שומר אחי אנוכי? כשקנאת אחים הופכת מסוכנת

הצעקה שנשמעה מגרונה של רבקה סובול פילחה את השמיים והרעידה את שכונת נחלת יצחק. האם התמוטטה כשנודע לה דבר הרצחה של בתה הילי. אין דבר נורא יותר מאשר הורה שנגזר עליו לקבור את ילדו. זה נגד הטבע. רבקה עומדת בניסיון על אנושי, שקשה לתפוס. היא טמנה השבוע את בתה הילי באדמת עולמים, כשאינה מסוגלת להקריא הספדה בשל עוצמת הכאב העצום והמפלח. אף עין לא נשארה יבשה כשחברה הקריאה את דברי האם השכולה:

"יקירתי, אהובתי. נחטפת בחטף מארץ החיים ואת בת 18 בלבד. יפיפיית הנפש. כל מי שהכיר אותך התאהב בך. היית ברוכת חברים ותמיד במרכז. חלמת ללמוד מקצוע לטייל בעולם ולהקים משפחה, אך לא תממשי זאת לעולם. אני שומעת את צחוקך המתגלגל ונזכרת באובדן שקרה לי. הקהל הרב שמתאסף כאן מלווה אותך בדרך האחרונה במקום לחופה. אין לי כוח ואלווה אותך עד ליומי האחרון. אהבתי אותך אהבת נפש, אימא".

יומיים קודם לכן ניסתה האם להתקרב ולחבק, בבית המשפט, את האחות התאומה שירי, החשודה במעורבות ברצח עם בן זוגה ערן דוד. רצח שזיעזע מדינה שלמה. שירי נשלחה להסתכלות פסיכאטרית והנטייה הטבעית שלנו כמנגנון הגנה ראשוני ומיידי כדי שנוכל להסביר לעצמנו את החשד הנורא, היא לומר: "בטח הייתה לא שפויה".

קשה לאדם בכלל ולהורה בפרט להפנים רצח בין אחים. "כל האחיות מסתכסכות לפעמים, וכך היה גם אצל שירי והילי", סיפרה רבקה, בחקירתה במשטרת מרחב יפתח. הטקסטים בין האחיות מעידים על עוצמות גבוהות של יצרים. בפוסט שפרסמה בפייסבוק כמה ימים לפני שנרצחה כתבה הילי: "אל תסמוך על אנשים כי בסופו של דבר כל אחד יודע לסובב ת'סכין. כולם בוגדניים בקיצור". נבואה שהגשימה עצמה והפכה למציאות כשהסכין המאכלת בה בותרה, נמצאה בבית האחיות.

בפעם הראשונה בה אנו נפגשים בקנאה בתנ"ך היא בסיפור על קין והבל, המלמד אותנו כמה קנאת אחים יכולה להיות קשה והרסנית ובעלת תוצאות לא צפויות. התנ"ך מספר על קין שהיה עובד אדמה ואילו הבל אחיו היה רועה צאן. ביום בהיר אחד מחליטים האחים להקריב מנחה לפני אלוהים ומביאים כל אחד את פרי מעשה ידיו. קין, שעבד את אדמתו הביא זרעי פשתן (לפי אחת דעות המפרשים) שהיו נחותים ביותר ולא הביא ממיטב פרי האדמה. הבל לעומת זאת בחר להביא מהטוב ביותר, מבכורות צאנו, וכמו שמסופר בהמשך אלוהים קיבל את מנחתו של הבל ודחה את מנחתו של קין מה שהוביל לרצח הראשון בתנ"ך, לרציחתו של הבל על ידי קין אחיו, בגלל קנאתו בו. קנאה יכולה להוביל לכדי שנאה ותחרות גם ללא שניתן יחס מיוחד לאחד הילדים, אלא פשוט מתוך דפוסי ההתנהגות, האופי והתכונות של האחים. לא סתם התורה פותחת במעשה הזה, ללמדנו כמה הרסנית היא הקנאה.

