בלי שנצטרך לחשוב עליהן יותר מדי, ולעתים קרובות הן מכילות משפטים שיפוטיים מאוד, או אמירות שליליות עלינו וגם על האחרים. לדוגמה: ילד ואמו יושבים באוטו בחלונות סגורים וממתינים למשהו. חולפת קבוצה של בנות לידם. הבנות מביטות באוטו ואז פורצות בצחוק ומדברות. הילד פונה לאמו ואומר לה: 'הן צוחקות עלי. מה כבר עשיתי להן?'. המחשבה האוטומטית שעולה בו היא שהצחוק שלהן הוא עליו, שהוא הקורבן. חשוב לזהות את המחשבות האוטומטיות שעולות לנו מפני שמהן מגיעים הרגשות שמתעוררים בנו מול המחשבות והתגובות שלנו לאותו אירוע. במקרה שהבאתי פה, הילד הניח מיד שהבנות צוחקות ממנו. כתוצאה מכך הוא נעלב ואז הגיב - הוא קילל אותן והתכנס בעצמו.

      ברגע שהילדים לומדים לזהות את המחשבות האוטומטיות שעולות בהם מול אירוע מסוים, הם יכולים ללמוד להמיר אותן במחשבות חלופיות, מחשבות מקדמות. מחשבה מקדמת תוביל את הילד לרגש אחר ולתגובה אחרת, שיוכלו להקנות לו אפשרות לפתירת הקושי בצורה טובה יותר. בדוגמה שלמעלה, הילד יכול לבחור להגיד לעצמו – 'הילדות צוחקות על משהו שלא קשור אלי, הן כלל לא רואות אותי דרך החלון הסגור'. כתוצאה מזה לא יתעורר בו כל רגש כלפי האירוע, הוא לא יגיב אליו והאירוע לא יהפוך לבעיה או לקושי עבורו.

      2. מי יכול לעזור לכם עכשיו?
      כדאי ללמד את ילדינו לשאול את עצמם, בהיתקלותם בקושי או בבעיה, מי יכול לעזור להם עכשיו? תנו להם את היכולת לנפות את הסובבים אותם ולבחור במי שיוכל לתת להם את העזרה המיטבית באותו אירוע. לעתים, בקשיים לא גדולים ומורכבים, הם יגיעו למסקנה שהם יכולים לעזור לעצמם וזה טוב, כי אנו רוצים ללמד אותם להיות עצמאיים ולפתור בעיות לבד. אולם, במקרים שבהם הקושי גדול ומורכב יש חשיבות עצומה בללמד אותם שהם תמיד יכולים לפנות החוצה עם הבעיה, ויהיה מי שיעזור להם. לפעמים אנו כה שקועים בבעיה שלנו, שנדמה לנו שהיא ייחודית רק לנו, רק אנחנו עוברים אותה, איש לא יוכל להבין אותה ולכן איש לא יוכל לעזור לנו. או שאנו מתביישים בה ולכן מתביישים לספר עליה.

      ילד כועס (ShutterStock)
      לכולנו קשה לקחת אחריות על הבחירות שלנו, ובמיוחד לילדים (אילוסטרציה: shutterstock)

      חשוב מאוד ללמד את ילדינו שתמיד יהיו סביבם אנשים שחווים או חוו את מה שהם חווים, שהמין האנושי הוא בעל ידע אוניברסלי ואף אחד לא באמת ממציא את הגלגל בבעיות שלו, ושגם אם מישהו לא עבר קושי כזה בדיוק, הוא בטח עבר משהו דומה ויוכל לסייע. לכן, הילדים יכולים לפנות להוריהם, לחבריהם, למורים שלהם, ליועצת בבית הספר, לפסיכולוג, לארגונים המסייעים גם באופן אנונימי - ויש מי שיכול ויודע להושיט יד ולעזור להם.

      3. מה יגרום לכם להרגיש טוב יותר כרגע?
      הנשק הכי טוב והכי יעיל כנגד קשיים ובעיות הוא היכולת להתמקד בדברים הטובים ולבחור מחשבה אחת על פני האחרת. למדו את ילדיכם מה יכול לגרום להם להרגיש טוב יותר עם עצמם כרגע. אולי זה לצפות בסרט, אולי לקרוא שירה, אולי לצייר, אולי לדבר, אולי לשבת ולבהות בים. כשהם נמצאים במקום נמוך, עליהם ללמוד לזהות מה יוכל לעלות אותם למעלה, כמו גלגל הצלה הנזרק לטובע.

