חדר משלי: האם אחים צריכים לחלוק חדר, או שעדיף להפריד?

כשילדי היו קטנים, שיכנו אותם בכוונה באותו החדר. יחד ישנו, יחד שיחקו, יחד רבו, יחד חלקו דברים באותו חלל. הפרדנו אותם כשהגדול עלה לכיתה א' וביקש חדר משלו. הוא קיבל חדר, ושני אחיו הקטנים המשיכו לחלוק.

גם אני חלקתי חדר עם אחותי. אני זוכרת עדיין את השיחות שניהלנו, את הקרבה שהיתה בינינו כששכבנו מיטה לצד מיטה, לפעמים באותה המיטה, שיחות אל תוך הלילה עד שהיינו נרדמות. אני זוכרת גם תחושה שהיא נמצאת בכל מקום ושאין לי דרך להתרחק ממנה - ברגעים שכעסתי עליה.

עוד בנושא:
אבל אמא אמרה שמותר: מה קורה כשהורים לא מסכימים?
מקום בלב: לכל ההורים יש ילד מועדף?
שומר אחי אנוכי? כשקנאת אחים הופכת מסוכנת

לאורך ההיסטוריה מרבית אוכלוסיית העולם התגוררה בחדרים משותפים. בבית חווה פשוט מהמאה ה-18 בארה"ב, היה בקומת הקרקע מרחב (מטבח וחדר מגורים) שבו ישנו ההורים, ועליית גג פתוחה ולא מחוממת, שבמקרים רבים היו מגיעים אליה בסולם, ושם ישנו כל הילדים (ולפעמים גם המשרתים). סביר להניח שהילדים אפילו ישנו במיטה אחת. במהלך המאה ה-19 עדיין לא היה עניין של מרחב אישי וילדים ישנו היכן שיכלו - למשל על מדרגות מול תנור בישול פתוח, כדי להתחמם. לפי דו"ח האומות המאוחדות מ-2008, תפוסת החדרים בניגריה עמדה על שישה בני אדם לחדר ששטחו 20 מטרים רבועים.

מגורים משותפים של אחים בחדר היו מאז ומתמיד דבר נפוץ ורגיל. אולם כיום, עם העלייה ברמת החיים בעולם המערבי, בבתים רבים ישנה אפשרות להעניק לכל ילד חדר משלו. האם זה נכון עבור הילדים, או שמוטב להם לחלוק בחדר? והאם יש חשיבות למגדר של הילדים?

קשר בין אחים הוא קשר משמעותי וחזק מאוד, במסגרתו לומדים הילדים לתקשר, להסתדר ולהתנהל מול אנשים אחרים. השותפות של אחים בחדר אחד מלמדת אותם לוותר, לחלוק, לתקשר, להתמודד עם תסכול, לדחות סיפוקים ועוד מיומנויות חשובות וכישורים שיעזרו להם בהמשך החיים. הורים חוששים לעיתים ממגורים משותפים של אחים, מפני שהאחים אינם מסתדרים ביניהם ומרבים לריב, אבל אחים יריבו אם הם באותו החדר ואם הם בחדרים נפרדים. כשאחים רבים וההורים שולחים כל ילד לחדרו הם משיגים לטווח הקצר שקט תעשייתי ולכאורה מפחיתים את החיכוך ביניהם. אולם למעשה, נמנעת מהילדים התמודדות חשובה מול מחלוקות ודרכה, למידה של מה עושים בזמן חילוקי דעות וקונפליקטים.

כשאחים רבים ביניהם עלינו לתת להם כלים, באמצעות תיווך שלנו ההורים, כדי להתמודד מול הריב הזה, באופן שיכשיר אותם לקראת קונפליקטים עם ילדים ואנשים מחוץ למסגרת הבטוחה של המשפחה. חדר משותף, כשאין אפשרות להפרדה בזמן קונפליקט, יכול לאפשר למידת הכלים האלו.

בנוסף, נבנה קשר קרוב ומיוחד בין אחים שחולקים חדר. הם נחשפים האחד לסודות של השני, הם יודעים הכל זה על זה והדבר יוצר קרבה ושותפות.

עבור ילד הסובל מחששות ומפחדים, העובדה שאחיו ישן איתו בחדר יכולה להקל עליו מאוד. לעתים קרובות נראה שאחים לא רק יישנו אחד ליד השני במיטתם אלא האחד יעבור למיטת השני והם ישנו יחד - צמודים ונינוחים.