הקנאה היא אולי אחד הרגשות העתיקים והמתועדים ביותר שמאפיינים את המין האנושי. עזה כמוות הייתה הקנאה של קין בהבל, של בני יעקב באחיהם יוסף, של שרה בהגר, של לאה ברחל. הקנאה היא רגש טבעי ואנושי. ילדים במשפחה נאלצים להתחרות ביניהם על אהבתם, הערכתם ותשומת לבם של ההורים, ולכן הקנאה היא בלתי נמנעת. קנאה אינה רגש פסול או נחות והסכנה אינה בעצם התחושה, אלא דווקא בניסיון לדכא אותה או לגרום לילד רגשות אשם על כך שהוא מקנא. קנאה היא חלק ממניע תחרותי טבעי, הדוחף את הילד להישגים, עוזר לו לעמוד על שלו ולשמור על זכויותיו. ביטויי קנאה בין אחים: מתח, תחרות וכעס, הם חלק ממגוון הרגשות העולים בכל קשר אנושי. קשר שיש בו רק אהבה ופרגון חשוד במלאכותיות או בשטחיות רגשית.

הפסיכואנליטיקאית פורצת הדרך, מלאני קליין, קבעה שאדם מקנא בקרובים לו, אך חילקה את הקינאה לשתיים: Envy -הקינאה "הרעה" שאוכלת את האדם מבפנים ומוציאה ממנו רוע, שטנה ואגרסיה. מדובר בצרות עין ותשוקה לגזול מה שיש לאחר. היא נובעת מתחושת נחיתות, כי האדם חש שאין לו יתרונות שיש למושא קינאתו ומייחל לנפילתו. אסור שלאחר יהיה יותר ממה שיש לי; ולהבדיל ממנה Jealousy - הקנאה "הטובה", שהופכת לגורם מניע ומדרבן למיצוי פוטנציאל והגעה למימוש עצמי תוך הישגים. אני מתבונן בהישגי זולתי, מפנים יתרונותיו ומנסה לסגל לעצמי דרכי התנהגות, פעולה ועבודה ארוכת טווח שיגרמו לתחושת סיפוק מתוצאותי שלי.

אחים מקנאים כי הם נאבקים בראש ובראשונה עלינו ההורים: על האהבה שלנו, זמן האיכות הפרטי עם כל אחד מהם, תשומת הלב שלנו,יכולת הנתינה וההקשבה כלפיהם. הורים צריכים להזהר מלהשוות בין ילדיהם. צריך להזהר מלשדר לילד ציפייה שיתנהג ויהיה דומה לאחיו, או להביע אכזבה כשאחד מילדינו לא מתנהג כמו האחר. הדבקת תוויות לילדים ("הוותרן", "הבעייתי", "הנוח", "החכם" וכו') יכולה להעצים תיסכול ומירמור אצל היוצא נפסד ואז הקינאה ב"אח המוצלח" עשויה להתעצם ולהוציא רוע. ילדים הם קונקרטיים מאד, הם חיים את הרגע, ואם באותו הרגע הם חשים שההורה מעדיף את אחיהם , קל להם לקפוץ למסקנה (מוטעית) שההורים לא לטובתם ומכאן הדרך לקיבוע הדימוי העצמי של "הכבשה השחורה המשפחתית". המציאות האובייקטיבית לא משנה, משנה מה הילד חש, הרגיש והפנים סובייקטיבית.

אם קנאה, תחרות, הישגיות והשוואות תמידיות הן מנת חלקם של מרבית האחים, הרי כשמדובר בתאומים העוצמה עזה שבעתיים. מיום היוולדם קשה לסביבה שלא להתייחס אליהם בנשימה אחת, כישות אחת. החיים בצל מראה מולידה מורכבויות. גם ההורים המודעים לעובדה שכל ילד הינו עולם בפני עצמו, מתקשים שלא להשוות בין ילדיהם הנמצאים בנקודות התפתחות זהות ובמסלול חיים מסונכרן. ההשוואה מעצימה קנאה ותחרותיות. להורה תפקיד קשה ומשימה מורכבת לחזק, להעניק ביטחון ולתגמל כל תאום בהתאם לאישיותו, אופיו, ומידת הקנאה והפגיעות שלו. האיזון בין ה"ביחד" וה"לחוד" הוא משימתם המרכזית של ההורים.

