אתם בטח מכירים את המצבים האלו: אמא לא מרשה לילד לקפוץ על הספות בסלון. בדמיונה היא רואה איך הוא עף משם ושובר את כל השיניים, וחוץ מזה, לא חבל על הספות היקרות? הילד יכול לקפוץ על הרצפה כמה שבא לו. אבא, מצד שני, ממש מעודד את הילד לקפוץ על הספות. למה לא? הילד אנרגטי וצריך לשחרר את האנרגיות, חוץ מזה שהוא בעצם עושה ככה ספורט, שלא נדבר על זה שכשהוא קופץ על הספות הוא לא ליד מסכים, שזה מיד רווח, והכי חשוב - כשהוא היה ילד הוא היה בדיוק כזה, והנה תראו איזה גבר מוצלח הוא היום.
או אולי את זה - אבא לא מסכים שאחרי הגן הוא והבת יעצרו במכולת ויקנו ארטיק. מה פתאום? לא צריך להוציא כסף כל יום, וחוץ מה זה הורס את השיניים, שלא נדבר על יצירת התלות בין ההליכה מהגן לעצירה במכולת, שהוא באופן עקרוני מתנגד לה. אמא, מצד שני, לא רואה בזה שום בעיה. מבחינתה, בכל פעם שהיא אוספת את הילדה מהגן, הן עוצרות במכולת, ככה גם הילדה מתאווררת וגם מתפנקת קצת עם אמא, והיא זוכה לדבר עם אמהות אחרות, וכל הצדדים מרוצים. מוכר?
עוד בהורה מלווה:
מלחמת 18 השנים: 7 דברים ששווה להורים להיאבק עליהם
זה לא פייר! למה ילדים תמיד מרגישים מקופחים?
סיר הסירים: 10 המכות של גמילה מחיתולים
בפנטזיה שלנו אנו מדמיינים שאנחנו ובני הזוג שלנו תמיד נסכים על העקרונות ההוריים שלנו, שנהיה הורים מתואמים בעלי גישה אחידה מול הילדים. רובנו קראנו ושמענו והפנמנו, שלא כדאי לריב ולהתווכח מול הילדים, כי זה מבלבל אותם ויוצר להם בלאגן בראש, ומחליש את הסמכות ההורית וגם פוגע בהם רגשית.
ובכל זאת, במציאות, אנו נתקלים לעיתים קרובות באי הסכמות עם בני הזוג. כל אחד מאיתנו מגיע להורות כשיש דברים שהוריו עשו איתו, שהוא נשבע לעצמו לעולם לא לעשות עם ילדיו, או שיש דברים שלגביהם הא נשבע שבטוח ירצה לשחזר עם הילדים הפרטיים שלו. כל אחד מגיע עם השריטות שלו ועם החלומות שלו, עם האמונות שלו ועם הציפיות שלו, ולעיתים קרובות אנחנו מגלים שזה מתנגש בדיוק עם השריטות, החלומות, האמונות והציפיות של בני זוגנו. אז מה עושים?
החוקים של אבא ואמא לא חייבים להיות זהים
הורים רבים חוששים לבלבל את הילדים בכך שעם אמא מותר לעשות דברים מסוימים ועם אבא לא, ולהיפך. התשובה שלי לכך היא שילדים הם סתגלנים מאוד ולומדים מהר אלו חוקים וכללים קיימים בכל מקום. כמו שהם לומדים איך להתנהג בגן, לעומת ההתנהגות בבית, הם לומדים איך להתנהג אצל הסבתא הזו ואצל הסבתא ההיא, ואפילו לומדים להתנהג שונה בבית של אבא לעומת בבית של אמא כשההורים גרושים. כך הילדים לומדים מהר אילו התנהגויות אפשר לעשות עם אבא ואילו עם אמא.
עם זאת, חשוב לזכור, שלא מדובר פה באי הסכמה שגורמת לשבירת הסמכות ההורית של ההורה האחר מול הילדים. מצב שבו אמא מרשה לילד לאכול שתי סוכריות, ואבא קורא לו לחדר ומאחורי הדלת הסגורה נותן לו עוד שלוש, הוא לא מצב של חוסר הסכמה נורמלי ובריא אלא מצב של שבירת הסמכות ההורית לחלוטין.
אז מה עושים במצבים של אי הסכמות בין אבא ואמא? הנה כמה כללים:
מצאו זמן שבו אתם לבד ובררו מהם העקרונות שאתם לא מוכנים לוותר עליהם, ומהם אלו אצל בני זוגכם. הכירו את התפיסה החינוכית זה של זה וכבדו את העובדה שכל אחד מכם רואה אחרת את הדברים.
החליטו מי הוא "מנהל הסיטואציה" - זה שמחליט באותו זמן על ההתנהגות החינוכית וההורה האחר הולך אחורה ואינו מבטל את דעתו גם אם הוא מתנגד לה. מאחר ובכל פעם יהיה מנהל סיטואציה אחר, תהיה לכל הורה הזדמנות להביא את עצמו ואת תפיסתו החינוכית באותו מצב.
אם אינכם יכולים להתאפק ואתם מרגישים צורך חזק לא להסכים עם ההורה השני בקול רם, דברו בטונים נמוכים, שמרו על שפה מכבדת, ספרו על תפיסתכם והקשיבו לתפיסת הצד השני ונסו לנהל דיאלוג בנושא. המחלוקת ביניכם צריכה להיעשות בישיבה, תוך שמירה על קשר עין, וכדאי מאוד שכשאתם מסיימים להתווכח, תתפייסו מול הילדים.
ובכל זאת, מישהו בסוף צריך להחליט. זה יהיה מנהל הסיטואציה, ועלינו לכבד את החלטתו כמבוגרים האחראים באזור ומתוך רצון לשמש מודל לילדינו.
את המשך הוויכוח ואת ההחלטות החינוכיות שיגיעו ממנו נהלו בזמן הפרטי שלכם, לא בנוכחות הילדים.