      אחת הטכניקות הטובות היא ללמד אותם מהי פרופורציה וכמה הדברים הם יחסיים. קחו דף לבן וציירו בו עיגול קטן שחור. בקשו מילדכם להתבונן בעיגול הזה מאוד מקרוב ובריכוז ושאלו אותו מה הוא רואה. מן הסתם הוא ידווח שהוא רואה רק עיגול שחור וקטן. עתה הרחיקו ממנו אט אט את הדף עד שיהיה רחוק מעיניו ושאלו אותו כמה הוא עדיין רואה את אותו עיגול שחור וקטן. אני מניחה שהתשובה תהיה "בקושי" או "בכלל לא". זו היחסיות שבחיים. כשמשהו קרוב אלינו מאוד, אנו מדשדשים בו ונדמה לנו שהוא מרכז העולם שלנו עכשיו. אולם, אם רק ניתן לעצמנו להתרחק ממנו מעט, נראה שבעצם הוא אירוע אחד בתוך החיים ואפילו לא באמת מרכזי ומשמעותי כל כך.

      ידיים יוצרות מסגרת מול תמונת נוף (ShutterStock)
      למדו אותם פרספקטיבה (אילוסטרציה: shutterstock)

      4. מי אשם במצבכם?
      יש לכולנו נטייה להאשים אחרים במצבים שקשים לנו. "זה לא אני, זה הוא", "הוא עשה לי, שתה לי, אכל לי, לקח לי". לכולנו קשה לקחת אחריות על הבחירות שלנו ועל התוצאות שלהן ולכן, קל לנו יותר להאשים את האחר. ואם זה המצב אצלנו, המבוגרים, מה לנו כי נלין על ילדינו?

      האמת היא פשוטה - יש לכם אפשרות לבחור את דרככם וכשאתם בוחרים אותה, תמיד יהיו לה תוצאות עבורכם. לעתים התוצאות יהיו נעימות וטובות ולעתים כואבות ושליליות. למדו זאת את ילדיכם. למדו אותם שהאחריות לחיים שלהם היא בידיים שלהם, ושגם כשהאחר 'עושה להם ושותה להם', הם אלו שיכולים לבחור את הרגשות שלהם מול זה ואת הפעולה שלהם כתוצאה מכך. הם השליטים של הממלכה שלהם שנקראת "אני". כשהם יבינו את זה לעומק יתפנה כל כך הרבה יותר זמן לעסוק בפתרונות של הבעיה במקום לחשוב עליה ולהוציא אנרגיה במציאת אשמים לה.

      5. איך אתם יכולים לעזור לעצמכם, מבלי לפגוע באחר?
      לא פעם קורה, שהאדם הטובע תופס בזה שלידו, וכדי למשוך עצמו למעלה הוא מושך את האחר למצולות. זו כמובן דוגמה קיצונית, אך היא מעבירה את הרעיון שעומד בבסיסה של השאלה הזו - איך אני יכול לעזור לעצמי מבלי להוריד את האחר, מבלי שאפגע בו, אשפיל אותו, או אטביע אותו תחתיי.

      ילדים מתנדבים (ShutterStock)
      עודדו את הילדים להיות חלק ממשהו גדול יותר מהם, דרך התנדבות ונתינה (אילוסטרציה: shutterstock)

      למדו את ילדיכם, שהם לא צריכים להוריד מישהו אחר כדי להצליח בעצמם. ברשתות החברתיות רואים את זה הרבה: כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם אנשים כותבים טוקבקים מרושעים, פוסטים משתלחים או ציוצים מטרידים, ובמקרים חמורים יותר עושים שיימינג או מארגנים חרם על ילד ומוציאים אותו מקבוצת הוואטסאפ של כל הכיתה ועוד. העולם של ילדינו הוא עולם של מסכים. זה כאן כדי להישאר ולהתגבר. למדו אותם מגיל צעיר מאוד, שיש עיניים ולב וראש וגידים ועורקים ודם שזורם בדיוק כמו אצלם, אצל האחר שיושב מאחורי המסך שלו, ושכדי להרגיש טוב עם עצמם עליהם לפעול למען עצמם, למען קידומם ולמען הרגשתם הטובה, מבלי שזה יהיה קשור בהורדת האחר. עודדו אותם להיות חלק ממטרה גדולה יותר מהם - אולי על ידי התנדבות, או דרך עזרה לאחרים - כך שירגישו ערך, תרומה ומשמעות דרך נתינה וראיית האחר.