אמא אש ואבא אדמה: איזה סגנון הורות הכי מתאים לכם

חוץ מעיסוק במדורות אקולוגיות ונזקי העשן, ל"ג בעומר הוא גם הזדמנות מצוינת לבחון את שלושת היסודות בטבע -אדמה, אש ומים – ואת האופן שבו הם באים לידי ביטוי בסגנון ההורות שלנו. חושבים שאתם הורים שמתפוצצים כמו אש, או שאולי אתם זורמים כמו מים? כנראה שיש בכם מכל האלמנטים, אבל חשוב שתכירו אותם ותדעו מה לחזק ומה לשפר.

הורות אדמה היא הורות המאופיינת בנוקשות ובהיצמדות למה שהיה פעם. הורי האדמה מבולבלים - מצד אחד הם שואפים להצמיח ילדים מחונכים, ממושמעים, מצליחים, שמחים ומאושרים, ומצד שני לא בטוחים איך אפשר לעשות את זה עם הילדים של היום, שהם כל כך לא ממושמעים.

עוד בהורה מלווה:
אבל אמא אמרה שכן: מה קורה כשההורים לא מסכימים
מלחמת 18 השנים: 7 דברים ששווה להורים להיאבק עליהם
זה לא פייר! למה ילדים תמיד מרגישים מקופחים?

הורי אדמה נאנחים כשהם נזכרים איך זה היה כשהם היו ילדים. אז ההורים היו הורים, סמכות היתה סמכות, גבולות היו ברורים וילדים עשו מה שההורים שלהם אמרו להם לעשות. הורי אדמה היו שמחים לחזור למצב הזה. בינתיים, מאחר שהם לא בטוחים איך עושים את זה, הם מייצרים הורות נוקשה ושתלטנית.

כמו אמא אדמה, שמתוכה נובט הכל והיא זו שמחליטה מה ייקלט בתוכה וכמה הוא יצליח, כך הורי האדמה הם הורים בעלי סגנון רודני ונוקשה. הם מציבים לעצמם ולילדיהם רמה גבוהה של דרישות וסטנדרטים של מה צריך לקרות, איך צריך להיות ולהתנהג, לא מתוך התחשבות בצרכי הילדים הספציפיים שלהם אלא כי "ככה צריך" ובלי להיות פתוחים לדיון בנושא.

הורים אלו נוטים להיות דעתנים, בעלי צורך חזק בשליטה, וחשוב להם שדברים ייעשו בדיוק כמו שהם רוצים. הם נוקשים עם ילדיהם, מציבים להם גבולות ברורים ומענישים בכעס אם דרישותיהם אינן נענות.

למה הם מתנהגים ככה?
הורים לילדה בת ששהגיעו אלי לקליניקה לייעוץ מפני שלתחושתם היא לא ממושמעת, לא נשלטת ולא מקשיבה להם. בשיחות איתם הסתבר שמערכת היחסים בינם לבין בתם מבוססת על כעס ועונשים. הם מצפים ממנה להיות ממושמעת, להקשיב ולציית למה שהם אומרים לה וכל חריגה שלה מהדפוס הזה נענה על ידם בכעס ובתגובתיות יתר, שאינה הולמת את המעשה שאירע. אם, למשל, היא מדליקה טלוויזיה בבוקר לפני שסיימה להתארגן, היא נענשת בכך שהיא לא תקבל ממתק כל היום. אם החדר לא סודר כשהם ביקשו ממנה, היא מאבדת זכויות כמו לשחק במקלחת או לשמוע סיפור בערב. הדבר מוביל לקונפליקטים קשים, והם מוצאים את עצמם כועסים עליה כל הזמן.

אז מה עושים?
הורי אדמה צריכים ללמוד לזהות את דפוס ההתנהגות הכפייתי והשתלטני הזה, וללמוד מה עומד בבסיסו - לעיתים קרובות זו חרדה של ההורה מאובדן שליטה וסמכות, לא רק בתחום ההורות, וכן בלבול ותחושת אובדן הדרך. הם צריכים ללמוד להמיר את ההתנהגות הזו בהתנהגויות אחרות שמקנות להורה סמכות הורית אמתית, מתוך כבוד והקשבה הדדית, בדיוק כמו היחסים בין האדמה לטבע.

הורות אש מאופיינת במצבי קיצון מול הילדים. הילדים הם נסיכים ונסיכות, מלכי העולם, שהכל מגיע להם, והם מרכז חייהם של הוריהם ושל היקום כולו. מאחר שהילד הוא "נסיך", הורה אש ישתדל ככל יכולתו להבליג על התנהגויות לא מקובלות ולא נעימות של הילד. אולם במקביל יצטברו אצלו תחושות חזקות של תסכול, זעם, מרמור ותחושת כפיות טובה.

בשלב מסוים הורה האש יתפוצץ. יישרף לו הפיוז. וכמו אש שיוצאת משליטה ומכלה את כל העומד בדרכה, ההורה מגיב ופועל באימפולסיביות, אומר דברים שלא התכוון מעולם להגיד ועושה מעשים שלא העלה בדעתו שיעשה לילדו. הוא מציב גבולות, שאינם ריאליים ואינם ניתנים למימוש אמיתי, בחמת זעם ולמעשה שורף את השטח. כאשר האש שוככת, וההורה נרגע, הוא נדהם להבין מה אמר או עשה לילדו והוא מוכה רגשות אשמה. הוא ממהר להתנצל בפני הילד ומנסה לפצות אותו על מה שקרה, הילד שב למעמד הנסיך והריטואל מתחדש עד לשריפה הבאה.