אצל תאומים יש למנוע שתי בעיות יחודיות:

1.סימביוזה: טשטוש הנפרדות, תלות רגשית ומעשית הדדית, התפתחות מצומצמת, ללא יכולת היחלצות מהזיקה של התאום שהופך כובל. ניסיון בשלב מאוחר בחיים להפריד בין תאומים שגדלו כישות אחת אחת עלול לגבות מחיר יקר.

2.פיצול: הרצון לפתח וליצור נפרדות אצל תאומים עלול לקבע כל אחד לתיוגים מוקדמים שיהפכו כובלים. ההורה עלול לקבע תאום אחד ל"טריטוריה הבלעדית" שלו בלבד , שהכניסה אליה "אסורה" על אחיו. התיוגים הללו יהפכו נצחיים עבור הילדים. כך גם בהיותם מבוגרים הם יכולים להעיד: "אני ביישן ואחי מוביל חברתי. אחי ריאלי, בעוד אני הומני. אחי מצטיין בספורט, אך אני בלמידה". הפיצול, כמוהו כסימביוזה, כובל בטרם עת את הילדים התאומים לתיוגים מוקדמים, ללא גמישות ומרחב התפתחות, ללא יכולת לטעום ממגוון הכישורים שלהם, להתנסות במצבים, רגשות ויחסים מורכבים. הוא יוצר מחויבות נוקשה, מצמצמת ומחבלת.

מתי כדאי אם כן לשקול הפרדה בין תאומים במוסדות החינוך?

1. האחד מתבלט ומאפיל על אחיו ‏‏(אפילו במראה חיצוני), באופן שהילדים, וגם הסביבה, ‏מתקשים להימנע מהשוואה.
אם קיים תיוג תפקידים ברור וקבוע בין התאומים, וההורים ‏לא מוצאים דרכים לשנותה.

2. תאום אחד תלוי מאוד באחיו, ומתקשה לתפקד בלעדיו, או ‏שאחד התאומים לוקח אחריות 'הורית' על השני, שומר עליו ‏ואינו יכול להתפנות לקשרים אחרים.‏

3. הזהות המשותפת של התאומים משתלטת על הנפרדות ‏‏(מדברים ב"אנחנו", מגלים בחירות זהות, עושים ‏הכל ביחד).‏
‏אם התאומים מאותתים בדרכים שונות על קשר צפוף מדי ‏‏(מריבות תכופות, מאבקי כוח ותחרותיות רבה).‏
‏חשוב לזכור שתאומים זהים דורשים התייחסות מיוחדת הואיל והדמיון הרב עלול להכביד עליהם בהתייחסות הסביבה המתקשה להבדיל, ולראות את הייחודי והשונה.

ולסיום, כמה טיפים להורות נכונה ובונה:

1.הקפידו על זמן איכות פרטי, בלעדי, עם כל ילד בנפרד.

2. חזקו ועודדו פרגון וביטויים חיוביים בין האחים.

3. הימענו מלתייג את ילדכם.

4. כשילדכם בודק אתכם את מי אתם יותר אוהבים או למי יותר דומים , תסבירו שכמו שאין לכם אצבע אהובה יותר, כך הילדים שווים.

5. כאשר הילד הקטן מקנא בגדול, אפשר לעודד אותו שגם הוא יהיה גדול וחזק בעתיד.

6. במריבות, לא להיות שופטים. פשוט להפריד פיזית וליצור "פסק זמן", שלאחריו עיבוד וחינוך.

7. להשתדל לא לערוך השוואות בין הילדים.

8. לכבד את חפציו האישיים של הילד ואת הטריטוריה הפרטית שלו. לעודד שיתוף וחלוקה בתבונה.

9, לזכור :לכל ילד צרכים משלו. אין שני ילדים זהים.

10.לא ליצור קנוניות מאחורי גבם של ילדים. להמנע מפיצול בין ההורים. על ההורים לשדר חזית אחידה.