עם זאת, ישנם ילדים עם עולם פנימי עשיר וצורך גבוה בפרטיות, שלא ירגישו בנוח עם הצורך לחלוק את חדרם. ילדים אלה זקוקים לתחושת פרטיות ולפינה משלהם והם יחוו חלוקת חדר כפלישה של אחיהם לתוך עולמם ושאין פינה בבית שמאפשרת להם להיות עם עצמם. כמו כן, ככל שהילדים גדלים, הם צריכים לפתח זהות עצמית נפרדת, ואילו החדר המשותף מעודד תלות ביניהם. קשה לייצר נפרדות כשאתה חולק כל דבר עם אחיך.

יש חשיבות גם לפער השנים בין האחים. כאשר לכל אחד מהאחים יש חברים משלו ועיסוקים משלו, הם זקוקים לפינות פרטיות משלהם לאירוח ושהייה. במקרה כזה, החדר המשותף עלול לא להתאים יותר. פער השנים המומלץ בין אחים החולקים חדר הוא עד שלוש-ארבע שנים.

ומה לגבי אחים בני מין שונה?
האם החדר המעורב מגדרית מהווה סיכון להתפתחות החברתית והמינית של הילדים? התשובה היא שאנחנו עדיין לא יודעים בוודאות. למרות שפע המחקרים בתחום המשפחה ויחסי האחאות, הנושא הזה עדיין לא נחקר באמת.

במצב אידיאלי, הילד או הילדה היו אומרים לנו בצורה מפורשת שהם כבר לא מרגישים נוח לחלוק חדר עם בן/בת המין השני, למשל כשהם מחליפים בגדים. אולם, בדרך כלל כשהילדים מתחילים להתלונן ולמחות, זה לא על העניין המגדרי, אלא על "מנהלות" – הם יריבו על מקום בחדר, ויתלוננו שהאחר משתלט להם על החדר עם חפציו, או יריבו על מי ישהה בחדר עם חבריו ומתי. זו דרכם של הילדים לומר לנו שהסידור כבר לא מתאים להם.

לדעתי, במגורים משותפים של אחים בני מין שונה מומלץ לבצע את ההפרדה סביב גיל תשע, קצת לפני פרוץ גיל ההתבגרות והשלב של ההתפתחות הגופנית. זאת גם בגלל תחומי העניין השונים בין בנים לבנות.

אולם, לא בכל משפחה ובכל בית יש את האפשרות לתת לכל ילד חדר משלו. לעתים, החלוקה היא כורח המציאות. במצבים אלו, צריך למצוא פתרונות אחרים, שיאפשרו לילדים לשמור על פרטיות הגוף שלהם, כמו להתלבש מחוץ לחדר או בתורות בתוך החדר, ליצור מחיצה במרכז החדר בעזרת ארון או וילון, וכדומה.

- כאשר מצרפים תינוק לחדר של אחיו או אחותו הגדולים, יש להכין את האח הגדול לכך ולתכנן יחד איתו את החדר, כך שיהיה מקום לאחיו התינוק ולציוד שלו, אבל גם ישאר מספיק מקום לאח הבוגר ולצעצועיו.

- את התינוק הכניסו לחדר המשותף בשלב שבו הוא קם רק פעם אחת בלילה, על מנת לא להפריע לשנתו של אחיו, אלא אם כן שנת האח הגדול חזקה ואתם יודעים שבכיו של התינוק לא יפריע לה

- הכינו לכל ילד פינה פרטית בחדר: שולחן משלו, או שידה קטנה שתהיה רק שלו, והבטיחו לו שאף אחד לא ייגע לו בדברים. זה תפקידנו ההורים לדאוג למימוש ההבטחה עד שהכללים האלו יופנמו על ידי האחים.

- כשהאחים רבים ומתלוננים על המגורים המשותפים, היו אמפטיים לרגשות שהם מביעים, אך הבהירו להם שככה זה כשחיים ביחד - לפעמים רבים ולפעמים מסתדרים.

- הקפידו שפער הגילאים בין האחים החולקים את החדר לא יעלה על ארבע שנים.

- כאשר אחד האחים מגיע לגיל ההתבגרות, סביב גיל 11, כדאי להעביר אותו לחדר משלו.

- קבעו יחד עם הילדים כללי התנהגות למצבים בהם אחד האחים מביא חבר לחדר, ומה קורה כששני האחים רוצים לארח חברים.