איך נמנעים משריפה?
סיפרה לי אמא: "אני עובדת המון שעות ומגיעה הביתה בחמש וחצי. כל מה שאני רוצה הוא לראות את הילדים שלי, להיות איתם בכיף, בצורה רגועה ונינוחה, אני לא רוצה ולא יכולה להתמודד עם בלאגן, צעקות ואווירה קשה בבית. כל יום אני מזכירה לעצמי כמה שאני אוהבת אותם ואיזה נסיכים נהדרים ומושלמים יש לי. ואז הם מתחילים: או שהם רבים ביניהם כל הזמן, או שהם הופכים את הבית כולו ולא מוכנים לסדר, או שהם צמודים למסכים ולא מעיפים בי מבט, או שהם נותנים לי פקודות בקול לא מסופק. אני מנסה להבליג, להישאר נעימה, לא להתרגז, אבל באיזה שהוא שלב אני מאבדת את זה. אני מוצאת את עצמי צורחת עליהם, או מענישה אותם בחומרה, פעם אפילו סטרתי לאחד מהם על הלחי חזק. הייתי המומה מעצמי".

אז מה עושים?
הורי אש צריכים ללמוד לזהות את הדפוס הזה שנע בין התאפקות והבלגה לבין התפרצות ושריפה גדולה, ללמוד טכניקות להתבוננות פנימית ולהבין איך לתפוס את האש בעודה קטנה ונשלטת ולנקוט צעדים עם הילדים אז, לפני שהאש מתגברת ושורפת כל חלקה טובה. הם חייבים לרכוש כלים להורות יציבה ומסופקת שלא מגיעה לחמת זעם.

הורות מים היא הורות מודעת לעצמה. כמו המים, שהם מקור החיים, מרווים, מפתחים, מקדמים אך גם יודעים להיות אינטנסיביים, משמעותיים ודורשי הכרה בנוכחותם, כך גם ההורות הזו. הורי מים הם הורים שמבינים שמצד אחד ילדים זקוקים לחום, אהבה ותחושת נראות, והם לא רוצים ולא יכולים להיות הורים מפקדים במשפחה שלהם, כמו שהיו ההורים בעבר. הם רוצים לגדל את ילדיהם באווירה פתוחה, משוחררת וחופשית, באופן שונה לגמרי ממה שהם גדלו. הם רוצים "משפחה דמוקרטית".

כאשר הילד שלהם מתנהג בצורה לא הולמת הם מנסים להתעלם מהתנהגותו, בתקווה שכך היא תיעלם, או מנסים לדבר עם הילד ולהסביר לו שהתנהגותו לא מתאימה, מהן השלכותיה ואיך כן היה עליו להתנהג, תוך הבעת אמון וביטחון בכוחו של הילד לשנות את התנהגותו מעתה ואילך, כמו מים שמשקים ומטפחים את השתילים. עם זאת הורה מים מבין, שלעיתים קרובות ההתנהגות הבעייתית לא נובעת מכשל בהבנה של הילד, אלא מחוסר יכולת שלו בוויסות עצמי ולכן מעבר להסברים סבלניים יש צורך גם בגבולות ברורים ויציבים.

הורה כזה יודע, שלספינה המפליגה על פני המים יכול להיות רק רב חובל אחד, כך גם לספינת המשפחה יכולים להיות מקסימום שניים - ההורים. הורה מים יודע להיות משמעותי ומוביל. הוא זוכר שזה תפקידו ולא מתבלבל להניח אותו בידיהם של ילדיו. הוא מבין שהוא זה שצריך לקבוע שעת שינה ברורה ולהתעקש עליה, הוא זה שצריך להוביל תהליכים חינוכיים במשפחה, הוא זה שרואה אופק וחזון, שלקראתו המשפחה צועדת יחד. הורה מים מבין שתפקידו להוביל את המשפחה בדרכה, בצורה משמעותית ובטוחה אך גם נינוחה ומטפחת ובכך מתאפשר לילדים להתאמן בתפקידים שלהם, כילדים, ולהצמיח גזעים יציבים, ענפים ופירות.

זה בסדר לשלוח ילד לחדר שלו, אם עושים את זה נכון
מספר לי יוסי על בנו: "הילד בן ארבע וחצי והוא מדבר אלינו לא יפה, משתמש במילים "קקי, מטומטם" עושה בלאגן בחדר שלו ומסרב לסדר ועוד התנהגויות כאלו. כאשר הוא מסרב לסדר ובורח לי בכל הבית אני הולך אחריו, תופס אותו ביד או מרים אותו, מביא אותו למקום המבולגן ודורש ממנו לסדר. אני מציע לו עזרה, ומוכן גם לשחק איתו בתחרות איסוף, שבדרך כלל מצחיקה אותו וגורמת לשיתוף פעולה מצדו, אך אינני מוכן לסדר במקומו ועליו לתת יד בסידור. כשהוא מתחצף או משתמש במילים הלא נעימות שלו אני לוקח אותו ושם אותו בחדר שלו ואומר לו שלא נעים להיות בחברתו כרגע ולכן עליו להתרחק מאיתנו. בדרך כלל הוא צורח ורוצה לצאת ואני אומר לו בקול שקט שבצורת ההתנהגות הזו הוא אינו יכול לצאת ושאם הוא רוצה להצטרף אלינו בסלון, עליו לדבר יפה. כשהוא אומר לי שהוא בוחר לחזור ולדבר יפה אני מזמין אותו בשמחה ובהתלהבות לחזור אלינו ומציין שאני סומך עליו שידבר בצורה מכבדת ומנומסת".

אז מה עושים?
משמרים. הורי מים צריכים למצוא כוח להתמיד בדרכם, מפני שלעיתים קשה לדעת איך גם להשקות וגם להוביל בו זמנית, לשאוב כוחות ולהבין טכניקות שעוזרות להם במצבים שונים ולהרחיב אותם למצבי הורות אחרים.